“הכצעקתה” בערב חדש

אביטל פלדמן ונעמי וינר מאתר “הכצעקתה” מתראיינות בתכנית “ערב חדש” על האתר, האוסף וחושף דיווחים על הטרדות מיניות ברחוב, על מטרותיו והסיבות לפתיחתו.

התגובה של ל "

  1. אני שמחה מאוד שהאתר זוכה לחשיפה, אבל לא אהבתי את הגישה של המראיינים. אני חושבת שהיא, ממש כמו חלק מהתגובות פה, נובעת מכך שאין להם מושג איך זה מרגיש, והשיחה הזו, לצערי, לא הבהירה להם את הנושא די הצורך. חבל שמצאו לנכון להציג אותו דווקא בתכנית של שני מראיינים גברים, ועוד שניים כאלו.

  2. הראיון עורר בי אי-נוחות.
    שוב, הצעקה הגדולה על תופעת ההטרדות המיניות אינה הפגיעה בכבודן של הנשים, אינה הקושי שבחווייתן ואינה האיום שבמרחב הציבורי. על מה אם כן הצעקה, ובמה המראיינים בחרו להתמקד? “הבחור הנחמד” כבר לא יכול להתחיל עם בנות מבלי להיחשב כמטרידן. אכן, לדאבוננו, אין עצות חיזור.

    עבודה יפה שלכן, עברו שם כמה מסרים חזקים וחשובים, למרות המראיינים והכיוונים בהם הם בחרו להתמקד.

  3. אכן מסרים חזקים והתנהגות מכובדת ומרשימה של המרואיינות למרות יחס של בורות וזלזול מצד המראיינים.

  4. התנהגות של ערס ממוצע מתרידן ממוצע מצד המנחים, עלוב, עצוב ומזעזע… להצדיק את השימוש במילה כוסית? באמת?

  5. למרואיינות עשיתן עבודה מצויינת בשיקוף הרעיון והעצמתו. יצאתי מאוכזבת מתגובות המראיינים שנראה ששמו את הנושא ללעג ולא הבינו באמת את הסיבה לקיומו של האתר והרעיון שעומד מאחוריו. בנוסף לכך שהמראיינים החליטו לא רק ללגלג אלא גם נראה שאפילו מאשימים את הנשים שלא נותנות יחס ל”בחור הנחמד” שבסה”כ רצה רק להגיד לבחורה שהיא יפה וכמובן לא מוכנות לתת עצות חיזור לבחור הנחמד והמסכן שעלול להיחשב כמטרידן.

  6. וואו. כל הכבוד לכן על הסבלנות! לי היה ממש קשה פיזית לצפות בדן מרגלית ורונן ברגמן ובחוסר ההבנה המוחלט שלהם. בהחלט היה מקומם שהדבר היחיד שהעסיק אותם בכל הסיפור הוא מותו הטראגי של “החיזור” בידיהן של פמיניסטיות מסרסות, וניכר שהם לא נכנסו לאתר וקראו קצת מה שכתוב בו, כי אחרת השאלות שלהם היו שונות לחלוטין.

  7. מדהים ראשית כל לראות את המימיקה של דן מרגלית בפתח הכתבה: איזו אירוניה מובעת בפנים שלו. איזו פטרונות. איזה גיחוך. כאילו כל הקונספט של האתר הוא קיקיוני מבחינתו, כאילו זו כתבת צבע שהיא מס שפתיים שחייבו אותו לעשות. כמה לגלוג העיניים והפה שלו מביעים. מחזה מעורר זעם.

    מחשק שיניים לראות אייך בכתבה על מעגלי שתיקה סביב הטרדות רחוב מתפרצים המראיינים לדברי המרואיינות ולא נותנים להן לדבר, מדגישים את הסובייקטיביות של “התחושה” של “פלונית” שמישהו “הטריד” אותה, קופצים מיד לקרבנות של הגברים בכלל שחייבים להחזיק את הזין שלהם חזק בשתי ידיים כדי חלילה לא להעליב איזו פלונית זועמת כזו עם חזייה בוערת לגופה. איזה עולם אומלל. ומבקשים, מחברות באתר כזה, שיסבירו להם מהם החוקים החדשים, אייך בעצם אפשר לדבר עם היצורים האלה, נשים, אם כל דבר מטריד אותן כל כך. חידת הנשיות אכן.

  8. כל כך מצטרפת למאיה! מילים כדורבנות וניסוח נפלא של כל מה שחלף בראשי מאז שידור הכתבה.

  9. עצרתי את הוידאו באמצע – פשוט לא יכולתי לראות את העליהום שעשו על הבנות מהאתר. זה מזעזע.
    ב-א-מ-ת השאלה הכי חשובה פה זה איך הבחור התמים יכול להתחיל עם בחורות ברחוב???
    ולמישהו בכלל יש ספק שאותם מטרידנים ל-א באמת מנסים להתחיל עם הבחורה – אלא להטריד אותה?
    פשוט זעזע אותי רמת הבורות, הליגלוג והזלזול שבשאלותיהם (וחוסר האפשרות לענות – כי למי אכפת מה יש להן להגיד, בואו רק נתקוף אותן בטוענה ש”זה סובייקטיבי”).
    ויש עוד הרבה להגיד בנידון, אבל מאיה לפניי ניסחה זאת כבר בחדות.

  10. תודה רבה בנות, אתן מאוד מחזקות.
    אני אישית אוהבת לדבר גם עם מראיינים מהסוג הזה – הם מוציאים ממני מסרים יותר מחודדים, והראיון הופך לסוג של הצגה החוצה: הנה, עם זה אנחנו צריכות להתמודד. זה מאוד מבהיר לכל מי שצופה ואינו שוביניסט יהיר שאין לו תיקון מהי באמת הבעיה.

  11. שלום, רציתי להגיד קודם כל שאני גאה בפעילות של האתר (ממה שיצא לי לראות). אני רואה שבינתיים אני המגיב ב”זכרי” היחיד פה, ואני כמובן לא מייצג דעה של אף אחד אחר מלבדי.

    הראיון היה מצויין, אבל רציתי להתייחס לנקודה שאני חושב שלא הגיעה לידי מיצוי. כאשר רונן שאל אם הערה כמו “איזה יפה את” (שימו לב: יפה, לא “כוסית” או משהו מסוג זה) יכולה להחשב כהטרדה, עניתן שכן, זה תלוי באישה שלה זה נאמר וזה לגמרי סובייקטיבי. ואני חושב שזה עלול להיות קצת בעייתי. הרי חלק חשוב ממה שצריך לעשות כדי להילחם בתופעת ההטרדות המיניות הוא לשים גבולות. לגעת, להעיר על איברי גוף – אסור, ואני מניח שגם החוק מנסח זאת כך. אבל מה קורה אם הגבולות גמישים כל כך ונקבעים ע”י הבחורה עצמה בהתאם לנסיבות אותו רגע? האם לא יכול להיווצר מצב בו גבר ינסה להחמיא לאישה בצורה עדינה ומכבדת (עדיין לא הבנתי מה רע במילים “כמה את יפה” הנאמרות לאישה זרה) ויימצא את עצמו מטריד-בכוח?

    1. שמע, קצת קשה לשים בדיוק את הקו המדויק, אבל הרבה מאוד תלוי בסיטואציה, בדרך שבה הדברים נאמרו, וכו’. כן, אפילו משהו לכאורה מתון כמו ‘כמה את יפה’ יכול להיות הטרדה, בהקשר המתאים.
      לדוגמא, הנה שתי סיטואציות היפותטיות לחלוטין (לשמחתי, אף אחת מהן לא קרתה לי באמת) לפנייה שכזו:
      סיטואציה א’: אני הולכת לבד ברחוב ריק. בחור אחד מתקרב אליי: ‘או-ווה, כמה שאת יפה!’. אני מרגישה מאוימת. למה הוא אומר את זה? מה הוא רוצה? איך אני אמורה להגיב? יש בזה משהו כוחני, שבעצם לא משאיר לי אפשרות לתגובה (אם רק אגיד ‘תודה’ או משהו דומה, הוא עשוי לפרש את זה כהענות ולהמשיך בהטרדה יותר רצינית; אם אדחה אותו – למשל ‘תודה, אבל אתה לא מעניין אותי’ – או אתעלם, אזכה ל’למה את כל כך תוקפנית, כולה מחמאה!’) ומתוך כך – משפיל אותי.
      סיטואציה ב’: אני יושבת באוטובוס. ניגש אליי בחור אחד: ‘סליחה? רק רציתי לומר שאני חושב שאת ממש יפה.’ אני נבוכה, אבל לא מאויימת. אני מרגישה שזו פנייה שאני יכולה לדחות בנימוס (למשל לומר ‘תודה, אבל זה קצת מביך אותי’).

