לדבר. לא להרים ידיים!

בתקופה האחרונה אנו עדות להתפתחות המאבק בהטרדות הרחוב. עוד ועוד נשים ולהטבא"ק מחליטות שדי להן והן מפסיקות לשתוק, ובעשותן זאת הן יוצרות מודעות אצל סביבתן לבעיה ומרחיבות את מעגל השותפות והשותפים לדרך. בד בבד עם התעוררות השיח, אנו שומעות קולות הקוראים לפעולה מצד נשים שמרגישות צורך לקום ולעשות כדי לשנות את המציאות בשטח, ואנו יכולות רק לברך על כך.
עם זאת, שמנו לב לתופעה מדאיגה – בין אותם הקולות, יש כאלה שמציעים לפנות לפתרונות אלימים או קיצוניים במיוחד בתגובה לכל הטרדה, ולו הקלה ביותר, בתור אמצעי להרתעת מטרידים פוטנציאליים.

אנו מגנות בתוקף כל פניה לפתרונות אלימים שלא למטרת הגנה עצמית כמענה להטרדות רחוב.
ראשית, במדינת ישראל, הפעלת אלימות שלא למטרת הגנה עצמית – אסורה על פי חוק. מעבר לכך, שיטת פעולה זו מסכנת בפגיעה פיזית הן את המוטרדת והן את סביבתה, ועלולה להביא לפתיחת תיק פלילי נגדה במשטרה.

כמו כן, אנו לא מאמינות בהפעלת תגובה לא מידתית להטרדות.
כבר דנו בעבר בכך שרובם המכריע של המטרידים אינם אנסים אלימים, ושעיקר המאבק שלנו באתר כנגד תופעת הטרדות הרחוב הוא לא לשינוי החוק (שכן החוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח-1998 והחוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 עושים עבודה נפלאה בכיסוי רוב סוגי הטרדות הרחוב), אלא לשינוי הנורמות המקובלות בחברה.
הגברים בסביבתנו הם לא האוייבים שלנו. הם שותפינו לדרך והתהליך הזה יצליח רק אם הם יקחו בו חלק בלב שלם מתוך אמונה שאנו מנסים לבנות יחד חברה שתהיה טובה יותר לכולנו. כיוון שכך, אנו מאמינות שלפחות לגבי רובם המוחלט של הגברים שינוי הנורמות הבעייתיות לא יכול להתבצע באמצעות הפחדה ובריונות, אלא רק באמצעות שיתוף, הסברה, חינוך והידברות.

אין תגובות

תגובות הכותב מופיעות באפור על מנת להבדיל אותן משאר התגובות

סגור לתגובות.