דיווח

אני פשוט מזועזעת ומושפלת

אני פשוט מזועזעת ומושפלת.
אני בת 21, הייתי בדרכי לכיוון הבית בשעות הצהריים ובזמן שאני הולכת בדרך, ממש מתחת לבית, חשתי דקירה בתחת. זה גרם לי כמובן לקפוץ בבהלה וכשהסתובבתי בדיוק חלפו שני ילדים על אופניים כשאחד מהם מחזיק מין מכשיר שבקצהו יש מחט.
אפילו לא הספקתי לראות את פניהם, פשוט הייתי בהלם, רק כשראיתי את המחט הבנתי מה קרה ולא ידעתי מה לעשות. הם כמובן בזמן הזה כבר הספיקו להתרחק וכל שנותר לי היה רק לצעוק לעברם, ולהרגיש בושה איומה…
לא רק שהמקרה משפיל ומעליב זה עוד קרה ע"י ילדים בערך בני 12, ילדים!

לא שהדבר משנה משהו אבל לא הייתי לבושה חשוף. ג'ינס, חולצה וג'קט ארוך (ולא צמוד) שמגיע עד אחרי התחת.

נשלח על ידי אדווה

אין תגובות
דיווח

בכל שעה ביום, בכל רחוב

הדרך חזרה הביתה מהעבודה היא דרך שרובנו עושים ועושות יום-יום. מה יותר בסיסי מלדרוש שפרק הזמן הזה, כברת הדרך הזו, יהיו בטוחים וללא הפרעות?

במקרה של האישה הממוצעת, המבקשת לחזור לביתה בסוף יום עבודה, זו זכות בסיסית המופרת על בסיס יומי.

בוודאי נתקלתם בימים האחרונים בסרטון קצר שפורסם בפייסבוק: ארבע דקות, אישה אחת על אופניים, הרבה מאוד הטרדות.

לשמחתנו, הסרטון קיבל תפוצה רחבה בתקשורת (וואלה, ערוץ 2) ונושא הטרדות הרחוב עלה לכותרות.

רבים היו הטוקבקים והתגובות שהלכו בדרך המוכרת של האשמת הקורבן, הכחשת התופעה או זלזול והיתממות.

הנה דוגמה אחת של דיון כזה, בטוויטר:

ובעקבותיו דיון נוסף:

למי שקוראת כאן באתר, למי ששומע סיפורים מחברות, מכרות ובנות משפחה, למי שזו היא לה החוויה היומיומית – הסרטון והתגובות אליו אינם מפתיעים.

אנחנו שמחות על התעוררות השיח על הטרדות רחוב, מברכות על השותפים למאבק – גברים ונשים כאחד, ומקוות שלא ירחק היום בו תוכל כל אישה, בכל שעה ביום, בכל אמצעי תחבורה, בכל לבוש, בכל חברה, בכל רחוב – ללכת בבטחה.

ותודה לאינפי סנואו, על הסרטון ועל ההסכמה לשתף אותו פה שוב.

https://www.facebook.com/video.php?v=1144511948166

אין תגובות
באר שבע, דיווח, תחבורה ציבורית

על הזכות ללבוש חצאית

חצאית לא קצרה מדיי, ככה מעל הברך, לא הדוקה מדיי, רגילה.

לא מזמן מכרתי את האוטו (כן אני עדיין מחפשת פרנסה. בכוונה אני לא כותבת עבודה). בכל מקרה, בימים אלה אני מתניידת בשלל אמצעים, ביניהם אוטובוסים.

אז אתמול, בעודי עומדת בתחנת קו 5 של ילדותי, בשכונה ג' בבאר שבע, בחצאית כאמור, נהגיהן של מכוניות אחדות האטו את נסיעתם, אחדים צפרו לי נוגות.

נזכרתי שכשהייתי נערה זה כל הזמן קרה והטריד אותי מאוד. אחדים מהם אפילו נהגו לעצור ליד תחנת האוטובוס ולנסות לדבר אתי. מה הם רוצים כל הנהגים האלה? מה עובר להם בראש? שאם הם יאטו אני פתאום אסמן להם לעצור, אקפוץ לתוך מכוניתם ונדהר ביחד לעבר האופק? שאם הם רק יצפרו אני אסמן להם כן נלהב והם יקחו אותי לא יודעת לאן? אני לא רוצה לחשוב איזה מעשים הם חושבים שאולי נעשה, אני הנערה ואני של עכשיו בחצאית, זה מבחיל מדיי.