      כל הבכייה הזו ש’איך אמורים להתחיל עם בחורות’ מרגיזה אותי. כאילו לצעוק אחרי בחורה ברחוב היא הדרך הנורמלית, אפילו היחידה, להתחיל איתה. אז זהו, שלא. רק צריך לזכור להתייחס לבחורה כמו לבן אדם, ולא לחפץ, ולהשאיר לה מרחב לתגובה. זה די פשוט, לא?

      אני בכלל יחסית רגישה לצעקות וקללות וכו’, אז קשה לי לדמיין מצב שבו לצעוק על מישהו ברחוב – וזה באמת לא משנה מה – יכול להיות משהו חיובי (טוב, חוץ ממצב שבו הצעקה היא ‘זהירות, הולך ליפול עלייך פסנתר!’). נראה לי שזה ‘כלל אצבע’ לא רע: רוצה להחמיא לבחורה? אל תצעק אליה. גש בנימוס, דבר יפה, ותן לה אפשרות להגיב.

    2. אורי, אני חושבת שזה קשור לנימה שבה הדברים נאמרים. קרה לי, יותר מפעם, שעברתי ליד אתר בניה, ושמעתי “איזו בחורה יפה” בנימה מלגלגת, ומאיימת – מי יודע מה הדבר הבא שהם יעשו לי. יתירה מזו: מאד סמוך לביתי נבנה בניין, אני עוברת לידו בקביעות בדרך חזרה מהאוניברסיטה, וכל פעם אני משתדלת לעבור הכי מהר שאפשר כי ממש בקביעות נזרקות מאחורי הערות.
      אבל כשמישהו שלא הכרתי אומר לי במפגש חברתי “אני רוצה להגיד לך שאת הבחורה הכי יפה שראיתי אי פעם” אני אומנם מסמיקה מאד, אומרת לו תודה, נותנת לו להבין שהוא הביך אותי אבל לא רואה בזה תקיפה.

  12. מצטרפת לתגובות מעליי. המנחים מביכים בחוסר ההבנה שלהם את המציאות בתוכה האתר הזה פועל, ואילו אתן התראיינתן יפה ולעניין.

    אני יודעת שהגיע הזמן שאבין כבר, אבל כל פעם אני נדהמת מחדש לנוכח הבורות הגמורה של אנשים ביחס למצב ההטרדות המיניות כיום. אנחנו כנראה, כפי שאני מגלה שוב ושוב, עדיין חברה מדחיקה, שלא מסוגלת להתמודד עם ההשכלות של עמידה בפני המציאות.

  13. הראיון היה מאד מקומם. מן דוגמא חד פעמית לחוסר הבנה גברית, שלא באמת רוצה לשמוע את האמת. מרגיז.
    לאורך כל הראיון התפללתי שאביטל (הבחורה שרואיינה מירושלים) תענה סוף סוף לדן מרגלית כשהוא שואל אותה שאלות מטופשות: “כל מחמאה זו הטרדה?” –
    בצורה מאד פשוטה, מתוך ציטוט מהאתר.
    “אפשר ללקק את הכוס שלכן?”
    היא היתה צריכה לשאול אותו אם זה קביל בעיניו, או שאנחנו “הנשים” סתם מתלוננות לשווא..

  14. עוד דוגמאות מפחידות:
    – נהג מונית שלוקח אותך, במכונית שאינך יכולה לעצמור – מתחיל להגיד לך כמה את יפה ולשאול אם יש לך חבר וכדומה, הוא בדר”כ בגיל של אבא או סבא שלך.
    – או למען האמת סתם כשגברים מבוגרים פי אלף ממך באים, נכנסים לך לתוך המרחב (יעיינו מתקרבים ממש קרוב) ואומרים “את יפה”.
    – או לעבור ברחוב בערב (או לא בערב) ולשמוע חבורה של נערים-מבוגרים צעירים מעירים לך על כמה את יפה.

    אני במצבים האלה הייתי משקשקת.

  15. אביטל ונעמי כל הכבוד. אני חושבת שעשיתן עבודה ממש טובה בלהעביר את המסר שלכן (שלנו) ולמרות שהאטימות של המראיינים האטומים בטוחה שהגעתן לאוזניהם של לא מעט צופים.

  16. אולי זה לא ממש משנה, אבל זה מה ששלחתי לאימייל של ערב חדש:

    הצפיה בכתבה הייתה מעוררת זעם.
    דן מרגלית, “אחד מהכתבים המובילים בישראל”, הוביל ראיון מביך ובזיוני, בו רק ניסה להשיג פרטים צהובים וסקסיים ובו בזמן להגכיך ולאיין את המרואיינות ואת הלגיטימציה של מה שהן עושות.

    “נושא שנוי במחלוקת”, אומר רונן ברגמן. באמת? הטרדות מיניות של נשים ברחוב הן נושא שנוי במחלוקת? קיום מאגר שיתופי של חוויות כאלה הוא שנוי במחלוקת? אולי העובדה שנשים יכולות לדבר על ההטרדות שהן עוברות היא השנויה במחלוקת? עדיף שיבליגו ויהיו פחות רגישות?

    מהצפייה בראיון יכולתי להסיק שיש שתי אפשרויות: האחת היא שהמראיינים, העיתונאים הדגולים, לא טרחו אף להביט באתר ולקרוא מה כתוב בו, השנייה היא שהם דווקא כן הסתכלו וקראו, ואז המסקנה היחידה היא שהם פשוט מאוד לא מוצלחים בשאילת שאלות אמיתית, מעניינת ומעמיקה.
    חבל.
    מדובר בנושא חשוב ובעל היקף יותר רחב מבחינה תרבותית מאשר רוב הכתבות האחרות של שניהם.
    דן מרגלית עיתונאי קקיוני ולא אינטיליגנטי בעליל, כוחני בגישה שלו, חסר חן או שנינות.
    אני מאוד משתדלת לא לצפות בתכניות שלו, אבל כשיוצא לי, אני מובכת כל פעם מחדש מתת הרמה שאני נחשפת אליה.
    היה עדיף למוניטין הערוץ בהרבה אם היו מפטרים אותו. כי לערוץ שלכם אני כבר לא מזפזפת.
    מקווה שתקחו לתשומת לבכם.
    תודה, אנה.

    נ.ב
    כל הכבוד לבנות, יצאתן מדהימות. הרבה יותר חדות ואינטיליגנטיות מצמד הליצנים שניסו להתקיל אתכן. יופי של אתר.

  17. שני אידיוטים שמרתיחים את דמי. הלעג המאוד לא סמוי על כך שאת לא פה בשביל לעזור לגברים לחזור, בחוצפתך הרבה, ומה הם יעשו עכשיו?! והביקורת על כך שאתן נוקטות עמדה ובוחרות לה-ק-ש-י-ב למוטרדות על אף שהמקרים לא הו עוברים שופט בישראל. טפוי.

    סחטיין עליכן, יצאתם חדות, ורהוטות.

    הגישה שלהם רק מחזקת את הצורך באתר

  18. אני גם לא מבינה את האבל הגדול שהם מפגינים שם על גסיסתו של הקונספט “להתחיל עם בחורה ברחוב”. איזה אחוז מהזוגות המאושרים שאנחנו מכירים הכירו “ברחוב” כתוצאה מזה שהוא “התחיל איתה”? לא מכירה אפילו זוג אחד כזה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *