“נשנש מנשנש”

לפני שבוע חציתי את הכביש בצומת קדרים כשלגופי חולצה עם ציור של שני גברים מתנשקים (סה”כ חולצה די סולידית, לא משהו פרובוקטיבי במיוחד).

ובידי בייגלה.

הרכב הראשון שעצר בכביש לידי היה ג’יפ צבאי פתוח עם שני חיילים שהחליטו שזה יהיה מאוד מצחיק להגיד לי (אני חייב להגיד שאם כבר אתה מחליט להטריד, לפחות שזה יהיה יותר שנון) ‘נשנש מנשנש’ וצחקקו אחד לשני. בהתחלה לא הייתי בטוח ששמעתי נכון אבל אח”כ הבנתי שזה זה.

ההערה עצמה לא מזיזה לי את הקצה של הזין אבל עד עכשיו מציק לי עד מאוד שלא הגבתי, בכלל, פשוט החלטתי להמשיך ללכת.

איך זה הגיוני שאנשים ישלחו לאוויר הערות כאלה והם לא יזכו לתגובה הכי נשכנית שיכולתי להוציא מהפה?

התגובה של ל "

  1. נכון, זה נורא קשה להגיב באותו הרגע. אני חושבת שזה המשותף לרוב הכותבים כאן – התסכול והאשמה שלא עמדנו על שלנו ברגע הקריטי. אל תייסר את עצמך שלא הצלחת לשלוף תגובה בו במקום, זה באמת נורא קשה לצאת מההלם ולחשוב על משהו לומר שישתק את הצד השני.

  2. אני לא חושבת שמישהו במצבך היה מסוגל להגיד משהו. להגיב לשני חיילים? שיושבים יחד בג’יפ צבאי? לאף אחד לא היה אומץ לעשות את זה.
    חולירות.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *