דיווח

מי אתה בכלל שתרים עלי את הקול חתיכת אפס?

חוויה מטלטלת שעברתי.

מאז אני ברגשות מעורבים…
לשיפוטכן
מעשה שהיה כך היה-
אני מחכה בתחנת אוטובוס יחד עם בחור שנראה בן גילי.
אנחנו לבד בתחנה.
אני שקועה בנייד שלי, מנצלת את זמן ההמתנה לקרוא מיילים.

הבחור: סליחה מה השעה?
אני: 14:30
הבחור: את נורא יפה
אני: תודה (בקושי מסתכלת עליו)
הבחור: גם השמלה שלך יפה
אני: תודה
הבחור: את פנויה?
אני: לא
הבחור (נוגע לי בשיער): זה בלונד טבעי או צבוע?
אני מתרחקת שני צעדים: אתה מוכן בבקשה להתרחק ולא לגעת בי??
הבחור מרים את הקול (ממש צורח): יאללה!! מה את משחקת אותה? בת זונה!
כל הנשים האלה חושבות את עצמם, מי את בכלל? כולכם אותו דבר, משחקות אותה פמניסטיות אבל מתות שיתחילו איתכם! לכי לכי יא מכוערת!

אני- המומה, בדרך כלל מאופקת עד שמביאים אותי למצב רתיחה, ואז מגייסת את כל העצבים שהצטברו לי בגוף:
מי אתה בכלל שתרים עלי את הקול חתיכת אפס? מה אתה יודע על נשים? איש טיפש שברור שלא נגע באישה מימיו! חתיכת זבל אנושי! קח ממני כמה מטרים לפני שאני קוראת למשטרה ! תהיה בטוח שאף אישה בחיים לא תרצה אותך! ואגב, אומרים "כולכן" ו"איתכן" כשאתה מדבר על נשים! אז תלמד לדבר חתיכת טיפש!

הבחור בהלם, הוא לא ציפה לתגובה, אני נשבעת שהוא כמעט בכה!
הסתובב והלך.

לא האמנתי שאצעק כך על בן אדם, ועוד באמצע הרחוב כשכולם הסתכלו והצביעו עליו. הרגשתי רע, הרגשתי כאילו ירדתי לתת הרמה שלו.
אבל זה מה שיצא באותו רגע.
הוא באמת מאוד עצבן אותי.

 

פורסם במקור בספטמבר, כפוסט בפייסבוק של Ziv Berkovich Fadida, ומפורסם מחדש באישורה.

אין תגובות
דיווח

למה אני צריכה לחייך? אני חייבת לך משהו?

קודם בחוץ בדרך לארוחת צהריים.
איש אקראי: הכול בסדר?
אני: כן.
איש אקראי: אז למה את לא מחייכת?
אני: למה אני צריכה לחייך? אני חייבת לך משהו?
איש אקראי: —
לא קורה לי הרבה לשמחתי, אבל אני עוד יותר שמחה שלשם שינוי ידעתי מה להגיד במקום להתרחק מהר ולהצטער אחר כך שלא חשבתי בזמן אמת איך לסתום לחצוף את הפה.
הפעם הוא זה שהחיש את ההליכה ותפס מרחק.
ומה שהכי יפה, עד הרגע שהוא פתח את הפה דווקא כן חייכתי קצת כי חשבתי על משהו משעשע. אבל הוא בא מאחורי אז הוא לא יכול היה לראות את זה.

(בפייסבוק הציעו לי לדווח לכם, אז מדווחת).

נשלח ע״י יעל

תגובה אחת
דיווח, חיפה

לגבר אחר הוא בחיים לא היה אומר דבר כזה

אני מחכה לאוטובוס בלב המפרץ ואיזה איש מבוגר, בן 50-60 שאל אותי מתי מגיעה המטרונית. אמרתי לו שאני לא יודעת, שהתחנה של המטרונית נמצאת מעבר לכביש ושישאל שם כי יש הרבה אנשים שמחכים לה שם.
הוא הצביע על הטלפון שהחזקתי ושאל אם אני יכולה לבדוק לו באינטרנט מתי היא מגיעה. בדקתי בכיף, אין לי שום בעיה עם אנשים שצריכים קצת עזרה.
תוך כדי שאני בודקת הוא ניהל איתי שיחה ופתאום הוא אומר לי "אם הייתי פה עם האוטו שלי הייתי לוקח אותך איתי". הייתי בשוק, למה שהוא יגיד לי דבר כזה?? הוא מכיר אותי בכלל?
התעשתתי מהר ואמרתי לו "אתה רוצה שאני אזמין משטרה והם יקחו אותך באוטו שלהם?", הוא אמר לי שהוא לא התכוון שזה ישתמע ככה ואני לא צריכה לקחת את זה כל כך רחוק, אז המשכתי לומר לו "אני עוד עושה לך טובה ועוזרת לך ואתה מטריד אותי? למה שתגיד לי דבר כזה? נראה לך שאני מחכה כאן לך ולאוטו שלך?"

לגבר אחר הוא בחיים לא היה אומר דבר כזה.

אני לא זוכרת מה הוא ענה כי הייתי נסערת והלב שלי דפק במהירות..
ואז בדיוק הגיעה המטרונית שלו, הוא רץ אליה ממש מהר והסתכל עלי תוך כדי עם המבט המכוער שלו. (רציתי לעשות לו אצבע משולשת כי הוא לא הפסיק להסתכל – אבל ממש התביישתי מהאנשים שהיו בסביבה – וחבל כי הגיע לו לדעת מה אני באמת חושבת עליו)

האמת שהייתי מאוד גאה בעצמי שהצלחתי להגיב!!! המשפט שלו ממש הרגיז אותי. אפילו עורר בי הרבה גועל. אני לא חושבת שהגזמתי בתגובה כי הגיעה לו תגובה אפילו יותר חריפה אבל עניתי בצורה מאוד אסרטיבית. וכשהוא הלך הרגשתי אפילו טוב עם עצמי שהבעתי את מה שהרגשתי והעמדתי אותו במקום אחרת הייתי ממשיכה את הערב בתחושה של "הייתי צריכה להגיד ככה וככה" ומרגישה רע עם עצמי במקום שהוא ירגיש רע עם עצמו – כמו במקרים אחרים שזרקו לי הערות פוגעניות אפילו יותר ולא עניתי מההלם.
למען האמת לפני כמה ימים קראתי פה כמה סיפורים שכאילו הכינו אותי לזה!! אז אני חושבת שהגבתי ככה בעיקר בזכות התגובות והסיטואציות שקראתי עליהן.

רק דבר אחד שהיה לי קשה – אחרי שהוא אמר את המשפט היה לי קשה להישיר מבט ולהראות את הכעס שלי.. פשוט התביישתי ונשארתי בלי מילים, כמו שהרבה כותבות פה שקרה להן (וזה טבעי) והראש שלי נשאר תקוע בפלאפון..
רק כמה רגעים אחר כך חזרתי לעצמי ועניתי כמו שעניתי כי זכרתי שמישהי אמרה פעם ש "הקול שלך הוא הנשק הכי חזק שלך" ובמצבים כאלה חייבים להשתמש בקול כדי להביע את העלבון והכעס.
מה גם שלא הגיוני שהוא יחזור לביתו שמח ומרוצה מעצמו ואני שנפגעתי, אחזור עם הרגשה מושפלת ופגועה. לא מגיע לי להרגיש ככה ולא לאף אחרת שחווה דברים כאלה- קטנים כגדולים!!!

אז לסיום – המסקנה שלי מכל זה היא שהקול שלך באמת הנשק הכי טוב שלך במצבים האלה. תזכרי את זה. לא לפחד לצעוק, לענות, אפילו בצורה לא מנומסת – כי אם לו לא אכפת ממך ומהרגשות שלך – למה שלך יהיה אכפת מבן אדם חוצפן שמרשה לעצמו יותר מדי???

תודה על המקום לפרוק ולשתף, זה מאוד חשוב גם לפרוק וגם לדעת שאת לא היחידה שעברה את זה.

נשלח על ידי ליה

4 תגובות
דיווח, תל אביב

עבורו אני לא אישה עם רצונות ומחשבות אלא רק תחת מהלך

בזמן שהסתובבתי ליד אבן גבירול שמתי לב שחבורה של 3 גברים בני עשרים ומשהו הלכו מאחוריי. במשך כמה דקות הם דיברו בינם לבין עצמם עד שפתאום שמעתי אחד מהם צועק "איזה תחת". הסתכלתי מלפניי וראיתי שאין עוד מישהי/ו מלפניי. הבנתי שהוא מדבר אליי. שעבורו אני לא אישה עם רצונות ומחשבות אלא רק תחת מהלך. וזה עיצבן אותי. זה עיצבן אותי מאוד. איך הוא מרשה לעצמו להתייחס אליי ככה ועוד לצעוק את זה כדי להבהיר לי שזה מה שהוא רואה? אז עשיתי משהו שלא הייתי עושה לפני קורס אימפקט. הסתובבתי אליו ואל החברים שלו וצעקתי "קפוץ לי" והלכתי משם.

נשלח על ידי דנה

2 תגובות
דיווח

אני פשוט מזועזעת ומושפלת

אני פשוט מזועזעת ומושפלת.
אני בת 21, הייתי בדרכי לכיוון הבית בשעות הצהריים ובזמן שאני הולכת בדרך, ממש מתחת לבית, חשתי דקירה בתחת. זה גרם לי כמובן לקפוץ בבהלה וכשהסתובבתי בדיוק חלפו שני ילדים על אופניים כשאחד מהם מחזיק מין מכשיר שבקצהו יש מחט.
אפילו לא הספקתי לראות את פניהם, פשוט הייתי בהלם, רק כשראיתי את המחט הבנתי מה קרה ולא ידעתי מה לעשות. הם כמובן בזמן הזה כבר הספיקו להתרחק וכל שנותר לי היה רק לצעוק לעברם, ולהרגיש בושה איומה…
לא רק שהמקרה משפיל ומעליב זה עוד קרה ע"י ילדים בערך בני 12, ילדים!

לא שהדבר משנה משהו אבל לא הייתי לבושה חשוף. ג'ינס, חולצה וג'קט ארוך (ולא צמוד) שמגיע עד אחרי התחת.

נשלח על ידי אדווה

תגובה אחת
דיווח

בכל שעה ביום, בכל רחוב

הדרך חזרה הביתה מהעבודה היא דרך שרובנו עושים ועושות יום-יום. מה יותר בסיסי מלדרוש שפרק הזמן הזה, כברת הדרך הזו, יהיו בטוחים וללא הפרעות?

במקרה של האישה הממוצעת, המבקשת לחזור לביתה בסוף יום עבודה, זו זכות בסיסית המופרת על בסיס יומי.

בוודאי נתקלתם בימים האחרונים בסרטון קצר שפורסם בפייסבוק: ארבע דקות, אישה אחת על אופניים, הרבה מאוד הטרדות.

לשמחתנו, הסרטון קיבל תפוצה רחבה בתקשורת (וואלה, ערוץ 2) ונושא הטרדות הרחוב עלה לכותרות.

רבים היו הטוקבקים והתגובות שהלכו בדרך המוכרת של האשמת הקורבן, הכחשת התופעה או זלזול והיתממות.

הנה דוגמה אחת של דיון כזה, בטוויטר:

ובעקבותיו דיון נוסף:

למי שקוראת כאן באתר, למי ששומע סיפורים מחברות, מכרות ובנות משפחה, למי שזו היא לה החוויה היומיומית – הסרטון והתגובות אליו אינם מפתיעים.

אנחנו שמחות על התעוררות השיח על הטרדות רחוב, מברכות על השותפים למאבק – גברים ונשים כאחד, ומקוות שלא ירחק היום בו תוכל כל אישה, בכל שעה ביום, בכל אמצעי תחבורה, בכל לבוש, בכל חברה, בכל רחוב – ללכת בבטחה.

ותודה לאינפי סנואו, על הסרטון ועל ההסכמה לשתף אותו פה שוב.

https://www.facebook.com/video.php?v=1144511948166

אין תגובות
באר שבע, דיווח, תחבורה ציבורית

על הזכות ללבוש חצאית

חצאית לא קצרה מדיי, ככה מעל הברך, לא הדוקה מדיי, רגילה.

לא מזמן מכרתי את האוטו (כן אני עדיין מחפשת פרנסה. בכוונה אני לא כותבת עבודה). בכל מקרה, בימים אלה אני מתניידת בשלל אמצעים, ביניהם אוטובוסים.

אז אתמול, בעודי עומדת בתחנת קו 5 של ילדותי, בשכונה ג' בבאר שבע, בחצאית כאמור, נהגיהן של מכוניות אחדות האטו את נסיעתם, אחדים צפרו לי נוגות.

נזכרתי שכשהייתי נערה זה כל הזמן קרה והטריד אותי מאוד. אחדים מהם אפילו נהגו לעצור ליד תחנת האוטובוס ולנסות לדבר אתי. מה הם רוצים כל הנהגים האלה? מה עובר להם בראש? שאם הם יאטו אני פתאום אסמן להם לעצור, אקפוץ לתוך מכוניתם ונדהר ביחד לעבר האופק? שאם הם רק יצפרו אני אסמן להם כן נלהב והם יקחו אותי לא יודעת לאן? אני לא רוצה לחשוב איזה מעשים הם חושבים שאולי נעשה, אני הנערה ואני של עכשיו בחצאית, זה מבחיל מדיי.

דורות של נהגים מאטים-צופרים בבאר שבע לנערות ונשים. האם זה ייחודי לבאר שבע? האם התורה הזו עוברת מאב לבן? מדובר בעשרות שנים של הטרדה כאילו-לא-מטרידה, אבל בעיניי מטרידה מאוד. עד אתמול הייתי בטוחה שזה שייך לגיל ההתבגרות שלי, עיר שכוחת אל ואנשים בה מעט, חלקם, איך לומר בעדינות, לא הג'נטלמנים שהייתי מביאה לפגוש את ההורים, ושהנוהג הזה חלף מהעולם, אבל מסתבר שלא.

בעיניי זה עצוב ונורא (כן לא הגזמתי במילים) שנערות ונשים צריכות להתמודד אפילו עם צפירת "שיואו רואים לך מעט רגליים אולי תקפצי אליי לאוטו". וכן, הפוסט הזה חסר תוחלת, מוחם המטומטם של המאטים והצופרים לעולם לא יקלוט מה זה אומר גם אם יקראו.

אין לי שום מסר לנערות שמחכות בתחנות אוטובוסים מלבד – מהרי לרכוש רכב משל עצמך מיד כשתוכלי כדי שלא תצטרכי להתמודד עם זה. וכמובן, השתדלי שלא ללכת לבד ילדה ברחוב עד לאוטו.

 

פורסם במקור כפוסט בפייסבוק של רבקה פרייסלר, ופורסם מחדש באישורה.

תגובה אחת
דיווח, רמת השרון

בסיטואציה כזו אני מעדיפה להתרחק

הלכתי ברחוב עם שתי בנותי, אחת תינוקת בעגלה והשנייה ילדה כבת שלוש שישבה לי על הכתפיים. איש זר שעמד ברחוב התקרב אלינו ופנה אל הילדה על הכתפיים ואמר "שלום, איזה כיף לך". עניתי משהו כמו "נחמד לקבל טרמפ" והוא אמר "הייתי לוקח את אימא על הכתפיים". באותו רגע חשתי חוסר אונים גדול, כי למרות שהייתה שעת בוקר וזה היה רחוב ראשי עם הולכי רגל ומה שהוא אמר לא היה ממש מיני, זה גרם לי אי נוחות, ובסיטואציה כזו אני מעדיפה להתרחק וכאן לא יכולתי בגלל העגלה והילדה על הכתפיים…

נשלח ע״י אמא פמיניסטית

תגובה אחת
דיווח

אני בת 25 ובאור יום מצאתי את עצמי מפחדת מילדים קטנים

היום בדרכי לעבודה, כקילומטר מאחורי הייתה קבוצת ילדים, אולי כיתה ו' או ז' אולי ח'.. ילדים!
והתחילו הקריאות לעברי, איזה תחת.. איזה כוסית.. מה הייתי עושה לך.. תסתובבי שנראה אותך.. ועוד כל מיני מהסוג שאני אחסוך מכם.
אני בת 25 ובאור יום מצאתי את עצמי מפחדת מילדים קטנים.

הלוואי ויכולתי להגיד שזאת פעם ראשונה שדבר מהסוג קורה.

אבל זה היה באור יום.
והם היו הרבה.
וזה היה מזעזע ומכעיס ברמות שאני לא אצליח לתאר לעולם.

נשלח על ידי גליה

אין תגובות
דיווח

זה שבר לי את כל תחושת הביטחון שהייתה לי

איפה שאני גרה יש אדם שכל היום הולך ברחוב הלוך ושוב ומדבר לעצמו/מקלל/צועק. לפעמים הוא הולך עם אדם נוסף ששר בקולי קולות. שניהם מאיימים בגלל החזות שלהם – הם גבוהים וגדולים. בכל אופן במספר פעמים שיצא לי לעבור על פניהם ברחוב או על פני הבחור שמדבר על עצמו קיבלתי הערות/ קללות / שירים לכלב שלי וכדומה.
בכל פעם שאני רואה אותו או אותם אני מנסה לברוח/ללכת לכיוון השני/ אפילו לחזור הביתה למרות שהתכוונתי להוציא את הכלב שלי לטיול.
בפעם האחרונה כשראיתי את הבחור שמדבר לעצמו, לא הייתה לי שום דרך אחרת מאשר לעבור על פניו. ניסיתי כמה שיותר להתרחק ממנו ברחוב שעברתי על פניו, מאחורי מכונית אבל בכל זאת הוא בוהה ומסתכל.
בכל אופן, לפתע ראיתי שהוא הסתובב והתחיל ללכת אחרי תוך כדי שהוא ממלמל לעצמו משהו. נעצרתי לפני הבית שלי כדי שלא יראה שאני עולה לשם ולראות אם הוא ממשיך. אך הוא לא המשיך נעמד מולי, כולו מתנדנד, מדובר במישהו עם בעיות, הוא לא כל כך בסדר בראש או שהוא מסומם. ואני קולטת שהוא לא זז ועומד מולי ומתחיל למלמל בואי, בואי שבי לי על הזין.

נבהלתי מאוד ועליתי חזרה לבית שלי.

אומנם לא היה כאן ניסיון של מגע מיני אך עכשיו אני מאוד מפוחדת. זה שבר לי את כל תחושת הביטחון שהייתה לי ואני עכשיו לא מרגישה בטוחה בבית שלי ולא מרגישה בטוחה לצאת אל הרחוב ולקחת את הכלב שלי לטיול אפילו. אני לא מכירה אותו, לא יודעת איך קוראים לו. אבל מפחיד אותי מאוד שהוא סוג של "לא בסדר" – ובסרטים שאני מאכילה את עצמי בראש המעשים שלו לא צפויים. אני רק מכניסה את עצמי לעוד ועוד סרטים שהוא יודע איפה אני גרה וכו'. העניין הוא שפה לא מדובר במעבר ברחוב – הטרדה חד פעמית וצ'או. כי הרי אני רואה אותו ברחוב שלי כמעט על בסיס יומי הולך וחוזר, הולך וחוזר, חלק מהעובדה שהוא "לא בסדר בראש". העניין הוא מה אני עושה עכשיו? אני לא רוצה לחיות בפחד? מה לעשות בפעם הבאה שאראה אותו? אמרו לי שאני צריכה להגיב אחרת ולהתחיל לצרוח ברחוב או לצעוק עליו. פעם שעברה פשוט קפאתי ועליתי בריצה הביתה. אני ממש מפוחדת. באמת. התקשרתי למשטרה והם אמרו לי שפעם הבאה שאני רואה אותו להתקשר אליהם והם ישלחו ניידת. אני כל כך מפוחדת, שעצם המחשבה על לראות אותו שוב מעבירה בי פחדים וחרדות.

חוץ מהלתקשר למשטרה כשזה קורה, מה אני יכולה לעשות? איך אני ארגיש בטוחה יותר? דרכי התמודדות עם מה שקרה? בבקשה

נשלח על ידי אליסה

הערת מערכת: לבקשת המדווחת, פוסט זה פתוח לתגובות המכילות עצות

תגובה אחת

דיווחים קודמים

Powered by WordPress