במשך שנים אמרתי לעצמי שזו אשמתי

אזהרת טריגר

בין שלל הדיווחים על הטרדות רחוב שנשלחים אלינו, מדי פעם נשלחים אלינו דיווחים על אלימות מינית בהקשרה הרחב. אף על פי שאנחנו אתר המוקדש להטרדת רחוב בעיקרו, גם עדויות אמיצות על אונס, הטרדה ותקיפה מינית מצאו את דרכן לתיבת הדוא"ל שלנו ללא קשר למקום התרחשותן או תדירותן. מתוך תחושת כבוד לכותבות ולכותבים והבנה כי מדובר בביטויים שונים שמקורם באותה האלימות, בחרנו לעלות אותם אצלנו.

חשוב לנו להדגיש כי מקומות וירטואלים לעדויות על אונס ותקיפה מינית קיימים והיו קיימים הרבה לפני "הכצעקתה": שוברות שתיקה, mybody ועדות. אם עברתן או עברתם תקיפה מינית, אונס, מעשה מגונה או משהו שאתן או אתם לא בטוחות ובטוחים לגביו, קווי הסיוע של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית פתוחים עבורכן ועבורכם, 24 שעות ביממה: 1202 לנשים, 1203 לגברים.

במשך שנים אמרתי לעצמי שזו אשמתי. שבעצם לא קרה שום דבר לא בסדר. שאני צריכה להפסיק לחפש תשומת לב. במשך שלוש שנים אמרתי לעצמי שאני עושה דרמה.

הייתי בת 16, כמעט בת 17, הוא היה בן 22. הוא היה מערכת היחסים הראשונה שלי, הייתי תלויה בו רגשית- האמנתי שאם הוא יעזוב אותי כל החברים שלו (שהפכו גם לחברים שלי) ינתקו איתי קשר, האמנתי שגם החברים שלי יצודדו בו. צדקתי.
לא הייתי מוכנה עדיין, והוא המשיך ללחוץ. זה התחיל בקטנה, להתכרבל, בעירום, וכן הלאה. כל כאב לי, אבל בכל פעם כשהוא לא שם לב רעדתי, אבל בפעם הראשונה שהוא לחץ עליי להוריד חולצה נלחצתי כל כך שפשוט לא-יכולתי-לזוז. ואז הוא אמר לי שאם לא אשכב איתו הוא יעזוב אותי, לא במילים האלה, אבל האקסית שלו בדיוק התפנתה והוא רמז שאם הוא לא יקבל במערכת היחסים הזו מה שהוא צריך הוא יאלץ לעזוב. אז נשמתי עמוק ונתתי לו לעשות לי מה שהוא רוצה. עשיתי את כל הקולות הנכונים, כל ההבעות הנכונות, וכאב לי. בפעמיים הראשונות כאב לי מאוד, אז הוא פשוט האיץ את הקצב עד שהוא יכל לגמור כדי לעזוב אותי (במשך שנים חשבתי שזה בסדר- עד שהבנתי שאין שום דבר בסדר בלהמשיך לדחוף בכוח עד אורגזמה כשבן הזוג שלך בבירור סובל מזה). בשתי הפעמים שאחר כך זייפתי אורגזמה כדי שהוא יעזוב אותי (אחרי הפעם השנייה הוא העיר לי בנסיון לגרום לי לשנות את דעתי שזו כבר הפעם השנייה שרק אני גומרת ולא הוא). בסוף הוא ניתק קשר לאט לאט ובגסיסה איטית של כמה חודשים נגרה מערכת היחסים הזו. כשסיפרתי לאמא שלי פעם ראשונה היא שאלה אותי אם אני בטוחה שלא נהניתי. אז קברתי את זה, כי לא הייתי בטוחה. אבל לפני כמה שבועות דיברתי על זה בפעם הראשונה, ואמרתי שלא – לא נהניתי, והפחד הזה מפני מגע ונטישה רדף אותי שלוש שנים דרך ההצגות, דרך נסיונות לדייטים ודרך הכול. אני ואמא דיברנו על זה והיא עזרה לי להפסיק להרגיש אשמה.
היום אני כבר לא מפחדת לומר. אני נאנסתי על ידי החבר הראשון שלי. והחלק הכי נורא? הוא אפילו לא מבין שהוא עשה משהו לא בסדר, ואני לא מסוגלת, אני מפחדת מתי להתעמת איתו על זה.

נשלח על ידי אלמונית.

אני זורמת עם ה"דפוקה". העיקר שהוא לא יגע בי יותר

אזהרת טריגר

בין שלל הדיווחים על הטרדות רחוב שנשלחים אלינו, מדי פעם נשלחים אלינו דיווחים על אלימות מינית בהקשרה הרחב. אף על פי שאנחנו אתר המוקדש להטרדת רחוב בעיקרו, גם עדויות אמיצות על אונס, הטרדה ותקיפה מינית מצאו את דרכן לתיבת הדוא"ל שלנו ללא קשר למקום התרחשותן או תדירותן. מתוך תחושת כבוד לכותבות ולכותבים והבנה כי מדובר בביטויים שונים שמקורם באותה האלימות, בחרנו לעלות אותם אצלנו.

חשוב לנו להדגיש כי מקומות וירטואלים לעדויות על אונס ותקיפה מינית קיימים והיו קיימים הרבה לפני "הכצעקתה": שוברות שתיקה, mybody ועדות. אם עברתן או עברתם תקיפה מינית, אונס, מעשה מגונה או משהו שאתן או אתם לא בטוחות ובטוחים לגביו, קווי הסיוע של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית פתוחים עבורכן ועבורכם, 24 שעות ביממה: 1202 לנשים, 1203 לגברים.

אני מעוניינת לטשטש את הפרטים המזהים כאן, לכן תיאור הרקע המסורבל. המקום הוא מסגרת אקדמית שכוללת הכשרה מעשית בסביבה מצומצמת מאוד. 10-15 אנשים, מתוכם 5 בדרגה האקדמית הנמוכה שעוברים את ההכשרה כחלק מהדרגה הנוכחית וגם על מנת להתקדם לדרגה הבאה. אני אחת מהם, יש עוד בנות. על העבודה שלי אחראי מישהו שהוא דרגה מעליי.

כשרק התחלתי, הוא היה נוגע בי לא מעט, ומחבק אותי, עומד קרוב מדי, כאלה. השתדלתי לרמוז לו בעדינות שזה לא נעים לי ולהתחמק. במקרים האלה אני אף פעם לא בטוחה בשניות הראשונות אם הרתיעה נובעת מהשנאה שלי למגע מצד אנשים שהם לא מאוד קרובים אליי או ממשהו שהוא באמת לא תקין. באחת הפעמים היינו צריכים לשבת בסמוך, כשעבדנו על משהו, הוא שם את היד שלו על הכיסא שלי, ליד התחת, הייתי צריכה לשבת על קצה הכיסא כדי הוא לא יגע בי, הייתי אחרי יום שלם של ההתנהגות הזו שלו, הרגשתי כבר כל כך מושפלת ושאני לא יכולה יותר, שזה כל כך לא הוגן שאני צריכה לעבור את זה, אז צרחתי עליו שיעיף את היד. התגובה שלו היתה מאוד מתנשאת (משהו בסגנון "תראו איך ה[שם הדרגה הנמוכה] מתחילה לחלק פה הוראות!". המשכתי לצעוק עליו שזה לא עניין של הוראות, זה עניין של לשבת על כיסא כמו בן אדם בלי שהוא יגע לי בתחת. לטובתו יאמר שהוא הבין. במסגרת ההתפרצות שלי גם אמרתי לו שאני שונאת שנוגעים בי. הוא הפסיק, מאז. בהמשך גם התיידדנו, אפילו הלכנו יחד לכל מיני מקומות שלא קשורים למסגרת הלימודים (תמיד דאגתי שיהיו עוד אנשים, כדי שהוא לא יבין מזה משהו לא נכון).
אני באמת מחבבת אותו, בגדול. העניין שעדיין מפריע לי זה שהוא כאילו מאוד מכבד את הבקשה שלי לשמור על "שילוב ראוי", אבל הוא הבין את זה בתור משהו שמפריע לי, לא בתור התנהגות דפוקה שלו. נוצר מצב שהוא לא מפסיק להעיר הערות בנושא. הוא לא נוגע בי פיזית אבל אני יודעת על כל פעם שהוא התכוון אבל לא עשה את זה כי אני שונאת את זה, כי כאילו אני הדפוקה שקשה לה עם "חום אנושי", כי הוא אומר לי את זה.
אני זורמת עם ה"דפוקה". העיקר שהוא לא יגע בי יותר. אני צריכה את המקום הזה יותר משהוא צריך אותי. מתסכל אותי שהבנים שם שהם בדרגה שלי לא צריכים לעבור את זה. בשבילם זה עוד יום שבו הם עושים מה שהם אוהבים ומה שמעניין אותם. הייתי רוצה שגם בשבילי זה יהיה ככה, אבל זה הפך למקום שדי מעייף ומתסכל אותי. גם האמביוולנטיות שלי אליו מוציאה אותי מדעתי, כי "בניכוי הנגיעות בעבר וההערות שלו בהווה- מצבנו מצויין".
(אני לא רוצה לעזוב ואני לא אעזוב כי אני אוהבת את מה שאני עושה שם, זו לא אופציה. אני סתם מתוסכלת מהעניין).

נשלח על-ידי ג'יין דו

כי ידעתי שכאן זה לא יקרה

אזהרת טריגר

בין שלל הדיווחים על הטרדות רחוב שנשלחים אלינו, מדי פעם נשלחים אלינו דיווחים על אלימות מינית בהקשרה הרחב. אף על פי שאנחנו אתר המוקדש להטרדת רחוב בעיקרו, גם עדויות אמיצות על אונס, הטרדה ותקיפה מינית מצאו את דרכן לתיבת הדוא"ל שלנו ללא קשר למקום התרחשותן או תדירותן. מתוך תחושת כבוד לכותבות ולכותבים והבנה כי מדובר בביטויים שונים שמקורם באותה האלימות, בחרנו לעלות אותם אצלנו.

חשוב לנו להדגיש כי מקומות וירטואלים לעדויות על אונס ותקיפה מינית קיימים והיו קיימים הרבה לפני "הכצעקתה": שוברות שתיקה, mybody ועדות. אם עברתן או עברתם תקיפה מינית, אונס, מעשה מגונה או משהו שאתן או אתם לא בטוחות ובטוחים לגביו, קווי הסיוע של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית פתוחים עבורכן ועבורכם, 24 שעות ביממה: 1202 לנשים, 1203 לגברים.

אני עובדת באותו משרד, בתחום ההיי-טק כבר מעל שנה וחצי.
ניתן לציין לטובה שעד כה לא חוויתי כאן שום הטרדה מינית, שום אפליה על רקע מגדרי או כל דבר כזה. תמיד התייחסו אליי תמיד בתור "אדם", לא "אישה" (ובעולם המחשבים שהוא עולם מובהק של גברים, זה די נדיר).
שלשום באתי כבכל יום למשרד, לבשתי חצאית (לא קצרה אלא עד הברכיים – לא שזה משנה).
הייתה תקלה במזגן אז בטבעיות עליתי על השולחן כדי לתקן אותו.
הבוס הבכיר שלי, שיושב במשרד שממול ראה את הסיטואציה וראה לנכון לשאול: "אפשר לצלם?". וכשלא הגבתי כי הוא היה באמצע שיחת טלפון וקיוויתי עדיין בסתר לבי שהשאלה לא הופנתה אליי, הוא אף הגדיל ועשה ושאל שוב: "X (שמי), אפשר לצלם?".
השתתקתי. עשיתי תנועה של לא עם היד וירדתי מהשולחן.

אני מרגישה מובכת ומטומטמת. זה הבוס שלי, שאני עובדת מולו יום-יום באופן צמוד, ומעולם לא חשבתי שהוא רואה בי איזשהו אובייקט מיני. ועוד רגע לפני שעליתי על השולחן, מישהי אחרת שהזדמנה למקום ולבשה מכנסיים שאלה אותי אם אני מעדיפה שהיא תעלה כי זה לפעמים לא נוח עם חצאית. הגבתי באופן אינסטינקטיבי – "לא, שטויות" – כי ידעתי שכאן זה לא יקרה.
וכמובן שמיד צצות השאלות הזדוניות – "למה הייתי חייבת ללבוש חצאית? אם הייתי לובשת מכנסיים זה בטח לא היה קורה", ו"למה לא נעניתי להצעתה לעלות במקומי?".
מובן לי שזו לא אשמתי והשאלות האלה לא במקום – הוא היחיד שיצא לא בסדר מכל הסיפור.
ועדיין, זה קשה. חשבתי להגיד לו משהו אבל אני מתביישת ופוחדת לגרום לאי-נעימות תמידית בינינו מעכשיו. אז לא אגיד כלום ורק אקווה, שזה לא יקרה שוב.

נשלח על-ידי אנונימית

רק חשבתי על דרך להיפטר ממנו

אזהרת טריגר

בין שלל הדיווחים על הטרדות רחוב שנשלחים אלינו, מדי פעם נשלחים אלינו דיווחים על אלימות מינית בהקשרה הרחב. אף על פי שאנחנו אתר המוקדש להטרדת רחוב בעיקרו, גם עדויות אמיצות על אונס ותקיפה מינית מצאו את דרכן לתיבת הדוא"ל שלנו. מתוך תחושת כבוד לכותבות ולכותבים והבנה כי מדובר בביטויים שונים שמקורם באותה האלימות, בחרנו לעלות אותם אצלנו.

חשוב לנו להדגיש כי מקומות וירטואלים לעדויות על אונס ותקיפה מינית קיימים והיו קיימים הרבה לפני "הכצעקתה": שוברות שתיקה, mybody ועדות. אם עברתן או עברתם תקיפה מינית, אונס, מעשה מגונה או משהו שאתן או אתם לא בטוחות ובטוחים לגביו, קווי הסיוע של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית פתוחים עבורכן ועבורכם, 24 שעות ביממה: 1202 לנשים, 1203 לגברים.

הייתי בת 13. היום אני בת 17. רציתי להיפגש עם חברה בגינה ציבורית בשעות הערב. זה היה באותו יום שני שיש לנו שיעור הגנה עצמית. התנדנדתי על נדנדה וחיכיתי שהחברה תבוא כבר. לפתע מישהו עצר לי את הנדנדה ודחף אותי על הריצפה. נפלתי ולא הספקתי לראות מי זה בכלל. הוא תפס לי בשתי ידיו בגרון שלי והרים אותי. עמדתי בצורה כזו שהוא חיבק אותי. הוא לחש לי דברים סוטים שהוא ילך לעשות לי ואני לא הקשבתי, רק חשבתי על דרך להיפטר ממנו. הוא חנק אותי וניער אותי (הזיז אותי קדימה ואחורה כשהוא מחזיק בגרון שלי) כשהוא דחף אותי קדימה השתמשתי בדרך שלמדנו בהגנה עצמית: נשענתי קדימה כדי שהוא לא יוכל למשוך אותי אליו, הרמתי את כתפיי בשביל להחזיק את ידיו, הרמתי את ידי אחורה ותפסתי בזרועותיו, זזתי לצד מהר, ואז החטפתי לו מכה עם המרפק באפו ואז בבטן והוא שיחרר, כשהייתי עם פניי אליו, שמתי את ידי על כתפיו ונתתי לו עם הברך שלי מכה במפשעה.
הוא נפל והתפתל מכאבים. בעטתי בו וברחתי. מאז לא חזרתי לגינה הזו. לי היה מזל שבית הספר לקח אחריות ולימד את הבנות בבית הספר איך להגן על עצמן, ותמיד להאמין שאת חזקה אפילו יותר מהגבר. חבל שלא בכל בתי הספר מלמדים את זה ובכל יום עוד ועוד נערות נאנסות כי הן לא יודעות איך להילחם. אני כיום עוזרת בבתי ספר שונים ומלמדת שיעורי הגנה עצמית. עשיתי כבר כמה קורסים לנשים מבוגרות ואני גאה בעצמי שאני עוזרת כל כך. בואו נילחם יחד.

נשלח על-ידי ג'ויקי

הפסקתי להקשיב, הפסקתי לדבר

אזהרת טריגר

בין שלל הדיווחים על הטרדות רחוב שנשלחים אלינו, מדי פעם נשלחים אלינו דיווחים על אלימות מינית בהקשרה הרחב. אף על פי שאנחנו אתר המוקדש להטרדת רחוב בעיקרו, גם עדויות אמיצות על אונס ותקיפה מינית מצאו את דרכן לתיבת הדוא"ל שלנו. מתוך תחושת כבוד לכותבות ולכותבים והבנה כי מדובר בביטויים שונים שמקורם באותה האלימות, בחרנו לעלות אותם אצלנו.

חשוב לנו להדגיש כי מקומות וירטואלים לעדויות על אונס ותקיפה מינית קיימים והיו קיימים הרבה לפני "הכצעקתה": שוברות שתיקה, mybody ועדות. אם עברתן או עברתם תקיפה מינית, אונס, מעשה מגונה או משהו שאתן או אתם לא בטוחות ובטוחים לגביו, קווי הסיוע של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית פתוחים עבורכן ועבורכם, 24 שעות ביממה: 1202 לנשים, 1203 לגברים.

יצאתי לדייט עם בחור חמוד שהכרתי בפסטיבל. ישבנו לדרינק, השיחה הייתה מרתקת ונעימה. יצאנו מהפאב והלכנו לחפש מקום לאכול. בדרך ראינו מגרש משחקים והחלטנו לשבת על הנדנדות, כמו בסרטים הקיטשיים האלה. היה כיף, המשכנו בשיחה והתחלתי לתהות מתי הוא כבר ינשק אותי, כבר כל כך רציתי שזה יקרה. אבל אז במקום זה הוא קם ונעמד מאחורי, אמר משהו על רייקי ונצמד אליי. הזין העומד שלו תקוע לי בגב. הפסקתי להקשיב, הפסקתי לדבר, רק המהמתי ואחרי אולי עשר שניות שהרגישו כמו שעתיים יצאתי מהקיפאון וניסיתי לזוז ממנו. לא יודעת למה אבל חשתי שאני צריכה להתנהג כאילו שום דבר מוזר לא קרה, אז עם חיוך קלוש מלמלתי שתכף הרכבת האחרונה וכדאי שאלך. הוא ליווה אותי לרכבת ופתאום היה בינינו רק שקט, ולמרות הכל כשהגענו נתתי לו חיבוק פרידה והסתלקתי. לא יודעת למה זה ככה, שהרגשתי שאני חייבת לו חיבוק למרות מה שהוא עשה, כי אולי בכלל דמיינתי ובעצם כלום לא קרה, זה הכל בטעות והוא בכלל לא שם לב? אבל אני יודעת, בכל עצם בגופי אני יודעת שאלה תירוצים כי ברור שהוא הרגיש, ברור שהוא היה מודע, וברור שהוא ידע שהוא יהנה מהספק.

נשלח על-ידי א'

הוא היה בוטה ודוחה

אזהרת טריגר

בין שלל הדיווחים על הטרדות רחוב שנשלחים אלינו, מדי פעם נשלחים אלינו דיווחים על אלימות מינית בהקשרה הרחב. אף על פי שאנחנו אתר המוקדש להטרדת רחוב בעיקרו, גם עדויות אמיצות על אונס ותקיפה מינית מצאו את דרכן לתיבת הדוא"ל שלנו. מתוך תחושת כבוד לכותבות ולכותבים והבנה כי מדובר בביטויים שונים שמקורם באותה האלימות, בחרנו לעלות אותם אצלנו.

חשוב לנו להדגיש כי מקומות וירטואלים לעדויות על אונס ותקיפה מינית קיימים והיו קיימים הרבה לפני "הכצעקתה": שוברות שתיקה, mybody ועדות. אם עברתן או עברתם תקיפה מינית, אונס, מעשה מגונה או משהו שאתן או אתם לא בטוחות ובטוחים לגביו, קווי הסיוע של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית פתוחים עבורכן ועבורכם, 24 שעות ביממה: 1202 לנשים, 1203 לגברים.

הייתי בת 17, היה לי חשד לדלקת ריאות ונשלחתי לצילום רנטגן.
משום שהייתי צריכה לצלם את הריאות, הייתי צריכה להוריד חולצה וחזיה, כך בכל אופן הודיע לי טכנאי הרנטגן בשמחה.
אני ביישנית והדבר הביך אותי נורא… אחרי שהורדתי את החולצה וניסיתי לשאול את הטכנאי אם אפשר לעשות צילום בלי חזיה אבל עם חולצה… הוא הסתובב אלי, ושאל: "מה קרה, אף פעם לא היית עם גבר שאת כל כך מתביישת?"
במחשבה לאחור, הייתי צריכה לקחת את הדברים שלי ולברוח משם.
אבל לצערי, הורדתי את החזיה, וצעדתי מושפלת ונבוכה עד מוות לעשות את הצילום.
המבט שלו, ושפת הגוף שלו נזלו סקס. הוא היה בוטה ודוחה.

זאת הפעם הראשונה שאני מספרת על זה.
אני משוכנעת שאני לא הראשונה שעברה את זה איתו אלא עוד אחת שבחרה לסתם את הפה.
הסברתי לעצמי אחר כך: הוא בטח לא התכוון לזה ככה / זה אצלי בראש / אני סתם מגזימה.
אבל הוא כן התכוון, הבעיה היא אצלו בראש, ואני ממש לא הגזמתי.
הוא עדיין עובד בקופה, סוטה מתמיד.
אני לא הייתי אצלו מאז.

נשלח על-ידי גליה

אני לא מבינה מאיפה החוצפה לעשות את זה

אזהרת טריגר

בין שלל הדיווחים על הטרדות רחוב שנשלחים אלינו, מדי פעם נשלחים אלינו דיווחים על אלימות מינית בהקשרה הרחב. אף על פי שאנחנו אתר המוקדש להטרדת רחוב בעיקרו, גם עדויות אמיצות על אונס ותקיפה מינית מצאו את דרכן לתיבת הדוא"ל שלנו. מתוך תחושת כבוד לכותבות ולכותבים והבנה כי מדובר בביטויים שונים שמקורם באותה האלימות, בחרנו לעלות אותם אצלנו.

חשוב לנו להדגיש כי מקומות וירטואלים לעדויות על אונס ותקיפה מינית קיימים והיו קיימים הרבה לפני "הכצעקתה": שוברות שתיקה, mybody ועדות. אם עברתן או עברתם תקיפה מינית, אונס, מעשה מגונה או משהו שאתן או אתם לא בטוחות ובטוחים לגביו, קווי הסיוע של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית פתוחים עבורכן ועבורכם, 24 שעות ביממה: 1202 לנשים, 1203 לגברים.

הכרתי בחור נחמד באינטרנט.
הוא היה מבוגר ממני ב3-4 שנים, הרושם הראשוני היה שהוא מסוג הבחורים שמביאים הביתה לאמא. חתיך, עובד, עם השכלה גבוהה, כל העסק.
דיברנו חודש, השיחות אף פעם לא זרמו לסקס.
בוקר אחד דיברנו, והוא סיפר לי שהחדר שלו מאוד מבולגן, אני טענתי ששלי יותר אז הוא הציע לי להדליק מצלמה ולראות את החדר שלו.
נשמע תמים למדי, לא?
כשהוא הדליק את המצלמה, הדבר הראשון שראיתי זה איבר מין גברי עומד.
לקח לי כמה שניות להתעשת ולהעיף את הדבר הזה מהצג מחשב שלי.
מיותר לציין, שמאז, אני לא עושה שום שיחות וידיאו עם אנשים שהם לא חברים שלי.
אני לא מבינה מאיפה החוצפה לעשות את זה. מה עובר לחמור הזה בראש.
שלחתי לו אח"כ הודעה, אמרתי לו את דעתי עליו ועל האיבר הלא כזה מרשים שלו.

נשלח על-ידי גליה

אני מרגישה שאני כבר לא יודעת כלום

אזהרת טריגר

בין שלל הדיווחים על הטרדות רחוב שנשלחים אלינו, מדי פעם נשלחים אלינו דיווחים על אלימות מינית בהקשרה הרחב. אף על פי שאנחנו אתר המוקדש להטרדת רחוב בעיקרו, גם עדויות אמיצות על אונס ותקיפה מינית מצאו את דרכן לתיבת הדוא"ל שלנו. מתוך תחושת כבוד לכותבות ולכותבים והבנה כי מדובר בביטויים שונים שמקורם באותה האלימות, בחרנו לעלות אותם אצלנו.

חשוב לנו להדגיש כי מקומות וירטואלים לעדויות על אונס ותקיפה מינית קיימים והיו קיימים הרבה לפני "הכצעקתה": שוברות שתיקה, mybody ועדות. אם עברתן או עברתם תקיפה מינית, אונס, מעשה מגונה או משהו שאתן או אתם לא בטוחות ובטוחים לגביו, קווי הסיוע של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית פתוחים עבורכן ועבורכם, 24 שעות ביממה: 1202 לנשים, 1203 לגברים.

שלום לכולן, אני אפתח בכך שאומר (רגע קטנטן של קיטש) שכולכן מדהימות ואמיצות בטירוף. אני קוראת כאן באדיקות כבר דיי הרבה זמן זאת הפעם הראשונה שאני מעיזה וכותבת לכן. הסיפור לא כל כך מתקשר להטרדות רחוב מהסיבה הפשוטה שהוא לא מתקיים ברחוב ובכל זאת אני מרגישה צורך לשתף אותכן, לשמוע את דעתך ואולי גם לקבל את תמיכתכן.

יצאנו לשתות אני ועוד שני ידידים וגם הוא הצטרף, בחור שלראשונה הכרנו. הערב היה נחמד, הוא נראה בחור עם קצת ראש.
אז הוא נתקע ולא היה לו איך לחזור אל הבית שלו, אז בתור בחורה נחמדה הצעתי לו את ביתי שלי (הבית של הידידים לא היה כלכך אופציה). נגמר הערב והמשכנו לביתי, היו צחוקים בדרך – שוב נראה בחור עם קצת ראש. ממש בקרבת הבית הוא התקרב אלי וניסה לנשק אותי, אני לא הייתי בעניין לפחות לא בשלב כזה ראשוני של היכרות עימו וסירבתי באסטרטיביות והוא בתגובה אף התנצל.
הגענו אלי הביתה והוא מידי פעם מסנן מחמאות לכיווני ואני מנגד נבוכה ומרגישה שאותן מחמאות הן לא סתם ויש להן מטרה די ברורה.
התכוננו לשינה, הוא ישן איתי במיטה כי הסלון לא אופציה מבחינה פרקטית, ונשכבנו באותה המיטה. הוא שוב ניסה לנשק אותי, שוב סירבתי והפעם גם נעלבתי כי הוא כבר ניסה וסירבתי. קצת דיברנו על העניין, ניסיתי גם להסביר לי את עמדותיי בעניין והוא מנגד דיבר על כמה שהוא מרגיש שיש בינינו כימיה שמשהו מגניב קורה שזה מרגיש לו נכון ועוד הרבה ניסיונות שיכנוע עלובים למדיי שאני לא אפרט. בהמשך להערכתי הוא ניסה עוד פעמיים.
התפתחה שיחה בלילה, הלכנו לישון קצת מחובקים. בבוקר הוא ניסה שוב וממש התחיל ללטף אותי. הייתי חצי ישנה וחצי עם האנגאובר (ועוד כמה תירוצים שאני מספרת לעצמי בשביל להתמודד עם החוסר כבוד שלי לעצמי). הוא קצת נגע בי, קצת זרמתי כשלא רציתי לבסוף קמתי התארגנתי ליציאה בזמן שהוא ביקש את המספר טלפון שלי ואני מסננת משהו לא ברור ומתחמקת מזה ויוצאת לדרכי.

בדעותיי אני דיי רדיקלית, אם מישהי הייתה מספרת לי את הסיפור הזה הייתי נחרדת ויוצאת במסע נקמה.
אני יושבת וחושבת איך? איך נתתי לזה לקרות? איך זה קרה לי? עם כל המודעות שיש לי לעניין, עם כל הלהט והרגישות שלי לדברים האלה. איך נכשלתי ככה? איך הוא הביס אותי? איך השפלתי את עצמי ככה? אני עד כדי כך לא מעריכה את הגוף שלי והרצונות שלי?
קפאתי? או שמא אני אשמה כי נתתי רמזים דו משמעיים? אני אשמה ובעצם הוא הולך שולל? אני בעצם הייתי לא בסדר כלפיו?
אני מרגישה שאני כבר לא יודעת כלום. איכזבתי את עצמי ברמות הכי קשות שיש. אני לא מצליחה לקבל את ולהבין את זה. אני כלכך מתביישת. מושפלת. היה שלב שהוא ליטף לי את השדיים ונתתי לו (!!!) כשלא באמת רציתי. אני מרגישה הבנאדם הכי חלש וחסר עמוד שדרה בעולם. הכל דיבורים. כל הדעות שלי, ההצהרות שלי, השיחות שאני עושה עם חברות שלי כל הזמן, אני אתאבד אם הן ידעו על זה.

אני ממש צריכה שתגידו לי מה אתן חושבות. אני מקווה שאתן לא חושבת שאני נזק למין הנשי כי ככה אני מרגישה.

תודה לכן.

נשלח על ידי אנונימית

זה חלק מהעבודה

אזהרת טריגר

בין שלל הדיווחים על הטרדות רחוב שנשלחים אלינו, מדי פעם נשלחים אלינו דיווחים על אלימות מינית בהקשרה הרחב. אף על פי שאנחנו אתר המוקדש להטרדת רחוב בעיקרו, גם עדויות אמיצות על אונס ותקיפה מינית מצאו את דרכן לתיבת הדוא"ל שלנו. מתוך תחושת כבוד לכותבות ולכותבים והבנה כי מדובר בביטויים שונים שמקורם באותה האלימות, בחרנו לעלות אותם אצלנו.

חשוב לנו להדגיש כי מקומות וירטואלים לעדויות על אונס ותקיפה מינית קיימים והיו קיימים הרבה לפני "הכצעקתה": שוברות שתיקה, mybody ועדות. אם עברתן או עברתם תקיפה מינית, אונס, מעשה מגונה או משהו שאתן או אתם לא בטוחות ובטוחים לגביו, קווי הסיוע של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית פתוחים עבורכן ועבורכם, 24 שעות ביממה: 1202 לנשים, 1203 לגברים.

בחיי הוטרדתי לא מעט פעמים ואם היה לי את הכוח להביא את כל ההטרדות האלה, אני יכולה למלא דפים שלמים. אולי בהמשך בתקווה שלא איתקל בהטרדות נוספות. לפני כמה חודשים עבדתי בעבודה והייתי מתלמדת. הבוס שלי התחיל איתי ונעניתי להזמנה שלו ויצאנו. באותו זמן גם הבוס מעליו היה לא מעט בעבודה ודי התעלל בי מבחינה מילולית. עברית לא שפת האם שלו ולכן הוא יצא בלי נזק. זוכרת שפעם ציפיתי להערכה ממנו והוא אמר משהו בסגנון "כשנותנים לך בתחת את יודעת לעשות את העבודה" הכוונה הייתה כנראה כשדוחפים אותך. הוא לכאורה עוד לא ידע לגבי הקשר. רק לקראת סופו. כשהפניתי את העניין לבוס שיצאתי איתו הוא די ביטל ובאותו זמן הנחתי לזה כי ככה היה בעבודה ובצורה מוזרה גם היה נהוג לחבק את אנשי הצוות "זה חלק מהעבודה" וגם חובה לחייך כי זה חלק מהעבודה. דברים שמצאתי מוזרים ועם זאת לא עשיתי הרבה ולא רק לי, לעובדות אחרות גם. בסופו של דבר הקשר נגמר זמן קצר אחרי זה גם פוטרתי (אולי להפתעתי או שאולי לא). כעסתי מאוד וחשבתי להתלונן ובחרתי לפנות למשרד של קו לעובד בעיר שלי. הפקידה הראשונה שקיבלה אותי היתה מקסימה והבינה ללבי. רציתי לדעת אם יש מה לעשות בעניין והיא אמרה שתשלח אותי למנהל. ישבתי אצל המנהל ושוב סיפרתי את הסיפור (בנוגע לפיטורים ולקשר הרומנטי). הוא ביטל את זה ואמר "מה את רוצה את בחורה יפה, גם אני הייתי מתחיל איתך" באותו זמן גם בחורה ממול צעירה כנראה מגילי ישבה ודי ביטלה את דבריי. הרגשתי ממש רע ומוטרדת. ידעתי שזה היה די מוצא אחרון ואין הרבה לאן לפנות. אולי באמת לא היה דבר לעשות עם זה אבל עדיין לא ממש ציפיתי לתגובה כזאת.

נשלח על-ידי ויקי

לא, אני באמת חייבת ללכת

אזהרת טריגר

בין שלל הדיווחים על הטרדות רחוב שנשלחים אלינו, מדי פעם נשלחים אלינו דיווחים על אלימות מינית בהקשרה הרחב. אף על פי שאנחנו אתר המוקדש להטרדת רחוב בעיקרו, גם עדויות אמיצות על אונס ותקיפה מינית מצאו את דרכן לתיבת הדוא"ל שלנו. מתוך תחושת כבוד לכותבות ולכותבים והבנה כי מדובר בביטויים שונים שמקורם באותה האלימות, בחרנו לעלות אותם אצלנו.

חשוב לנו להדגיש כי מקומות וירטואלים לעדויות על אונס ותקיפה מינית קיימים והיו קיימים הרבה לפני "הכצעקתה": שוברות שתיקה, mybody ועדות. אם עברתן או עברתם תקיפה מינית, אונס, מעשה מגונה או משהו שאתן או אתם לא בטוחות ובטוחים לגביו, קווי הסיוע של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית פתוחים עבורכן ועבורכם, 24 שעות ביממה: 1202 לנשים, 1203 לגברים.

הייתי בת 18 ועברה עלי תקופה של מצוקה נפשית. בדיוק חזרתי הביתה אחרי כמה חודשים בקומונה בירושלים, גרתי בחדר שלי והאינטראקציה עם ההורים נעה על הציר שבין ריבים צורמים לניתוק מוחלט, כמו זרים שחולקים בית.
עבדתי באותה תקופה במכירות פרונטאליות, מכרתי מנויים למגזינים באירועים המוניים ובתחנה המרכזית של תל אביב. הייתי מיודדת עם הסוכנים האחרים, ידידות של קולגות. עם כמה מהם גם החלפתי טלפונים.
בשבוע הספר בכיכר רבין עבדתי יחד עם עוד בחור שהיה מבוגר ממני בשבע שנים.
הוא אמר שאני חמודה ושהוא רוצה לשדך אותי לאיזה חבר. את ממש הסגנון שלו, הוא אמר. עניתי שאני לא יודעת, שאני לא מכירה את הבנאדם ושזה לא נראה לי מתאים. מעולם לא ידעתי לחלץ "לא" חד משמעי מבין שפתי, אבל זה בוודאי לא היה כן. הוא העביר לו את המספר שלי ותוך יומיים התחילו טלפונים.
אני מת לפגוש אותך, בואי לבקר אותי, נראה סרט, נאכל משהו, יש לי יופי של דירה.
ואני מתחמקת. יש לי תכניות, עבודה, חברים.
יום אחד הוא התקשר ברגע הנכון. ריב עם אמא שלי הביא אותי לכדי התקף חרדה וחיפשתי כל תירוץ לצאת מהבית. הוא התקשר ואמר לי לבוא ואני, טיפשה שכמותי, נסעתי לפגוש אותו בתחנה המרכזית של פתח תקווה. ברגע שהוא התיישב לידי על הספסל בתחנה הבנתי לאן הפגישה הזו מובילה. הוא התחיל לדבר על סקס, מדלג לחלוטין על הסמול טוק ואמר שהוא יזמין חבר שהתאלמן לא מזמן כדי שיקבל גם הוא סיבוב. התבלבלתי לחלוטין אבל הלכתי אחריו. אני כבר לא זוכרת מה עבר לי בראש, רק שאחרי רחוב אחד העמדתי פנים שאני מקבלת שיחת טלפון דחופה.
מצטערת, אמרתי לבחור, אני חייבת ללכת, חברה במצוקה.
נו, כבר באת עד לפה, הוא התחנן, רק תעלי לראות את הדירה.
לא, אני באמת חייבת ללכת.
ועוד קצת תחנונים ושכנועים ובסוף התרציתי כי לא הצלחתי למצוא תירוץ משכנע למה לא אעלה רק לראות, רק לשניה, וכך, מנסה להסתיר את החרדה, עליתי אחריו. טיפשה שכמותי. נכנסנו לדירה והוא נעל אחרי את הדלת.
דירה יפה, אני חייבת לזוז.
רגע, תשארי שניה.
לא, אני באמת חייבת..
והוא דוחף אותי אל הספה וזורק אותי עליה בכח, ומטפס עלי ואני מנסה לדחוף אותו ממני, ודוחף את הלשון שלו לגרון שלי ואני מתנגדת, ומחזיק אותי בכל כובד גופו, ואני מנסה שוב לדחוף אותו ממני, ודוחף לי יד לתחתונים, ואני בוכה, ודוחפת חזק יותר, ומצליחה להשתחרר מאחיזתו.
הצלחתי להגיע לדלת וסובבתי מהר את המפתח, והוא מאחורי מרים את המכנסיים שאפילו לא שמתי לב שהוא הספיק להוריד, יצאתי החוצה בריצה ובדמעות, והוא יצא אחרי מהדלת, צועק אחרי -אז לא להתקשר אליך?
עד לתחנה המרכזית רצתי ובכיתי. לא חזרתי הביתה. נסעתי לתל אביב ושוטטתי קצת. מנסה לשחרר ולשכוח. מנסה להזכיר לעצמי שעברתי מקרים גרועים יותר (שני מקרי אונס לפני גיל עשר), אבל עד היום, ארבע שנים אחר כך, קשה לי לסלוח לעצמי. כמה טיפשה הייתי.

נשלח על-ידי אנונימית