דיווח, רמת גן

אל תיגע בי!

עליתי על המטרונית קו 1 הקו הנפוץ ביותר ב11 בלילה אתמול.
כשהמטרונית הגיעה אל מרכזית המפרץ עולים על המטרונית משהו כמו 20 בנים. אחד מהם מתיישב לידי. אם תשאלו אותי אז התיישב יותר מדי צמוד אליי והתחיל לשאול אותי שאלות כמו "איפה את גרה" "לאן את נוסעת" ובכללי שאלות אידיוטיות ומטרידות כשהוא נוגע לי בברך. גם הבנים מאחורה מתחילים להטריד אותי כשאחד מהם חצה את הגבול והתחיל לגעת לי בשיער.

למזלי הרב היו עוד בנות במטרונית שאחת מהן ניסתה לחלץ אותי מהזוועה הזאת. כשניסיתי לקום הוא תפס לי במותניים כשאני צעקתי לו "אל תיגע בי!" והילדה שעזרה לי צעקה עליו שייתן לי לקום מהמקום.

בקושי הצלחתי לרדת מהמושב כי הוא בכוונה לא קם משם והמשיך לעכב אותי כאילו זה משהו מצחיק. אחרי שהתיישבתי ליד אותן הבנות שעזרו לי, הבנים קלטו את השם שלי כשהצגתי את עצמי בפניהן והתחילו לשיר, "אנה מוצצת לערבים", "אנה הזונה.." וכדומה.

לארבעתנו ממש לא היה נוח בזה אז ירדנו פשוט תחנה אחרי מרכזית המפרץ.
וכמובן שהנהג לא היה יכול לעשות כלום כי הוא הרי נעול בתוך דלתות זכוכית ובנוסף לכך גם באזור מאחורה אין מצלמות אלא רק באזור של הדלתות לכן יכול להיות שהוא אפילו לא היה מודע למה שקרה.

נשלח על ידי אנה

אין תגובות
דיווח, תל אביב

הפעם הצליח להם

הולכת  באזור דיזנגוף סנטר, 3 בלילה. מאפ"יון קטנטון מנסה לעצור אותי לשיחה. אין לי סבלנות, ממשיכה ללכת נתקלת בחברו שמנסה גם לעצור אותי לשיחה.

ברקע ההוא מאחור צועק " תעצור אותה, תעצור אותה בכוח".

**בכוח?!?**

ברכותיי. הפעם הצליח להם. הסתובבתי אליהם רק כדי שאוכל להגיד להם כל מה שאני חושבת על זכותם לחיות על פני הפלנטה הזאת.

נשלח על ידי אנונימית

תגובה אחת
גבעתיים, דיווח, תחבורה ציבורית

אני עדיין מפחדת להסתובב באזור הזה לבד

ישבתי בתחנת אוטובוס בגבעתיים ליד הבית שלי, 11 בלילה, רחוב יחסית ריק מאנשים בשעה הזאת אך תחנת האוטובוס ממוקמת על כביש שעוברות בו מכוניות כל הזמן. ישבתי על הספסל בתחנה קרוב לזכוכית, והיה גבר מבוגר שעמד לידי מהצד השני של הזכוכית. שמעתי מוזיקה באוזניות ולא הסתכלתי עליו, עד שהבחנתי בזווית העין תנועה של משהו זז למעלה ולמטה, הסתכלתי שמאלה וראיתי אותו נצמד לזכוכית ומאונן בעוד הוא מסתיר את עצמו מהמכוניות עם תיק צד מהצד השני. יצאה לי צעקה קטנה וברחתי אל מאחוריי הצד השני של התחנה. הייתי משותקת, לא ידעתי מה לעשות. למזלי האוטובוס הגיע שתי דקות לאחר מכן, וכשעליתי ראיתי אותו בורח. ראיתי אותו בבירור לפני שהוא התחיל לעשות מה שעשה, אך כשאני מנסה להזכר איך הוא נראה אני לא מצליחה. אני עדיין מפחדת להסתובב באזור הזה לבד.

נשלח על ידי נעה

אין תגובות
דיווח, מקומות עבודה, צל"ש

אני מבין למה אני קורא פה, כדי שאוכל לזהות ולעצור דברים בהתהוותם

מדי פעם אנחנו רוצות להעלות על הכתב ולשבח את אותם א/נשים שגורמים לנו להרגיש בטוחות, ושהמרחב האישי שלנו והבטחון שלנו משנים להם והם מכבדים אותו. זהו אחד מן המקרים הללו. אתן ואתם מוזמנות לשלוח אלינו גם מקרים דומים, של התנהגויות שהיינו רוצות ורוצים לראות יותר.

 

אני קורא "אדוק" של הפוסטים פה. אני לא יודע למה, אבל אני בהחלט מרגיש את הבחילה הקיומית כשאני קורא את התיאורים פה, ומתפלל שלעולם לא אצטרך לעמוד בסיטואציה שבה אני אצטרך להחליט אם להפסיק הטרדה או לנוס על חיי בפחד.

ואני אומר להפסיק הטרדה, כי אני, לשמחתי, לא מוטרד. כלומר, אני בטוח שכן, ודברים שאני שומע ו/או עובר יחשבו כהטרדה גופא אצל אחרות/ים, אבל החיים העבירו אותי מספיק מהן, ומתוך מקומי בחברה (גבר, לבן וכו', אפילו שאני הומו), אני לא חש איום ממשי על חיי ולכן יכול פשוט להרים אצבע משולשת ולהמשיך הלאה. זאת פריבילגיה שאני מודע לה ומודה עליה, שהלוואי שהייתי יכול להשית על כל אחת ואחד פה.

אבל לפעמים אני מבין למה אני קורא פה, כדי שאוכל לזהות ולעצור דברים בהתהוותם.
כמו במסיבת הפורים המסורתית של העבודה שלי.

אני ועוד חבר ותיק, שנינו עובדים באותו מקום באותו תפקיד, הגענו מחופשים יחד. אני, יצויין, על עקבים בגובה של כ-10 סנטימטרים, שממצבים אותי אי שם מעל 1.90.

החבר מציג לי חברה אחרת שעובדת איתנו שטרם פגשתי וששמעתי אודותיה (אופי העבודה לא מאפשר לנו להכיר את כל מי שעובד בתפקיד שלנו). אנחנו נשארים לקשקש בזמן שהוא הולך לדבר עם חברים אחרים.

לפתע מגיח בחור, נראה נחמד, אם כי קצת שיכור. הוא מציג את עצמו ואומר שהוא מדרג תפקיד קצת בכיר יותר (לא יודע אם הוא ניסה להתרברב או סתם פשוט למקם את עצמו במסיבה), ומבקש ממני (הגבר, אמנם בשמלה, אבל עדיין הגבר), להכיר לו את הבחורה הנחמדה שלצדי. היא מחייכת במבוכה, ואני מסביר שרק עכשיו פגשתי אותה, אז אין לי אפשרות להכיר לו אותה. והיא עומדת בצד, מובכת. הוא מקשקש איתה שתי מילים ומתנצל שעליו לגשת לשירותים לדקה. אנחנו עומדים ומדברים.

אני עומד עם הפנים אליה, כשלפתע אותו בחור חוזר מהשירותים, ומחבק את מותניה של אותה בחורה. הפנים שלה מחווירים והיא נראית קצת המומה.

ייתכן שזאת העובדה שהייתי מחופש עד כדי חוסר-זיהוי, או העובדה שבאמת נשבר לי שאנשים במעמדו מרשים לעצמם יותר מדי, אבל התקרבתי ואמרתי בקול קר – "אני חושב שהגזמת, תוריד ממנה את הידיים".

הוא מלמל משהו, הוריד את הידיים ונעלם בחשיכה.

אנחנו נפגשים מדי פעם במסגרת העבודה, ואני תוהה אם הוא מזהה אותי בכלל. אני בעיקר מקווה שהוא למד את הלקח שלו. שמוק.

 

נשלח על ידי אלכס

I've got your back!
11+

אין תגובות
דיווח, הטרדת רשת

קיבלתי את האימייל הזה מכותב/ת בלתי מזוהה באינטרנט

קיבלתי את האימייל הזה מכותב/ת בלתי מזוהה באינטרנט:

״הי שמאלנית קטנה אני רואה נשים כמוך באינטרנט ומרחם, אני יודע איך לעזור לכם כל מה שאת צריכה זה גבר גבר כמוני תאמיני לי שאת לא הראשונה שתופתע לראות מה יש לי להציע ןאולי גם נשחרר אותך מהבלבול שאת שקועה בו לגבי גדלים וממדים,אין לי קטן ואין שני לי ואין לי בעיה להוכיח (אם יש צורך). את אולי הפנים של השמאל אבל אני הפין של הימין זקוף גאה ונימול״

נשלח על ידי יסמין וגנר

תגובה אחת
דיווח, ירושלים, תחבורה ציבורית

הרגשתי כל כך חסרת כוחות מולו. כל כך התביישתי.

דיווח מירושלים:

באחד הימים עליתי על אוטובוס בדרכי לאוניברסיטה. מאחורי הנהג ישב איש מבוגר בכיסא הימני של המושב – קרוב למעבר.
אחרי ששילמתי לנהג ופניתי למעבר שמתי לב שהיד הימנית שלו שעד עכשיו הייתה זרוקה בנונשלאנטיות ליד גופו עולה אוטומטית ומלטפת לי את הירך בזמן שאני עוברת.
לרגע חשבתי שאולי זו הייתה טעות. תמימה.
הסתכלתי עליו מרחוק וקלטתי שיטה – כל פעם שעוברת אישה במעבר הוא מרים את היד הזרוקה לצד המושב ונוגע בירך שלה.
כמובן שכשגברים עברו שם הוא לא הזיז את היד שלו.
אני רוצה להתנצל שלא היה לי האומץ לגשת אליו ולצרוח, לאיים, להרביץ, או אפילו ללכת לנהג. נאלמתי דום.
הרגשתי כל כך חסרת כוחות מולו. כל כך התביישתי.
אני רוצה להתנצל אם יכולתי למנוע ולא מנעתי. למזלי הרב תחנה אחרי שעליתי הוא ירד מהאוטובוס – ושאר בנות ישראל שנסעו באותו קו היו חופשיות מהטרדה.
נשלח על ידי אנונימית

אין תגובות
דיווח, יהוד

לראשונה בחיי פצחתי את פי

מה שקרה: חזרתי בשעה די מוקדמת (7 לדעתי) מתל אביב לכיוון ביתי ביהוד. לצערי בין תחנת האוטובוס לבית עצמו הליכה של בערך 10 דקות. בעודי מתחילה לצעוד (באיטיות וחוסר חשק אופיינים לבוקר) חלפתי על פני מי שנראה כמפקח בניה של איזה בית שזה עתה התחיל את יום עבודתו. הבחור היה בשיחת טלפון, ואיך שחלפתי על פניו הוא ניתק את השיחה בזריזות ושאל אותי אם אני צריכה טרמפ. עכשיו מכיוון שזו עיר קטנה ופמיליארית לא התרגשתי כלל ורק הודיתי בנימוס שלא תודה וביתי קרוב (כנראה שזו הייתה טעות לנדב את המידע הזה כי) אחרי שהמשכתי ללכת, פונה לרחוב השומם של ביתי תוך התעלמות מהערות ה"חבל מאד" ו"איזה יפה" ו"אולי בכל זאת, אל תדאגי" עוברת על פני מכונית טיפה מוכרת.
כמה דקות נוספות, ומסתבר שהבחור נסע אחרי, עצר עם האוטו וחיכה חונה כמה מטרים ממיקומי הנוכחי רק כדי להציע לי שוב את מה שכבר סירבתי בנימוס לקבל כשאני עוברת ליד מכוניתו באימה (ונזכרת שבדיוק נגמרה לי הבטרייה).

לראשונה בחיי (אחרי טראומות רבות שבהן שתקתי) פצחתי את פי ואמרתי בתקיפות: פשוט תלך מפה! למרבה ההפתעה הוא התניע, ואחרי שראה שאני ממשיכה להתקדם במהירות וכנראה הבין שביתי קרוב גם יצא באיטיות מהחניה ונסע לדרכו.

אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה עם אותה סיטואציה שעה לפני (כשיש חושך) או אם גם הרחוב של התחנה היה שומם כמו זה שלי.

נשלח על ידי יעל.

תגובה אחת
תחבורה ציבורית

יד זרה מגששת ומלטפת את זרועי וכתפי השמאלית

אחרי שקרה מה שקרה, בדקתי במייל שלי לראות מתי שלחתי דיווח לאתר לאחרונה. 6/10/2012
ממש כך, חלפו החודשים. האם לא הוטרדתי בזמן שעבר? הו, כמובן שהוטרדתי, אבל גם התעייפתי, והשתבללתי לתוך עצמי. התייאשתי? לפעמים. כאשר אדם (ועוד אדם) לא מבין שמה שהוא עושה או אומר כל כך מפחיד אותי, או מעציב אותי, או מעצבן אותי, לפעמים אני מתייאשת. גם כשאני ממתינה לסרט שיתחיל בקולנוע ובינתיים מופגזת בפרסומות לג'ינס עתירות ישבן, ישבן ועוד ישבן- אני חשה כך. ישבנים עד לאן שהעין מגעת, שלח ידך וגע בם…
אבל לא על פרסומות שמשדרות מסרים בעייתיים אני רוצה לספר לכן היום. הרי את אלה גם אתן נאלצות לספוג ולבלוע. אה, רגע, גם אתן חוויתן הטרדה מינית בתחבורה ציבורית?
אז בואו ותשמעו מה קרה לי לפני שלושה ימים על מונית שירות בדרך לתל אביב מירושלים. עליתי על המונית בכיכר ציון בשעה 12 בלילה, אחרי ערב מהנה עם חברה טובה שלא ראיתי זמן מה. שתינו, אכלנו, רקדנו, פילרטטנו עם בחורים ובסוף הערב היא ליוותה אותי למונית. זה היה יום ארוך, נרדמתי כמעט מיד כשהחלה הנסיעה וישנתי רצוף עד לאזור נתב"ג על כביש 1. תנועה באזור כתף שמאל העירה אותי. זה הרגיש כאילו מישהו מושך את חגורת הבטיחות שלי מאחור. המשכתי לישון.
עכשיו אני מרגישה לחץ ותנועה באזור הכתף השמאלית, משהו בטוח קורה שם. אני מתעוררת ומביטה: יד זרה מגששת ומלטפת את זרועי וכתפי השמאלית. הנוסע שישב מאחוריי תחב את ידו בין המושב שלי לחלון וליטף אותי דרך החרך, בזמן שישנתי.
פעם, הייתי מתפתלת ושואפת לסיים את המגע הלא רצוי, בלי "לעשות עניין", קרי: לצעוק, להעיף לו את היד, להראות כעס ועצבים, לבייש את המטריד. אבל זה היה פעם.
בפרק הזמן שלא שלחתי דיווחים לאתר, בין 6.10.2012 לבין 6.2.2014 עברתי  כמה דברים, אחד מהם היה קורס הגנה עצמית לנשים. אחד מהדברים העיקריים שעבדנו עליו בקורס היה להשמיע את הקול שלנו בלי לפחד ובלי להתבייש ובלי להתנצל, כאשר קורה משהו שפוגע או מאיים עלינו. למדתי לצעוק. חזק. בלי להתחשב בזה שפוגע בי וגורם לי לצעוק. פעם זה לא היה קורה. זה היה פעם. זה כבר לא קורה היום.
הסתובבתי אליו בתנופה והבטתי בו. גבר בן כ-70, שמחזיר לי מבט יציב ולא מעיף את היד שלו ממני (!)
 יעני, מנסה אותי, בודק את הגבולות שלי.
עמוק בלב קיוויתי שזו טעות, שהוא לא התכוון, שהוא נרדם בעצמו ומתוך שינה מישש אותי.
טעות, טועים. אך לא, זו לא הייתה טעות.
צעקתי עליו "ס ל י ח ה?! אתה נוגע בי!! אל תיגע בי בבקשה!"
(אמרתי שלמדתי לצעוק, עדיין לא למדתי לא להיות מנומסת גם כשתוקפים וממשמשים אותי בניגוד לרצוני..:)
הוא מלמל משהו והעיף את היד שלו. היו עוד 15 דקות לנסיעה ואני הייתי ערה לחלוטין. וכועסת.
מיד אחרי שנכנסנו לתל אביב הוא ביקש לרדת ונעלם במבוך של דרום תל אביב. לא עלה על דעתי להתקשר למשטרה, מבחינתי זה הישג שצרחתי עליו מול כל המונית (למרות שאני לא בטוחה כמה אנשים הבחינו במה שקרה, לפי דעתי גם הנהג ישן).
בבית, במיטה, בכיתי.
זה היה מפחיד.
מה היה קורה אם לא הייתי מתעוררת? מה עוד הוא היה עושה? אין לי דרך לדעת. כל מה שאני יודעת זה שאני, בעצמי, הפסקתי את הדבר הרע התחיל לקרות לי.
אז צעד צעד, לאט לאט, אני תובעת לעצמי בחזרה מקום בטוח בעולם הזה.
גם אתן ואתם יכולות ויכולים. לאט לאט.
נשלח על ידי תולה

אין תגובות
דיווח, חיפה, תחבורה ציבורית

זוהי החירות הבסיסית שלי – הזכות לחופש התנועה

מדי פעם אנחנו רוצות להעלות על הכתב ולשבח את אותם א/נשים שגורמים לנו להרגיש בטוחות, ושהמרחב האישי שלנו והבטחון שלנו משנים להם והם מכבדים אותו. זהו אחד מן המקרים הללו. אתן ואתם מוזמנות לשלוח אלינו גם מקרים דומים, של התנהגויות שהיינו רוצות ורוצים לראות יותר.

 

אני מספרת את הסיפור הזה עבור כל מי שלא מבין את חשיבות הזכות לכבוד ולחופש הפרטיים שלו, ובמיוחד:

הזכות לחופש התנועה – החופש לנוע ממקום למקום ללא מגבלות, וללא הפרעות במרחב הפרטי שלו.

כל אחד ראוי לתחושת הביטחון הזו, מבלי לחשוש לפגיעה כלשהי, פיזית או נפשית על ידי כל פרט אחר.

****
מת"מ-חיפה, 10 בבוקר, 21.01.2014.

כשירדתי בתחנת האוטובוס והלכתי לכיוון תחנת האוטובוס הבאה שלי במת"מ-חיפה,
החל לעקוב אחריי ובאופן צמוד מישהו, אדם שאינני מכירה.

[מונולוג עצמי: כאן הבנתי בהחלט שאני בסיטואציה מלחיצה, אני הולכת לעבר תחנה ריקה מאדם, הנמצאת על כביש מהיר, ללא אף נפש בנמצא ושיכולה לעזור לי.

זהו, זה רק אני והוא.
'איך אני מתמודדת?' שאלתי את עצמי,
'טוב, יש מצלמות בתחנת המטרונית, כך שכל מה שהוא יעשה מתועד, והמטרונית גם מגיעה כל 7 דקות....'
הרגעתי את עצמי, או לפחות כך ניסיתי].

כשהגעתי לתחנה התיישבתי על אחד הספסלים (כשהתחנה מצוידת בשלושה ספסלים נפרדים וריקה מאדם, חוץ משנינו).

והוא מצידו,
החליט להתיישב על ידי, הכי קרוב שיש מבחינה פיזית(!).
פשוט ישב כמעט עלי ממש!!

בתגובה, מייד קמתי מהספסל ונעמדתי מספיק רחוק ממנו, ועשיתי לו פרצוף של 'אל תתעסק איתי', וחיזקתי אל אוזניי את האוזניות ששמעתי מהן מוזיקה.

[מונולוג עצמי: מאותו הרגע קלטתי שיש לי עסק עם סוטה רציני, התחלתי להרגיש מאוימת פיזית(!), על המרחב הפיזי הפרטי שלי שהתנפץ. הרגע הזה, שהוא ישב לידי-עלי-כמעט...
הזדעזעתי.

התחלתי לחשוש לחיי.

התחלתי לסקור את השטח, ולחשוב מה הוא יכול לעולל, לאן הוא יכול לגרור אותי, מה הוא יכול לעשות לי].

*כשבמקביל אני עומדת ושומעת מוזיקה באוזניות*.

והוא מצידו,
מתחיל לשאול אותי, בדרישה:
"למה קמת?"
"למה את לא עונה לי?" (אני ממשיכה עם האוזניות, וזורקת מבט מנוכר לעברו של 'אתה-מפריע-לי!'),
"את יכולה לענות לי?"
"תגידי, את סטודנטית?"
"למה את לא יושבת לידי?"
"יש לך בעיה לשבת לידי?!"

*יש לציין שהוא לא בעל פיגור סביבתי, הוא לגמרי מודע למעשיו שלגמרי אינם מתכתבים עם הנורמות החברתיות, שהוא אמור להיות חלק מהן.*

כשהוא שאל אותי למה אני לא עונה לו – עניתי לו שאני שומעת מוזיקה, ושאינני מעוניינת לענות על השאלות ששאל.

*בשלב הזה הוא רוכן לעברי*

ומתחיל לדרוש ממני לשבת לידו על הספסל – אני בתגובה עניתי לו שאני לא מעוניינת לשבת, ושאני מעוניינת לעמוד;

הוא מצידו ממשיך להפציר "נו, בואי תשבי לידי, מה יש לך?" ספק צוחק, במבט "מבסוט" עלאק-מפתה-ומזמין, ומשדר תנועות-גוף ומימיקה של אחד שחושב שהוא אמור להכתיב את התנהגותי על פיו, כאילו היה מלך העולם.
שולח לעברי מבטים "חושקים", כאילו הוא אמור "לצוד" אותי בכישוריו הפרימיטיביים והחייתיים פסוחיי האבולוציה, כאילו אנחנו עדיין תחת חוקי הג'ונגל, כשאני לפי דעתו המעוותת אמורה לעשות כרצונו.

בדיוק הגיעה המטרונית.
עליתי עליה, והוא מאחוריי עלה יחד איתי.

כשעליתי למטרונית, מייד התיישבתי ליד הנהג והרצתי לעצמי תסריטים אפשריים אם הוא יירד איתי יחד בתחנת היעד שלי וימשיך לעקוב אחריי, ואם…

אז זהו.
שמבחינתי זו לא הייתה אופציה.

ובכלל, לא שום אופציה להמשיך את שגרת היום.
אני לא אשקוט עד שאותו אדם יהיה מודע לכך שהוא עובר על עבירה פלילית.

האדם הזה, הסוטה הזה מבצע הטרדה ופלישה למרחב הפרטי הפיזי, המנטאלי והרגשי של הפרט –
הוא עוקב אחרי!
הוא מפריע להתנהלות האישית שלי!
הוא מציק לי בשגרתי, ומפחיד אותי בכך שהוא מאיים על ביטחוני האישי!

ונכון, הוא אפילו לא נגע בי בידיו.

ובכל זאת, מבחינתי, זה לא יכול לעבור לסדר היום!

ניגשתי לנהג המטרונית – חאלד *המקסים* – וביקשתי ממנו לעזור לי בעניין המטריד שעוקב אחרי עוד מהאוטובוס הקודם.

הנהג הַרַגיש והמקסים אמר לי שהוא יטפל באופן דיסקרטי וביקש ממני להמשיך לשבת "כאילו כלום", ולחץ מייד לעזרה מהבקרה של המטרונית,
לאט-לאט הוא האט את המטרונית עד לכדי עצירה, וחיכה למשטרה שבדרך.
שני האנשים הנוספים שהיו במטרונית שאלו לפשר העניין וקיבלו מהנהג תשובה שמדובר "בתקלה טכנית",
ועל מנת שלא "לייבש" אותם, שאל אותי בשקט מי הוא מי, ושחרר את החפים מפשע לדרכם.

הסוטה נעול איתי ועם הנהג במטרונית, ללא דרך יציאה,
מתעצבן ובועט(!) בעמודי המטרונית, עושה רעש עם מוזיקה קולנית מהסמארטפון שלו, מקלל *כוסעומו* בקול,
אחוז תזזית, מוּדר כל סבלנות ודחיית סיפוקים שהיא -
כל זה רק מעיד על אישיותו הברברית, ומצדיק את חששותיי – אכן מדובר באדם וולגארי חסר תרבות מתוקנת, שמסוגל גם לעולל דברים וולגריים ופולשניים.

השוטרים הגיעו לחקור את האירוע,
אחד מהם היה *אייזיק*, מדהים גם כן, ששאל אותי על שאירע באופן רגיש שכזה מבלי לעשות מהומה ומבלי להבהיל, הסביר לי שהחשוד נכנס למאגר הפלילי, ושאם הוא עוד פעם אחת יטריד, הוא ייעצר.

ובכלל, כל מי שמטריד את ביטחוני האישי עליי לדווח על כך למשטרה ללא כל היסוס, כיוון שזוהי החירות הבסיסית שלי – הזכות לחופש התנועה, ושעליי ללכת בחוץ ללא פחד.

******

פנייה אישית:

נשים, גברים – אל תפחדו.
הכח בידיכם, נצלו אותו!
אין לאף אחד זכות לנצל אפילו "קומץ" מכבודכם או זכויותיכם הכה חשובים.

פִּתחו את חוש הביקורת שבכם, ופעלו בהתאם.

אם נקלעתם למצב כזה או אחר (קל או חמור מזה) – שפטו את המצב ופעלו לביטחונכם האישי!!

אל לכם להטיל ספק, ואפילו לרגע – זו הזכות שלכם!
ותבהירו זאת טוב-טוב לכל מי שלא מודע לכך, או יותר נכון, שלא רוצה להיות מודע לכך,
ואם הוא לא ישמור על כבודכם – זוהי זכותכם המלאה להזהירו (ובמצב נשנה אף להענישו) על פי ו(רק) באמצעות החוק.

שתפו את הפוסט, ותבעו את הזכות הבסיסית שלכם :)

I've got your back!
20+

 

נשלח על ידי א.מ.

2 תגובות
דיווח, תחבורה ציבורית, תל אביב

אני פשוט לא מעוניינת

תחנה מרכזית תל אביב. חזרתי הביתה באמצע היום, אחרי שהבנתי שאני חולה (חום והכל). בדרך לאוטובוס, עוברת ליד הדוכנים בקומה השישית, איפה שמוכרים דיוידי ושעונים מזויפים. ליד ארומה יש דוכן של אוזניות, כשחלפתי על פניו הסתכלתי. המשכתי הלאה, המוכר כבר הבחין בי וקורא אחריי. לא עוצרת, אין לי כוח לאף אחד ושום דבר.
הוא צועק "היי תעצרי, נפל לך משהו מהתיק", אני די בטוחה שהוא משקר אבל עצרתי בכל זאת לראות ששום דבר לא נפל. מספיק זמן בשבילו להגיע אליי ולהתגאות בזה שזאת "טכניקת מכירות" שלו אבל "אל תדאגי אני לא מנסה למכור לך שום דבר". הוא מתחיל לשאול שאלות, אני מבולבלת מדי בשביל פשוט להסתלק משם. "רציתי להגיד לך שאת מאוד יפה. לאיפה את נוסעת? בת כמה את, פחות מ 30? אני רוצה להכיר אותך יותר טוב אז את מוכנה לקחת את הטלפון שלי ולהתקשר בערב? למה לא? יש לך חבר? כמה זמן, הרבה?" תוך כדי הוא גם מחזיק לי את היד בשתי הידיים.
אני מגמגמת כל מיני תשובות מתחמקות עד שעובר לידו גבר אחר, כנראה חבר שלו, ואומר לו משהו בסגנון של "עזוב אחי היא לא בעניין". אז אני נזכרת שאני לא חייבת לו כלום ומתחילה להגיד "לא תודה" ו"זה לא עניינך" ו"אני פשוט לא מעוניינת".
אני מתחילה להתרחק והוא ממשיך לדבר אליי בקול שהולך וגובר: "למה לא? מה אכפת לך? זה בגלל שאני מזרחי?"
התחלתי ללכת משם. נקרעת בין הרצון שלי לסיים כבר את הסיטואציה הלא נעימה לבין הרצון שהוא יבין שזה בכלל לא קשור למזרחיות אלא לזה שהוא לא עצר ב"לא" הראשון שלי ובזה ששאלה כמו "יש לך חבר" היא לא לגיטימית כי אני לא רכוש של אף אחד אם יש לי ואני לא הפקר לעוף השמיים אם אין לי.

נמאס לי להרגיש שתפקידי לחנך את מטרידי כל העולם. ונמאס לי להרגיש חשדנית כלפי כל גבר במרחב הציבורי.

ועוד משהו אחד: הבחנתי שכשאני חולה/מסכנה/אבודה/מבולבלת, גברים מטרידים אותי הרבה יותר. זה מה שמושך? חולשה?

נשלח על ידי דני

תגובה אחת

דיווחים קודמים

Powered by WordPress