זה שהם מנסים "להמתיק" את העניין לא הופך את זה ללא הטרדה
שלושה מקרים מלפני שנתיים; כולם התרחשו בטווח של 24 שעות.
1. זה היה אחרי יום הולדת של חברה. נפרדתי מהשאר והלכתי לבד לתחנת האוטובוס. הורדתי את העקבים כי כאבו לי כבר הרגליים, ונראיתי קצת מצחיקה עם הנעליים ביד. כשחציתי מעבר חצייה, ראיתי אדם מבוגר (כבן 50) מהצד השני שהסתכל עליי. כשהגעתי לצד שלו, הוא התחיל לדבר איתי. הסתבר שארכיאולוג או סוחר בחפצים ארכיאולוגים, או משהו מכובד אחר. הוא תהה למה אני הולכת יחפה ברחובות המגעילים של תל אביב, וצחקנו על זה. הוא היה נחמד.
פתאום הוא אמר שאני ממש דומה לידידה שלו. המשיך ואמר שכן, אני ממש דומה לה, ושהוא פגש אותה במועדוני BDSM. הוא התחיל לשאול אותי אם אני בעניין של זה, ואם הייתי במקומות כאלה, ושהוא ממש בקטע של זה. וכמה שאני מזכירה לו את אותה "ידידה" שגם בקטע הזה בזמן שהוא מסתכל עליי כאילו מצפה שגם אני אהיה כזו.
מהר ניסיתי לסיים את השיחה ונפרדתי ממנו. הוא אמר שהיה נחמד להכיר אותי, ושיהיה לי ערב נהדר.
2. חיכיתי ברידינג שיגיע האוטובוס שלי. הוא מגיע פעם בחצי שעה, והמקום היה שומם. עמדתי בתחנה וניגש אליי גבר מבוגר ומתחיל לדבר איתי. יש לי נטייה להיות ידידותית, אז דיברתי איתו בשמחה. הוא שאל מה אני מתכננת לעשות בקיץ (הייתי בתיכון) ואמרתי שלעבוד. משם והלאה הוא התחיל להציע לי, כאילו בנועם אבל בהתעקשות מלחיצה, שיש לחבר שלו מסעדה בראשון לציון, ושאני יכולה לעבוד שם כמלצרית, ושאין בעיה והוא יסדר לי דירה שאני אגור בה. ניסיתי לומר בנימוס שאני לא רוצה, אבל זה לא הואיל והוא ממש התעקש, והתקשר לחבר שלו כדי לוודא את העניין. הוא אפילו ביקש את המספר שלי כדי שיוכל לסדר לי את העבודה כמו שצריך (ואני נורא נלחצת במצבים כאלה אז נתתי את המספר האמיתי).
אחרי המוני "לא, זה בסדר, ואני מעדיפה שלא, וממש תודה אבל זה לא מתאים לי", הוא ירד מהנושא. במקום הוא שאל אם אני רוצה ללכת לשתות איתו קפה במקום הזה של נהגי אוטובוס (הוא נהג של אוטובוס טיולים שחנה ברידינג באותו זמן). סירבתי והוא לחץ. סירבתי וסירבתי והוא דרש סיבה למה לא, והמצאתי שאחותי נוסעת לחו"ל ואני צריכה ללכת לבקר אותה בבית. הוא התעקש ואמר שיסיע אותי אחרי זה הביתה באוטובוס שלו, ושיאללה בואי, אבל התעקשתי שאני רוצה לקחת את האוטובוס ובסופו של דבר הוא עזב.
חיכיתי עוד חצי שעה והאוטובוס פשוט לא הגיע. פתאום ראיתי אותו נוסע באוטובוס שלו לידי, והוא צפצף לי וסימן לי לבוא. באתי, ואז הוא ניסה לשכנע אותי לעלות לאטובוס ושהוא ייתן לי טרמפ. "לא, זה בסדר, באמת, אין לי בעיה לחכות" אבל כבר היה חם והוא לחץ ולא ידעתי מה לעשות. אז עליתי. ובדרך הוא סיפר לי על החברה שלו לשעבר שזרקה אותו. והאם לי יש חבר? וטוב לי איתו? וואלה.