דורות של נהגים מאטים-צופרים בבאר שבע לנערות ונשים. האם זה ייחודי לבאר שבע? האם התורה הזו עוברת מאב לבן? מדובר בעשרות שנים של הטרדה כאילו-לא-מטרידה, אבל בעיניי מטרידה מאוד. עד אתמול הייתי בטוחה שזה שייך לגיל ההתבגרות שלי, עיר שכוחת אל ואנשים בה מעט, חלקם, איך לומר בעדינות, לא הג'נטלמנים שהייתי מביאה לפגוש את ההורים, ושהנוהג הזה חלף מהעולם, אבל מסתבר שלא.

בעיניי זה עצוב ונורא (כן לא הגזמתי במילים) שנערות ונשים צריכות להתמודד אפילו עם צפירת "שיואו רואים לך מעט רגליים אולי תקפצי אליי לאוטו". וכן, הפוסט הזה חסר תוחלת, מוחם המטומטם של המאטים והצופרים לעולם לא יקלוט מה זה אומר גם אם יקראו.

אין לי שום מסר לנערות שמחכות בתחנות אוטובוסים מלבד – מהרי לרכוש רכב משל עצמך מיד כשתוכלי כדי שלא תצטרכי להתמודד עם זה. וכמובן, השתדלי שלא ללכת לבד ילדה ברחוב עד לאוטו.

 

פורסם במקור כפוסט בפייסבוק של רבקה פרייסלר, ופורסם מחדש באישורה.

אין תגובות
דיווח, רמת השרון

בסיטואציה כזו אני מעדיפה להתרחק

הלכתי ברחוב עם שתי בנותי, אחת תינוקת בעגלה והשנייה ילדה כבת שלוש שישבה לי על הכתפיים. איש זר שעמד ברחוב התקרב אלינו ופנה אל הילדה על הכתפיים ואמר "שלום, איזה כיף לך". עניתי משהו כמו "נחמד לקבל טרמפ" והוא אמר "הייתי לוקח את אימא על הכתפיים". באותו רגע חשתי חוסר אונים גדול, כי למרות שהייתה שעת בוקר וזה היה רחוב ראשי עם הולכי רגל ומה שהוא אמר לא היה ממש מיני, זה גרם לי אי נוחות, ובסיטואציה כזו אני מעדיפה להתרחק וכאן לא יכולתי בגלל העגלה והילדה על הכתפיים…

נשלח ע״י אמא פמיניסטית

תגובה אחת
דיווח

אני בת 25 ובאור יום מצאתי את עצמי מפחדת מילדים קטנים

היום בדרכי לעבודה, כקילומטר מאחורי הייתה קבוצת ילדים, אולי כיתה ו' או ז' אולי ח'.. ילדים!
והתחילו הקריאות לעברי, איזה תחת.. איזה כוסית.. מה הייתי עושה לך.. תסתובבי שנראה אותך.. ועוד כל מיני מהסוג שאני אחסוך מכם.
אני בת 25 ובאור יום מצאתי את עצמי מפחדת מילדים קטנים.

הלוואי ויכולתי להגיד שזאת פעם ראשונה שדבר מהסוג קורה.

אבל זה היה באור יום.
והם היו הרבה.
וזה היה מזעזע ומכעיס ברמות שאני לא אצליח לתאר לעולם.

נשלח על ידי גליה

אין תגובות
דיווח

זה שבר לי את כל תחושת הביטחון שהייתה לי

איפה שאני גרה יש אדם שכל היום הולך ברחוב הלוך ושוב ומדבר לעצמו/מקלל/צועק. לפעמים הוא הולך עם אדם נוסף ששר בקולי קולות. שניהם מאיימים בגלל החזות שלהם – הם גבוהים וגדולים. בכל אופן במספר פעמים שיצא לי לעבור על פניהם ברחוב או על פני הבחור שמדבר על עצמו קיבלתי הערות/ קללות / שירים לכלב שלי וכדומה.
בכל פעם שאני רואה אותו או אותם אני מנסה לברוח/ללכת לכיוון השני/ אפילו לחזור הביתה למרות שהתכוונתי להוציא את הכלב שלי לטיול.
בפעם האחרונה כשראיתי את הבחור שמדבר לעצמו, לא הייתה לי שום דרך אחרת מאשר לעבור על פניו. ניסיתי כמה שיותר להתרחק ממנו ברחוב שעברתי על פניו, מאחורי מכונית אבל בכל זאת הוא בוהה ומסתכל.
בכל אופן, לפתע ראיתי שהוא הסתובב והתחיל ללכת אחרי תוך כדי שהוא ממלמל לעצמו משהו. נעצרתי לפני הבית שלי כדי שלא יראה שאני עולה לשם ולראות אם הוא ממשיך. אך הוא לא המשיך נעמד מולי, כולו מתנדנד, מדובר במישהו עם בעיות, הוא לא כל כך בסדר בראש או שהוא מסומם. ואני קולטת שהוא לא זז ועומד מולי ומתחיל למלמל בואי, בואי שבי לי על הזין.

נבהלתי מאוד ועליתי חזרה לבית שלי.

אומנם לא היה כאן ניסיון של מגע מיני אך עכשיו אני מאוד מפוחדת. זה שבר לי את כל תחושת הביטחון שהייתה לי ואני עכשיו לא מרגישה בטוחה בבית שלי ולא מרגישה בטוחה לצאת אל הרחוב ולקחת את הכלב שלי לטיול אפילו. אני לא מכירה אותו, לא יודעת איך קוראים לו. אבל מפחיד אותי מאוד שהוא סוג של "לא בסדר" – ובסרטים שאני מאכילה את עצמי בראש המעשים שלו לא צפויים. אני רק מכניסה את עצמי לעוד ועוד סרטים שהוא יודע איפה אני גרה וכו'. העניין הוא שפה לא מדובר במעבר ברחוב – הטרדה חד פעמית וצ'או. כי הרי אני רואה אותו ברחוב שלי כמעט על בסיס יומי הולך וחוזר, הולך וחוזר, חלק מהעובדה שהוא "לא בסדר בראש". העניין הוא מה אני עושה עכשיו? אני לא רוצה לחיות בפחד? מה לעשות בפעם הבאה שאראה אותו? אמרו לי שאני צריכה להגיב אחרת ולהתחיל לצרוח ברחוב או לצעוק עליו. פעם שעברה פשוט קפאתי ועליתי בריצה הביתה. אני ממש מפוחדת. באמת. התקשרתי למשטרה והם אמרו לי שפעם הבאה שאני רואה אותו להתקשר אליהם והם ישלחו ניידת. אני כל כך מפוחדת, שעצם המחשבה על לראות אותו שוב מעבירה בי פחדים וחרדות.

חוץ מהלתקשר למשטרה כשזה קורה, מה אני יכולה לעשות? איך אני ארגיש בטוחה יותר? דרכי התמודדות עם מה שקרה? בבקשה

נשלח על ידי אליסה

הערת מערכת: לבקשת המדווחת, פוסט זה פתוח לתגובות המכילות עצות

אין תגובות
אחיותנו בגולה

אחיותנו בגולה – Chalk Walks (הכתובת על הגיר)

כידוע, הכצעקתה היא השלוחה הישראלית של תנועת Hollaback העולמית. 
סדרת פוסטים זו מהווה הצצה על הפרויקטים השונים של אחיותנו לתנועה, שפועלות ב – 79 ערים, 26 ארצות בעולם. 

 

IMG_1206-300x200 10354133_891141374236096_3667008620943058595_n-224x300

אירוע "הכתובת על הגיר" (Chalk Walks) הוא מיצג מחאה, שבמסגרתו כותבים בגיר על מדרכות ציבוריות על מנת לעורר מודעות להטרדות רחוב. אירועים כאלו מתקיימים מדי שנה בערים שונות בעולם.

בחודש האחרון השתתפו תנועות הולבאק קולומבוס והולאבק קרואטיה במיצגי "הכתובת על הגיר". תמונות לדוגמה לפניכם (ותמונות נוספות בקישורים).

לאירוע Chalk Walk של הולבאק קולומבוס

לפוסט  באתר הולבאק קרואטיה

לאתר We Chalk Walk המרכז את הנושא

 

 

אין תגובות
אחיותנו בגולה

אחיותנו בגולה – בוסטון מקימה צוות משמר לילי

כידוע, הכצעקתה היא השלוחה הישראלית של תנועת Hollaback העולמית. 
סדרת פוסטים זו תהווה הצצה על הפרויקטים השונים של אחיותנו לתנועה, שפועלות ב – 79 ערים, 26 ארצות בעולם. 

Boghosian_31latenight18_MET

"משמר הלילה" של בוסטון (Boston's Late Night Task Force) ישיק תוכנית פיילוט בעיר בקיץ 2014.הצוות הלילי שהורכב ע"י ראש עיריית בוסטון, מרטין ג'יי. וולש, החל לעבוד על תוכנית פיילוט לקיץ הקרוב על מנת לשפר את חיי הלילה של העיר. הצוות, שמונה 24 חברים, מורכב מבעלי עסקים מקומיים, סטודנטים, גורמי אכיפת חוק, ובעלי מסעדות וברים.

בהצהרה שיצאה מטעם ראש העיר נאמר, בין היתר: “יש לנו את ההזדמנות ליצור חיי לילה שמבקרים יצפו להם בעיר ברמה בינלאומית. אנחנו חושבים גלובלי, ובודקים דרכים חדשות שבהן בוסטון יכולה להיות מקום מרתק וטוב יותר לחיות, לעבוד, ללמוד ולבקר בו".

חלק ממשימות צוות הלילה יהיו לבחון שכונות לפיילוט, ואת מגבלות בתי העסקים בהן – בין השאר על מכירת אלכוהול ושעות פתיחת העסקים. נושאים נוספים שהצוות יבחן הם בטחון הציבור וגישה לתחבורה ציבורית בשעות הלילה המאוחרות.

לכתבה במגזין 'בוסטון'

 

תגובה אחת
אחיותנו בגולה

אחיותנו בגולה – פילדלפיה מעלה קמפיין מודעות

כידוע, הכצעקתה היא השלוחה הישראלית של תנועת Hollaback העולמית. 
סדרת פוסטים זו תהווה הצצה על הפרויקטים השונים של אחיותנו לתנועה, שפועלות ב – 79 ערים, 26 ארצות בעולם. 

 971070_1456665497901836_2139720542_n    1514980_1456665734568479_1903811713_n-1

 

הולבאק פידלפיה וארגון Feminist Public Works השיקו קמפיין חדש באפריל האחרון. במסגרת הקמפיין נתלו מודעות בקרונות רכבת תחתית, תחנות אוטובוס, ורציפי רכבת ברחבי העיר.

הקמפיין מציג לקוראים את הטרדת הרחוב כבעיה שניתנת לפתרון, ולא כ"עוד חלק מחיי היום-יום”. מטרת המודעוֹת היא להגביר את המודעוּת של עוברי הרחוב, להפוך אותן לנושא שיחה ולחלק מסדר היום הציבורי, ולעודד אנשים ונשים להתערב ולהפסיק הטרדות רחוב כשהם נחשפים אליהן.

לכתבה באתר הולבאק פילדלפיה

 

 

 

אין תגובות
דיווח, רמת גן

מקווה שזה יעזור לעוד אנשים

היום, בתאריך ה-11/6/14, בסביבות השעה שתיים או שלוש- עליתי לי על קו 51 העמוס שהגיע לתחנתי בעזריאלי והתמקמתי לי מול פתח היציאה של האוטובוס. התנועה באוטובוס דינמית ומשתנה כך שבאיזשהו שלב נעמד מימיני עוד אדם: גבוה, רזה, שיער חום קצר והוא הרכיב משקפי שמש שחורות. הנחתי לעצמי שהוא סתם עומד קרוב אליי ולא בכוונה, וכיוון שכמו שאיני אוהבת תורות ארוכים, איני אוהבת המונים הנכנסים לתוך מרחבי הפרטי וייחסתי את מבוכתי ותסכולי לתסכול שאני חשה דרך קבע בחוסר הפרטיות לגופי באוטובוס, ואף רגע לא ידעתי איזה אדם שפל עומד לידי.
ראוי לציין, אף על פי שלא משנה איך אישה נראית ומה לבושה – אין לגעת בגופה, שאני בסה"כ ילדה בת 17, לשיערי צמה, לבושה בצניעות ונמוכה. ילדה. לא הייתי עם שורטס שיכול להיראות כמו תחתונים מג'ינס, לא הייתי עם שיער פזור ואיפור מסיבי – ואני אומרת זאת רק כדי להדגיש את התיעוב במעשהו של אדם מעופש זה שראה לו כהנאה גדולה אף יותר לתפוס בישבנה של נערה תמימה ולברוח בדיוק ברגע שהאוטובוס פותח את דלתותיו בתחנת יעדו. (לתשומת לבכם איפה שהוא באזור רמת גן) קריאת הלם "ההההיי" שכזו יצאה מפי וכ"כ לא צפיתי את שקרה, שאפילו לא חשבתי על לתפוס אותו במבטי ולקלוט עליו עוד פרטים. הרגשתי תחושת השפלה, עלבון, חוסר אונים ופחד שאדם בקלות כה רבה מרשה לעצמו דברים כאלה. לא נהגתי בחוכמה רבה, ורצתי מיד במבוכה לתחילת האוטובוס ובין כמה מושבים,על משטח הפלסטיק התיישבתי וחנקתי כל הדרך הביתה את הדמעות בגרון. רק ייחלתי להגיע כמה שיותר מהר הביתה ולספר לאמא ולשחרר את הדמעות. כשהגעתי הביתה כמעט וחשבתי לשמור את זה לעצמי מהמבוכה, אולי הזיתי, אולי הוא לא התכוון לתפוס, אולי אמא תתחיל להגיד למה לא עשית ככה וככה. אמרתי : אני צריכה את השחרור ואני מתה לבכות ואני אספר לה. רק אמרתי "אמא" וכבר יצאו כל הדמעות וסיפרתי לה את שקרה. כעת אצמצם את דבריי ואסכם את סוף העניין: הגשנו תלונה במשטרה. אחד כזה, לא תופס רק לילדה אחת בכל חייו, אלא הוא מומחה שמטריד דרך קבע. אל תישארו עם העילבון, תנקמו ותדרשו את הכבוד שמגיע לכן ואת זכותכן על גופכן! פעם הבאה, שלצערי כנראה שתקרה (כמות הפעמים שהטרידו את אמי בלתי נתפסת) אני לא אהיה תמימה, תפעלו מיד והדמעות אחר כך במשטרה! שיתווספו לדמעות של אושר כשהפחדן העלוב ייכנס לכלא! תצלמו, תבדקו פרטים, תבדקו עם מישהו ראה ויכול להעיד ותדברו מיד עם הנהג, איזו תחנה זה קרה, מתי, אם הוא מזהה את הנוסע במקרה והוא בקו זה לעיתים תכופות. אני מודה, שאף נערה ליברלית ופמניסטית כמוני, כברירת מחדל נתקפה בושה ואשמה. מה? שאני אצעק לנהג שמישהו הטריד אותי ? מה יחשבו? איך יסתכלו עליי? בולשיט!!!!!!!!!!!!! לא יקרה יותר בחיים. אתן יודעות מה נכון ומה לא, ואל תשתקו יותר אף פעם, לטובתכן (הו כמה זה כיף להגיש תלונה על הכלב!) ולטובת שאר הבנות האחרות שהוטרדו, ואולי להן אין אמא תותחית כמו שלי והן סובלות בעוד הסוטה המשיך את חייו בחדווה. מקווה שזה יעזור לעוד אנשים מה לעשות במצבים כאלה, ואולי אם יהיו עליו מספיק תלונות הוא לא יעלה על עוד אוטובוסים לתקופה ארוכה.

נשלח על ידי חופית

תגובה אחת

דיווחים קודמים

Powered by WordPress