הבנתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד
מדי פעם אנחנו רוצות להעלות על הכתב ולשבח את אותם א/נשים שגורמים לנו להרגיש בטוחות, ושהמרחב האישי שלנו והבטחון שלנו משנים להם והם מכבדים אותו. זהו אחד מן המקרים הללו. אתן ואתם מוזמנות לשלוח אלינו גם מקרים דומים, של התנהגויות שהיינו רוצות ורוצים לראות יותר.
אני כותב לכם את הסיפור, בעיקר בגלל שהבנתי פתאום עד כמה אני לא מבין.
היה זה ליל ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ואיזור נמל תל אביב היה די שומם.
בסיומה של צעידה, התיישבנו לנוח, אשתי ואני במרפסת של אחד מבתי הקפה שהיה סגור כמו כולם, וכך יכלנו לשבת בנחת, לדבר ולהסתכל על הגלים.
כעבור כמה דקות, עצרה לנוח רוכבת אופניים, השעינה אותם לעמוד וישבה על הספסל.
מרפסת בית הקפה הייתה חשוכה ולכן היא לא ראתה אותנו.
עוד כמה דקות עברו, ובחור אחד מקבוצת רוכבי אופניים שחלפה במקום, הסתובב וחזר לדבר עם הבחורה.
הוא לא נגע בה, ואפילו לא שמעתי מה אמר לה.
אבל היא ישבה לבד, והוא ניגש אליה, כזכור, היא לא ראתה ולא ידעה שאנחנו יושבים מולה.
היא זינקה וברחה מהספסל, נתקלה במשהו ונפלה מרוב לחץ.
מיד קמתי אליהם, והבחור, בראותו אותי מופיע מולו, ברח, והוא רק הספיק להגיד לי, לא נגעתי בה, לא עשיתי כלום.
אבל כשראיתי את הפחד והבעתה שאחזו בבחורה, הבנתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד, וקשה או אולי אי אפשר להגזים במידת הזהירות שצריך כדי לא לפגוע במישהי.
נשלח על ידי פיני
3 תגובות
תגובות הכותב מופיעות באפור על מנת להבדיל אותן משאר התגובות
וואו… כל הכבוד לך על הרגישות ועל היכולת לצאת מהנקודה הנעימה והנוחה שלך כדי להזדהות האחר! תמשיך ככה והלוואי שאחרים יקבלו ממך השראה! (:
כל הכבוד שניגשת לעזור!
מקווה שהבחורה לא נפגעה מהנפילה.
משמח שיש לך את היכולת בכלל לראות את הדברים האלה, ועל אחת כמה להגיב.
משום מה רוב הגברים לא מבינים שזה קיים, גם כשזה מופיע להם מול העיניים אלפי פעמים בחיים.
בבקשה, תפיץ את הבשורה בקרב בני מינך.
אתה ומסוגך הם התקווה שלנו.