ירדתי ליד הבית שלי והוא אמר לי להתראות ושהיה טוב להכיר.
כמה חודשים אחר כך קיבלתי שיחה ממנו. הוא תהה מי אני כי הוא ראה "נטע" בפלאפון אבל לא זכר מי זאת. שנתיים אחרי אני עדיין זוכרת אותו, אבל הוא שכח אותי אחרי חודש.
3. נכנסתי לחדר המדרגות של בן הזוג שלי והיה שם מישהו שהכניס מודעות לתיבות הדואר (זה בניין קצת משונה שמכניסים דואר מהבפנים של הבניין ולא מבחוץ). הוא קולט אותי ואומר "וואי, איזה עיניים יפות יש לך, העיניים של המדינה!". הוא ממשיך לנסות להחמיא לי ואומר לי את שמו. הכניסה למדרגות צרה ואי אפשר ממש להתחמק. הוא שואל אותי מה השם שלי ומה אני עושה פה, אם אני גרה כאן. אני אומרת שכן, רק שיעזוב אותי. הוא אומר, "אפשר להזמין אותך לקפה?", או משהו בסגנון, ואני אומרת שאני לא נמשכת לגברים אלא לנשים (נכון חלקית, אבל רציתי פשוט שיעזוב אותי ושאוכל לעלות במדרגות).
"נשים? את? שמעי, אם תיתני לי, אחרי פעם אחת איתי אני אגרום לך לשכוח מכל הנשים שבעולם".
הוא התעקש לתת לי פתק עם מספר הטלפון שלו. "תתקשרי אליי", ו"היה נעים להכיר", והלך.
מאז הפעמים האלה שמתי לב שאחרי שמטרידים אותי, נפרדים ממני בדרך יפה; "שיהיה לך ערב נפלא", "היה כיף להכיר". זה תמיד גורם לזה שאני חושבת שאני הייתי לא בסדר, כי השליתי אותם איכשהו, ושהם בכלל נורא נחמדים כי הם נפרדו ממני בכזו דרך יפה. וזה מה שהוביל אותי במשך שנתיים לחשוב שזה סתם קוריוז, על כמה שיש אנשים מוזרים בתל אביב, ולא להבין שזה שהם מנסים "להמתיק" את העניין לא הופך את זה ללא הטרדה.
נשלח על ידי נטע
9 תגובות
תגובות הכותב מופיעות באפור על מנת להבדיל אותן משאר התגובות
אף פעם לא חשבתי על זה, אבל זה נכון- את לחלוטין צודקת. מנסים להעמיד פנים חביבות. "להמתיק", כמו ה"מותק" שהם מוצאים לנכון לומר.
שולחת אמפטיה.
הפוסט הזה מתאר בדיוק את ההרגשה של ללכת ברחוב בישראל!
זה היה יכול להיות פוסט עלי לפי כמות הדברים שקורים לי כל הזמן, לא היתה פה נקודה אחת שלא הזדהתי איתה!!!
*נהגי מונית שמציעים לקחת אותי בחינם כי אני דומה לבת של גיסתם.
*הטעות של להגיד למתחיל שיעזוב אותי כי אני לסבית שרק עודדה אותם יותר. (מאז למדתי להראות להם שאני לא מגלחת בית שחי, זה עובד יותר טוב)
*אנשים שיכולים להיות אבא שלי שמספרים לי פתאום על העבודה שלהם, (עוסק בתיאטרון, עוסק בארכיאולוגיה…)
*אנשים שמציעים לי עבודה באמצע הרחוב כאילו שהם מכירים אותי.
*הבחור שהמייל שלו הופיע ב"צור קשר" באתר וכתבתי לו כדי לבקש עוד מידע על נושא האתר וברגע שסירבתי להתחלה שלו הוא פשוט סירב לדבר איתי ואחרי חודשיים כתב שהוא ראה את המייל שלי ולא זכר מי אני והתחיל איתי שוב.
*ואפילו בחורים שכן היתה רומנטיקה איתם אבל ניסו לשכנע אותי לעשות BDSM כי "החברה הקודמת שלהם מתה על זה" וממש לא הבינו איך זה יכול להיות שיש לי העדפות משלי. וכמה פגע בהם שסירבתי לעשות משהו שלא רציתי. איזה חוסר התחשבות מצידי.
זה אחד הפוסטים שממש מייצגים מה קורה לנשים כשהן ברוב חוצפתן מנסות ללכת ברחוב מנקודה א לנקודה ב.
שאפו על אי גילוח בית השחי. איך יש לך אומץ?
ואני שוב חוזר ואמר שגם לי כגבר יש בעיה לפעמים להיות "לא נחמד" וממני עוד מצפים לגלות קשיחות אז אני מניח שלאישה שמותנית מגיל צעיר להיות נחמדה זה בטח הרבה יותר קשה.
כבר קרה לי שמצאתי את עצמי מתווכח על דברים שהם ענייני הפרטי כאילו אני חייב תשובה למישהו, ואני חושב שהשינוי יתחיל כשנאמץ נורמות יותר "אנגליות"(לא הייתי שם מימי) בארצנו המהבילה. שיהיה ברור שיש דברים שלא שואלים. יש הערות שהן לא במקום ואם אני לא רוצה לספר לאחרים דברים אישיים אז גם לא מעניין אותי לשמוע. אני בגל הרצינות מציע לכל מי שזה מטריד אותו להתחיל לתרגל תשובות וקווים אדומים בנושא (אולי יש מקום לסדנא בעניין, מי מרים את הכפפה?) . כדי לא להיתקע בלי מענה ברגע הלא נכון. אני עצמי כבר צברתי לי כמה תשובות מוכנות אבל זה לקח לי שנים.
לתרגל תשובות זה רעיון טוב, וסדנא נשמעת עוד יותר (ולא רק תשובות, תגובות בכללי. שיהיו מוכנות כבר ברגעים שזה קורה ואי אפשר לחשוב).
אתה כל כך צודק בנקודה הזו.
לוקח שנים ארוכות והרבה ניסיונות רעים כדי ללמוד לזהות את הרגע בו נחצה גבול וללמוד איך להגיב לזה, בייחוד שהרבה פעמים חציית הגבול נעשית בצורה מתעתעת ואנחנו ממשיכים להיות "נחמדים" עד שכאילו יוכח מעל לכל ספק שקורה פה משהו שלא נעים.
ואכן, אני שיננתי משפטי התגוננות וגם זה לא תמיד עוזר, כי הארנסל של המטרידים הוא כל כך מגוון שכל פעם מחדש מפתיעים אותך בטריטוריה לא מוכרת.
והעניין של סדנא נראה לי לא רק חכם אלא גם חיוני. יש בבתי ספר משהו שנקרא "שיעור כישורי חיים", וזה, נראה לי, צריך להיות באחד המקומות הראשונים של מה שצריך ללמד – איך לזהות, ואיך להגיב.
אני אנסה לחשוב איך להרים את הכפפה הזו, ולחפש עוד א/נשים שיכולים להרים אותה.
ובאופן כללי, זה כל כך מחזק לראות תגובה של גבר באתר הזה, ובטח של אחד שמבין את לב הבעיה.
אני בכלל לא חשבתי להגיב באתר הזה עד שהתחלתי לקרוא את הטוקבקים בYNET. לכאן אני נכנס כדי להירגע וקרוא דברי שפיות.
אני כל כך מזדהה איתך. כשהייתי חיילת, לפני לפחות 8 שנים, התיישב לידי באוטובוס איזה זקן והתחיל גם לדבר איתי על BDSM וזונות ומסיבות מין. ואני העמדתי פנים שאני רוצה לישון, כי התפדחתי לעבור מקום. מעלה בי בחילה רק לחשוב על זה.
[...] [...]