על האתר, ואיך התחלתי להפסיק לשתוק

ביום חמישי אחד בסוף חודש מאי השנה, הלכתי אחרי הצהריים באתר הבנייה הקרוי רחוב יפו בירושלים, בין הדוידקה ושוק מחנה יהודה, שם הופלתי בכוונה בעזרת חוט ממעיד על-ידי קבוצת נערים, משום שלבשתי מחשוף. יצאתי מהתקיפה הזאת עם חבלות, תחושת השפלה וחוסר ביטחון, והרבה סימני שאלה.
רקדתי ארבע שנים, ואני מטיילת עם ניסיון בשבילי ישראל. במילים אחרות: לא מפילים אותי כל-כך בקלות. מעבר לכך שהלכתי בנעלי טיפוס ההרים שלי, נעצתי מבט, רוב הזמן, בספק-מדרכה-ספק-אתר-בנייה של רח’ יפו כדי לא לפול, ובאנשים שצעדו לפני כדי לוודא שהדרך בטוחה. באחת הפעמים שבה הרמתי מעט את המבט כדי לשים לב להמשך הדרך, ולוודא שהאדם שחצה את המקטע שלפני בהפרש של מספר שניות לא שינה את מסלולו מפאת גורמי בנייה עויינים, קלטתי בזוית העין חוט שנמשך בגובה הקרסול שלי. זה כבר היה מאוחר מדי. כשקמתי כדי לאסוף את עצמי ואת חפציי מהספק-מדרכה, החוט היה רפוי, והבחנתי בקבוצת נערים שעמדה קצת יותר מדי קרוב ונעצה בי מבטים (חלילה שיציעו עזרה). זו כבר היתה לא נורה אדומה, אלא סירנה שיבבה במלוא העוצמה.
הייתי רוצה להגיד שהסתכלתי סביב כדי לבדוק מה קרה ומי היה באזור בדיוק, אבל היו לי דברים אחרים לדאוג להם קודם. לוודא שהמשקפיים שלי, שעולים כמו משכורת לא-שכר-מינימום חודשית, לא נשברו. הלכתי עם תיק גדוש ושקיות, ורציתי לוודא שחפציי לא התפזרו. בנוסף לכל הצרות, נפלתי עם פה פתוח (מתדהמה) שהתמלא בחול מטונף מהרחוב. כשבדקתי את עצמי, גיליתי שפשופים, פצעים ודם על הברכיים והידיים. רק אחרי שהוצאתי חבילת מגבונים לחים כדי לנסות ולסלק שאריות חול מפי, הבנתי שיורד לי דם מהפנים, הפה והאף. אני זוכרת שהתביישתי לירוק את המים שבהם שטפתי את הפה בפינה צדדית ברחוב; חינכו אותי שלא לירוק, במיוחד בציבור. לעומת זאת, קבוצת הנערים שהחליטה להשפיל אותי ולהפיל אותי ברחוב לא התביישה כלל. יותר מהכאב הפיזי, שאותו הרגשתי ביתר שאת אחרי שלוש שעות עם שרירי גב, ידיים ורגליים מכווצים באימה, ההשפלה והבלבול הן החויות החזקות ביותר שאני זוכרת.
מאוחר יותר הרצתי את העניין מול חברים קרובים מהאינטרנט. גם הם היו מזועזעים כמוני. אחת שאלה אותי אם שמעתי על אתרי Hollaback. אחרי שנת לילה, הבנתי שמצאתי משהו. לא את הפתרון המיידי שחיפשתי, אלא משהו חשוב יותר: מקום לעורר בו בעיה רצינית של 51% מהמין האנושי, אשר כמעט ואינה זוכה לתשומת לב ראויה.

יש שיגידו שאין מקום לסיפור שכזה בבלוג של הטרדות רחוב “פשוטות”. אבל זה הסיפור שיצר את הבלוג. כשאנחנו מוכנות לקבל הערות ברחוב, בבית ובמשרד וזה נעשה שגרתי, גם תקיפות כאלה ו”מעשי משובה של עשבים שוטים” יהיו לשגרה.
אלו לא מעשי משובה של עשבים שוטים. זהו ביטוי להלך רוח בו כל יצור המציג סממנים נשיים הוא מטרה תקפה לפגיעה, זלזול וקללות. כולנו נפגעות, רובנו שותקות; לא עוד. עכשיו יש איפה לדבר על זה.

ברוכים הבאים וברוכות הבאות להכצעקתה.

התגובה של ל "

  1. לא הבנתי מה הקשר בין התקיפה החמורה שחווית לבין היותך אשה, ולא הבנתי מה הקשר בינה לבין הטרדה מינית. גם לא הבנתי מה הקשר בין הבלוג לבין קהילת הלטהב”ק. אם מחר הנערים יפילו גבר סטרייט באותה צורה, לא תרשי לו לרשום על כך בבלוג?

    חבל שלא דאגת למעצר הנערים הפושעים…

    1. שלום סטודנט, ותודה על התגובה.

      בעיניי, הקשר ברור מאוד: הנערים הללו לא בחרו להפיל אף אחד מהגברים שהייתי מוקפת בהם (כך במקרה יצא). הם בחרו לתקוף אותי, כמו שגברים רבים בוחרים לפנות באופן תוקפני או משפיל לנשים רבות במרחב הציבורי – כי הם יכולים. נכון שהם יכולים לבחור לתקוף בחור סטרייט מחר. אבל הרבה יותר קל להם לתקוף ילדה, נערה, אישה או הומו. הרבה יותר קל להם כי אנחנו רגילים להעלים עין מהתנהגות תוקפנית כלפי הקבוצות הללו. למעשה, התרגלנו להעלים עין עד כדי כך שלהגיד לאישה לא לצאת לבדה בלילה או לזוג חד מיני שלא להחזיק ידיים במקום ציבורי נחשב לעצה נורמלית וטובה, במקום לטפל בגורמים שמביאים אותנו לתת עצות כאלו, לנטוע תחושת פחד ולהגביל את התנועה והחיים ליותר מחצי מהאוכלוסייה בחברה. כל הדברים הללו ממש לא נראים לנו נורמלים באתר, או ראויים לשימור.

      אין סיבה, בעיניי, שיצעקו למישהי כינוי משפיל ברחוב כי היא ניסתה להתעלם מגבר זר שלא מצא חן בעיניה. אין סיבה שנשים יחששו ללכת לבדן ברחוב, בלילה או בכלל. אין סיבה שאנשי הקהילת הלהטב”ק יעברו הטרדות חוזרות ונשנות רק אם הם בוחרים להראות אחרת. ואם יש סיבה כזאת – יש לטפל בה. וזה בדיוק מה שאנחנו מנסות ומנסים לעשות כאן.

      שנית, לגבי מעצר הנערים – לא נכנסתי לפרטים, אבל המצב הפיזי שלי אחרי התקיפה הספיק בעיקר כדי לאסוף את החפצים שלי ולצלוע לבית המרקחת הקרוב כדי לחטא כמה פצעים. אמנם הגשתי תלונה לאחר מכן, אבל בכל הבלגן הזה, העדפתי להגיש לעצמי עזרה ראשונה מאשר להתחיל עימות ולמצוא שוטר כשאני פצועה.

  2. קודם כל, ברכות על פתיחת הבלוג.
    הצצתי גם באתר האמריקאי שציינת – Hollaback, ותחושת האי נוחות שהרגשתי היתה גדולה.
    אי הנוחות לא היתה מעצם הגילוי שגברים מציקים/תוקפים נשים על בסיס יומיומי, את זה כבר ידעתי וכאבתי.
    אך האתר, לדעתי כמובן (אם דעתו של בן המין השני יכולה להחשב באתר זה), האתר (האמריקאי לפחות) מנציח את הקורבנות, ונותן במה למציקים. אני אסביר:
    יש שני דרכים להסתכל על הנושא –
    1. האישה כקרבן, הגבר כטורף – ואז לצעוק די!
    2. להנציח את האירועים בהם הגבר הטורף נוטרל, והאישה – אף לא לרגע – הייתה קורבן.

    אני באמת מאמין בנשים חזקות, ובאמת שנשים מקובועות בדפוס של קורבן בין טורפים. אני גם מאמין שכל אחת ואחת יכולה להחליט להפסיק להיות קורבן, זה לא אומר שהיא צריכה להפוך להיות טורפת, אלה להשיל את “חליפת הקורבנות” מעליה, להרים את הראש ולהיות בטוחה בעצמה.

    הרי, מה יקרה בחילוף תפקידים בוא אישה תקרא לגבר ברחוב: “איזה חתיך”:
    1. גבר “מאצ’ו” יראה בזה מחמאה עצומה, וינסה לנצל את המצב אם האשה מוצאת חן בעיניו.
    2. גבר “ממוצע” ביישן, יסמיק, יהיה מבסוט וימשיך הלאה.
    3. גבר “חנון/מופנם” יתקפל ויברח.

    עכשיו לפני שאני מותקף, אני רוצה לציין שאני מבין שאף אחת מהנשים ואף אחד מהגברים אותם אני מכיר אישית אחראים למצב כפי שהוא היום. האבולוציה התרבותית שלנו הביאה אותנו למצב הקיים.
    אינני חושב שיש אשה אחת אשמה בדפוס הקורבנות ששוכן בה, ובונסף אני חושב שדפוסי הטורף שקיימים אצל הזכרים צריכים להשתנות. אך אני חושב שזה צריך לבוא מתוך מודעות למצב, ואז שינוי של דפוסי החשיבה, זה מה שיביא תוצאות של שינוי התנהוגתי.

    לכן, עם ברכותי לפתיחת הבלוג, ארצה להוסיף משאלה – שהבלוג שלך יהיה מקום להנצחת האשה החזקה, שעמדה בפני הטורף ולא היתה מוכנה להיות קורבן לתקיפה.
    אני יודע, שבתור צופה מהצד, אלו הסיפורים מעוררי ההשראה.

    משאלה שניה שלי, היא שסיפורים כאלה יהפכו ללא מרגשים – כלומר שהסיפורים של האשה שלא אפשרה לגבר לדרוך עליה יהיו סיפורים נדושים, כאלה שלא צריך לפתוח בלוג עליהם, כאלה שקורים כל יום עד שפחות ופחות תקיפות והצקות קורות.

    בהצלחה!

    1. אני גם אשמח לראות נשים שהן יותר חזקות מנטלית. אני חושבת שבהרבה מקרים תגובה מילולית תקיפה יכולה לבייש ולהרחיק מטרידים. אבל:
      1. הדברים שלך נשמעים למרות כל ההתנצלויות קצת כמו האשמה של הקורבנות במה שקורה, וזה די נורא.
      2. נניח שאני אישה חזקה מנטלית ויודעת להשתיק את כל המציקים. למה אני צריכה להתעסק בזה ולהוציא על זה אנרגיה? גברים צריכים להפסיק להציק.
      3. לבוא לכאן ולספר מה עבר עליי זה חלק חשוב מהתהליך של ההתחזקות המנטלית. אפילו מהצעד הפשוט לכאורה הזה הרבה נשים רחוקות מאוד. הן אפילו רחוקות מלהבין שמה שעושים להן הוא לא בסדר, ובשביל זה חשוב לספר ולדבר על זה.
      4. תהליך ההתחזקות שאתה מדבר עליו הוא מאוד לא טריויאלי. גם לי שאני היום אישה בוגרת משכילה ומודעת מאוד למהי הטרדה ומהן זכויותי, קשה להעמיד במקומם גברים סוררים. בטח שלבחורה יותר צעירה ופחות מודעת זה קשה הרבה יותר. יש מנגנונים חברתיים מאוד חזקים שפועלים על נשים מילדותן ומונעים מהן לפתח את עמוד השדרה הנדרש.
      5. כמה שאני לא אהיה חזקה מנטלית, זה לא ישנה את העובדה שאני יותר חלשה פיזית מרוב הגברים. ובמקרים היותר קשים זה מה שקובע, הכח הפיזי. גברים צריכים ללמוד שאסור להם להשתמש בו לרעה.
      6. יצא לי לשמוע גם מגברים שעברו הטרדות שהם לא הצליחו להגיב כראוי. קשה אולי להבין את זה למי שמעולם לא היה בצד המותקף, אבל יש בזה משהו מאוד משתק. אולי תנסה בכל זאת לדמיין:
      אתה באוטובוס מלא אנשים ונדמה לך שמישהו נצמד אליך יותר מדי. אתה אפילו לא בטוח לגמרי ומנסה לשכנע את עצמך שזה לא באמת קורה. אבל זה באמת קורה. אז מה, תעיף לו סטירה? תקים מהומה? תמשוך את תשומת הלב של כולם? או שפשוט תזוז למקום אחר?
      או סיטואציה אחרת: אתה הולך לבד ברחוב חשוך. אתה עובר ליד חבורה של חמישה-ששה גברים צעירים. אחד מהם מעיר לך: “לכבוד מה החולצה החגיגית?”. אתה כנראה מתעלם. ואז אחר צועק: “בוא חמוד תצטרף אלינו אנחנו בדיוק נכנסים לג’קוזי”. כולם צוחקים. מה אתה עושה? אתה צועק עליהם? אתה מבהיר להם שאיתך לא מתעסקים? או שאתה פשוט מחיש את צעדיך ומקווה שהאדמה תבלע אותך?

      1. שלום שירבה,

        ראשית, תודה שהגבת, ועוד יותר תודה על שלא “כעסת”.
        קודם תגובות לנקודות (יותר הגנה על עמדתי הקודמת), ואח”כ סיכום דברים בראיה לאחור והסתכלות נוספת.
        1. לא הייתה לי כוונה להאשים, או להסתיר. רק להסביר את חששותי, שהאתר יפאר ויאדיר את החולשה, במקום לפאר את החזקות. הביקורת היתה יותר כלפי האתר האמריקאי, כי באתר הזה עוד לא היה כמעט תוכן.
        2. מסכים איתך לחלוטין שגברים צריכים להפסיק להציק.
        3. גם כאן, מנקודת המבט שהצגת, אני מסכים לחלוטין, ועוד אני חושב שבמשפט בקצר הזה תיארת את מהות האתר באופן משכנע יותר מפוסט הפתיחה.
        4. מצד אחד מסכים, מצד שני עדיין מאמין ששבירת מעגל הקסמים אפשרי – פשוט לא יודע (כמו כל אחד אחר – עדיין) איך בבירור, ותחושת הבטן שלי אמרה שחשוב לשים את הפוקוס הנכון.
        5+6. כאן כבר העניין הוא לא אינטרפטציה סוביקטיבית, אלה הטרדות ברורות הגובלות בתקיפה, ולכן מחדדים את הבעיה.

        לסיכום:
        למרות כל הערותי מעלה, אני חייב להתוודות שאני מאד שמח שהאתר הצליח להגיח ולקבל זמן אוויר טלויזיוני, אפילו אם זה “רק” ערב חדש.
        אני גם מבין שאין לי מושג לגבי חוויותיה היומיומיות של אשה, ותחושת ההתרדה התמידית.
        אני עצמי נשוי לאישה חזקה, שלא שותקת לאף אחד, ותמיד הערצתי נשים ומקווה שהפגנתי התחשבות כלפיהן במהלך חיי, אך אני מכיר בהוויה הגברית השובניסטית הנלוזה, ובאמת חושב שזה צריך להשתנות, רק לא יודע איך.

        בכל אופן, אני מברך על הקמת האתר, עוד יותר שמח שבזמן קצר כ”כ הוא צובר תאוצה ומגביר את נוכחותו.

        אשמח לעקוב אחר התוכן מדי פעם ובאמת מקווה שיעזור לכמה גברים להבין את ההשפעה ההרסנית של “חוש ההומר” שלהם על בנות המין הראשון
        (הרי גם את סיפור הבריאה המציאו הגברים כדי לערער את מעמדן של הנשים, אבל זה נושא לפוסט אחר (-: )

  3. מתנצלת על הקטנוניות אבל איך את יודעת שיש קשר בין קבוצת הנערים לחוט שהפיל אותך? ראית אותם מותחים אותו? הם אמרו משהו שמעיד על כך שיזמו את העניין? יכול להיות שהם הזדמנו לשם במקרה ולא הציעו לך עזרה סתם כי הם חסרי רגישות, ולא בגלל שהיו מעורבים בתאונה? בנוסף, אני תוהה איך את יודעת שהיה לזה קשר למחשוף שלך? יכול להיות, בהנחה והם שהציבו אותו שם, שהם סתם חבורת פרחחים משועממים ושהדבר לא היה קשור למה שלבשת?

    1. את לא קטנונית, מיכל, ואני שמחה ששאלת את השאלה הזאת. היא מאפשרת לי להבהיר נקודה חשובה.

      הלכתי ברחוב כשקבוצת הנערים הזו עמדה, התלחששה, זרקה מבט לעברי (התעלמתי ממנו כשעברתי. המבט אפילו לא נראה לי מאיים, מסוכן או מטריד). אז ראיתי את החוט נמשך מכיוונם, כשאף אחד לא עמד מאחוריהם. לא, לא ראיתי מישהו מהם מושך בפועל בחוט – הרי אז גם לא הייתי רואה אותו נמשך כשהסתכלתי לכיוון המדרכה – וגם אף אחד מהם לא החזיק שלט גדול של “אנחנו עשינו את זה”. כיוון שהיתה חצי דקה בה לקח לי לאסוף את דבריי ואת עצמי מהמדרכה עד שהסתכלתי עליהם שוב, מלבד זריקת מבטים נלהבת יותר, התלחששויות מהירות יותר וחוט רפוי אחד לא היה משהו “מחשיד” באופן רגיל. בקצרה, אני הסקתי את הסיבה לנפילתי מהנתונים שעמדו לנגד עיניי – ולכן אני חושבת שאלו היו הם.

      עד כאן העובדות. ועכשיו, להבהרה.

      בסופו של דבר, זו המילה שלי – שראיתי את החוט נמשך, את חוסר ההפתעה בשפת גופם ומבטם – וזו מבוססת על יכולת ההסקה שלי, כנגד האמונה הבסיסית שיש בכולנו, של “זה לא יקרה לי”, או ש”זה קרה לה כי היא עשתה משהו/לבשה משהו, או שהיא סתם הבינה לא נכון”. האמונה הבסיסית הזאת משרה על רבות ורבים מאיתנו את הבטחון הכוזב לצאת לרחוב – כוזב, בגלל שזה לא קורה רק ל”קבוצת בחורות שמגיע להן כי הן התלבשו/התנהגו באופן מסוים”, אלא לרבות מאיתנו – אם לא לכולנו.

      אתרי Hollaback מציעים אמונה מסוג אחר, שיכולה לבטחון אמיתי, ולא כוזב. אמונה שמשמעותה קודם כל להאמין לדיווחים כאן, לכותבות ולכותבים. להאמין ש”גם לי זה יקרה”, ולא משנה אם את הולכת בבורקה ברחוב (ואגב – זה לא שנתוני האונס והתקיפה המינית של לובשות בורקה שונים מאוד מנתוני האונס והתקיפה המינית של לובשות מיני ומכנסונים. במילים אחרות, לבוש הוא לא העניין). כאן אנחנו אומרים ואומרות: זה קרה לי, זה קורה לאחרות, וזה ימשיך לקרות כל עוד נמשיך לשתוק על זה, ולהעמיד פנים שזה בסדר.

      אני רוצה להאמין באמת כשאני יוצאת לרחוב שלא יקרה לי שום דבר, כי אני זכאית לאותו כבוד בסיסי שאני מעניקה לכל אדם באשר הוא ודורשת שהוא יוענק גם לי, ללא קשר למגדר או למין שלי. גישת ה”זה לא יקרה לי” הוכחה, עבורי ועבור רבות אחרות, ככוזבת. אתרי Hollaback מספקים דרך שעובדת כדי לשנות את השיטה. זו האמונה בה אני בחרתי, ואני מקווה שיהיו לי מספיק שותפות ושותפים לדרך שיעדיפו גם הם את סוג הבטחון הזה כשאני, הם, או כל אדם אחר יוצאים אל המרחב ציבורי.

      לגבי המחשוף – זה קשור למאפייני קבוצת הנערים הספציפית שהפילה אותי. אבל זה, זה שייך לסיפור אחר, ולא לבלוג זה. בכל מקרה, גם אם הם לא היו מפילים אותי על מחשוף, הם היו יכולים להמציא רשימת תרוצים מופלאה אחרת מסיבה אחת ויחידה – כי אני בחורה.

      לא עוד.

  4. יוזמה מהפכנית. אחד הדברים שמעודדיםאת המשכות התופעה הזאת, היא השתיקה הרועמת סביבה. עכשיו יהיה לה שם, יהיה לנשים שסובלות ממנה קול, ואני מקווה שגם ייעשה ביוש לגברים שמבצעים אותה וגם לאלה שרואים ושותקים.
    הטרדות רחוב הן אחד הדברים שמשפיעים באופן הכי עמוק על חייהן של נשים, כלי שליטה “קטן” אך יעיל. הלוואי וזו יריית הפתיחה במלחמה שתשים סוף לרוע הזה.

  5. כל הכבוד!!
    איך לא חשבתי על הרעיון קודם לכן? אני נשוי ולא עובר שבוע מבלי שאני שומע על לפחות שני מקרים כאלה מאשתי. או שמעירים לה ברחוב, שורקים לה, מתחילים איתה באוטובוס.
    במיוחד אני בהלם איך שכשהיא יוצאת לרוץ בטיילת בת”א. גברים מתחילים לדבר איתה, מנסים להאט אותה או לפעמים אפילו מתחילים לרוץ לצידה ולשאול כל מיני שאלות!! מיותר לציין שכשאנחנו רצים ביחד שום דבר כזה קורה.
    הלוואי והאתר יקבל כמה שיותר חשיפה. הלוואי ויהיו מקרים שבהם נשים יוכלו לצלם את המטריד ולהעלות את התמונה לאתר.

  6. יש המון הטרדות מצד גברים כלפי נשים.
    באמת המון וזו בושה וכלימה לנו הגברים ,
    לפחות לאלה אשר רואים פסול במעשים שכאלה.
    הבעיה שכדי לדעת את כמות ההטרדות כלפיכן מן הסתם
    צריך לחיות כאישה ולחוש את הדברים בחיי היום יום ובמשך כל היום.
    אני משוכנע שכפי שהזכרתי את בעיית של הנשים קיימת בעיה זו ברמה זו או אחרת
    גם בקרב המין השני אך שוב המטרידים בדרך כלל הם הגברים.
    אנו “זוכים לא פעם לקרוא על מעשים כאלה או אחרים הפוגעים בנערים
    על לא כלום, או אף על מעשה סדום וכו’,
    כאן יש כמובן בעית דווח ושקט כמעט טוטאלי בגלל
    ה”כבוד” הגברי הפגוע.
    כך שלעולם אין לאמוד את ממדי הנפגעים.
    על דבר אחד אין עוררין:
    “הפוגעים ו/או המטרידים במרבית המקרים הם מהמין החזק”.
    לצער כולנו.

  7. יוזמה מבורכת, באמת נמאס כבר לחשוב אלף פעמים על כל היבט בהתנהלות שלי כאשה!

  8. חזרתי מבר והלכתי לתחנת אוטובוס וממולי חברתי עמדה בתחנה שממול היה אדם מבוגר בתחנה שלי שנעץ בי מבטים והוצאתי בדיוק כסף לאוטובוס והוא שאל אם מספיק לי הכסף אמרתי שכן הוא התחיל לדבר איתי ואמר שהוא יקנה לי דברים רק שאני אבוא איתו אמרתי לא תודה בנימוס והוא המשיך להסתכל ולמלמל התרחקתי סימנתי לחברה שממול שאני ב]חד עליתי לאוטובוס והוא אחרי הוא התיישב לידי ואז קמתי כדי לעבור קדימה ליד הנהג הוא תפס לי תזרוע והמשכתי ללכת להתיישב ליד הנהג והוא רץ לדלת הראשית כדי לברוח מהאוטובוס.בקיצור היה מלחיץ.

  9. שאלת תם: מה זה להטב”ק? אני יודעת מה זה להט”ב, אבל מה פשר הקו”ף?
    ועוד שאלה: מה עם סטרייטים וסטרייטיות? האם האתר הזה לא מיועד לנו?

    וכמובן, (אולי הייתי צריכה לפתוח בזה): יוזמה מבורכת, אני מקווה שאיתה תגיע גם העלאת המודעות.

    1. הקו”וף מציינת קוויר, רותם. האתר פתוח לדיווחים, כפי שמצויין כאן, לכלל הנשים באשר הן כמו לקהילת הלהטב”ק.

    1. קוויר בא מהמילה האנגלית Queer שפירושה המילולי הוא “מוזר” ובמהלך רוב ההיסטוריה שלו היה מילת גנאי בעיקר לגברים נשיים ו/או הומוסקסואלים ואח”כ גם יוחס לנשים גבריות ו/או לסביות.

      בסוף שנות ה-80 המילה נוכסה על ידי פעילים פוליטיים להט”ב נאבקו בהומופוביה, ונהיה סוג של כותרת על למיעוטים מיניים באופן כללי מבחינת להט”בים עצמם.

      היום התמונה טיפה יותר מורכבת, וקוויר זו עמדה של מיניות אחרת שלא בהכרח מתיישבת אבל גם כן, עם מיניות הומואית, לסבית או ביסקסואלית (טרנס זו זהות מגדרית ולא מינית). קוויר זו עמדה פוליטית מודעת של “אחרות”, כזו שמעדיפה לא להיות חלק מהלהט”ב אבל לא בדיוק נפרדת.

      אני מקווה שלא עשיתי לך חיים יותר קשים עכשיו :)

  10. למרות שזה מקרה מובהק של אלימות נגד אשה, בגלל היותה אשה, אני לא הייתי מייחס אותו ל”הטרדות רחוב”, אלא לקטגוריה של אלימות לשמה, שיש לה קורבנות בלי סוף, מכל הסוגים, שרק על אפס קצה של מקרים קיצוניים מדווח בתקשורת, שלא לומר מטופל על ידי החוק. למשל, אלימות של ילדים ובני נוער כנגד ילדים אחרים, ככה סתם, כי בא להם. זה מקומם ומרתיח, ולו היה בידי, לו הייתי קצת אלוהים, הייתי מלמד כל אחד מהם לקח שהיה מוציא להם את החשק. לצערי, אני לא אלהים.
    צר לי מאד מאד על מה שחווית.

  11. וד”א כל הכבוד.
    זו פעילות חשובה מאוד. לאתר הגעתי אחרי ששמעתי על התופעה, וחשבתי מה אפשר לעשות בעניין.
    הלוואי והתנהגויות כאלה יפסקו עם העלאת המודעות.
    ישנה תחושה שחלק גדול מהן הן שריד להתנהגויות עבר, ובאות דווקא מצד גברים מבוגרים.

  12. ומה דעתכם על התעללות , הצקות וזלזול בזקנים ?
    שמחה מאוד שיש כזה אתר בו אפשר לקרוא גם על אנשים שלא מסכימים להתנהגות פוגעת בזולת , בכל צורה שהיא .

  13. כל הכבוד על האתר! מקווה שיוזמה זו תעזור לפחות במקצת למגר את האלימות.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *