“את רק מדמיינת”

כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה, או את נגזרותיו השונות: “לא צריך לפרש את זה כהטרדה“, “לא היתה להם כוונה רעה“, “הוא בעצם התכוון להחמיא לך“. בדרך כלל, המשפט הזה נאמר על ידי גבר מחוג מכריי, אדם ישר והגון, שלא היה מעלה בדעתו להטריד בחורה שהולכת ברחוב. אדם שלא חווה הטרדה באופן קבוע, מעצם היותו גבר הטרוסקסטאל, ושקשה לו להאמין שאני כן חווה זאת, מעצם היותו נאיבי.

המשפט התמים לכאורה הזה, שאין מאחוריו כוונה רעה, הוא בפועל אמירה של ביטול החוויה שעברתי, של חוסר הבנה במקרה הטוב ואמונה כי שיקול הדעת שלי וחושיי מטעים אותי במקרה הרע.

גברים יקרים, אני, ורוב הנשים שאני מכירה, איננו פרנואידיות.

אני יודעת להבדיל בין חייל עייף שבטעות נרדם לי על הכתף באוטובוס, לבין גבר שמנצל את הקרבה בין המושבים כדי לנסות לגעת בי באופן מיני.

אני יודעת להבחין בין ילדים שובבים שצועקים הערות מבודחות לעבר עוברים ושבים, לבין נער שקורא קריאה סקסיסטית לעבר בחורה שהולכת לבדה ברחוב.

אני יודעת להבדיל בין בחור שמתחיל איתי, גם כשזה נעשה בגמלוניות מסוימת, לבין בחור שצועק לי יאאללה, איזה ציצים יש לך!” באמצע הרחוב.

אני יודעת מה ההבדל בין נהג מונית ידידותי שרק מנסה לפתח שיחה, לבין נהג אחר, שמנסה לברר על חיי המין שלי, ובמקום להסתכל על הרמזור מסתכל לי על המחשוף.

אני לא חושדת בכל גבר שמדבר איתי, ולא מאשימה כל אדם שבטעות נתקל בי ברחוב הומה בהטרדה מינית. בדיוק אתמול ישבתי בתחנת אוטובוס ופיהקתי, כשבחור זר חייך אליי ושאל אם אני באמת כל כך עייפה. לרגע לא חשבתי לראות בכך הטרדה – לא היתה לי סיבה. אבל כשאדם זר מספר לי שיש לי חזה גדול (ואללה? באמת? לא שמתי לב!), זה לא אותו הדבר.

גברים יקרים, אתם שבחרתם להיות בין חבריי ומכריי, שמכירים אותי הרבה זמן, שמתייעצים איתי בנושאים אקדמיים וחברתיים. אתם, שמעולם לא חשבתם ולעולם לא תחשבו שאני מטומטמת. למה דווקא כשמגיעים לנושא הזה אתם מפקפקים באינטליגנציה שלי, ביכולת השיפוט שלי ובתפיסת המציאות שלי?

נכון, מעולם לא נתקלתם אישית בסיטואציה כזו. כשאתם ברחוב הולכים לידי, או ליד אחותכם, או חברה שלכם, זה אף פעם לא קורה. מוזר לכם לחשוב שעולם שלם של פחדים, איומים והטרדות מתקיים ממש מתחת לאפכם בלי שתבחינו בכך. ועדיין, אתם מכירים אותנו – בחורות ישרות, אינטליגנטיות, חדות אבחנה ומציאותיות. תסתכלו כמה דיווחים יש באתר הזה, כמה תגובות מזדהות, כמה סיפורים. וזה באמת רק קצה קצהו של הקרחון. אנחנו לא מדמיינות את זה.

תמר

התגובה של ל "

  1. ניסחת את זה יפה. כל כך נכון, וכל כך מכעיס לקבל כל הזמן את הביטול הזה. בא לי לשלוח את הפוסט הזה בפעם הבאה שמישהו מתחיל לשגע אותי עם הקו הזה של כמה אנחנו מתבלבלות.
    אגב, הצד השני של “את רק מדמיינת” הוא לפעמים “את כה מסכנה”. (“אוי, אני לא מאמין שזה קרה לך, איזה חרא, מסכנה שלי, קטנטנה שלי, בפעם הבאה אלווה אותך ברחוב”.)
    אני לא טוענת שאין מקום לאמפטיה, אני חושבת שאמפטיה היא הכרחית בהקשר הזה, ובהחלט עדיפה על האדישות וההכחשה של את-רק-מדמיינת, אבל גם בתוך האמפטיה חשוב לי להדגיש שהסיבה שאנחנו מוטרדות היא לא אנחנו, אלא האנשים שמטרידים אותנו. כלומר, מה שדפוק כאן זה איך שהחברה מתייחסת לנשים, לא הנשים.

  2. מצטרפת – מדוייק וקולע.
    ועלמה – את צודקת לחלוטין, זה הצד השני של המטבע הלא מוצלח הזה – ובכל מקרה יוצא שאת לא בסדר (או שאת מגזימה והיסטרית או שאסור לך להסתובב לבד בעולם, ילדה קטנטנה ורגישה שכמוך)…

  3. תמר שלום,
    יש נושא אחד בפוסט שפירסמת שהייתי רוצה לשאול עליו איזושהי שאלה.
    פוסט, אגב, מעולה ומדוייק.
    את מבחינה בין התנהגות ראויה להתנהגות בלתי ראויה, אך ציינת בסעיף ההתנהגות הראויה את אותו אדם ששאל אותך בתחנת האוטובוס האם את עייפה.
    האמנם זו לגמרי התנהגות ראויה?
    האם לא נכתב כאן בכמה וכמה מקרים שדווקא פניה לכאורה ידידותית מובילה להטרדות הרחוב המאיימות יותר?
    באחד הפוסטים הקודמים תיארה מישהי משדרות שבזמן שהתהלכה ברחובות תל אביב דיבר איתה נהג מכונית וביקש ממנה את מספר הטלפון שלה, כביכול כדי לתת אותו לתושב שדרות אחר שהוא מכיר. היא סירבה והלכה מהמקום בתחושות קשות.
    ברור לי שיש הבדל בין שאלה חברית בתחנת אוטובוס מאת אדם זר אך לבבי “האם את עייפה” לבין בקשת מספר הטלפון שלך.אך לא ברור לי ההבדל בעוצמת הרגשות.
    האם לא ייתכן שמישהי אחרת כאן תפרסם פוסט ובו תתאר כהטרדת רחוב את עובדת עמידתה בתחנת אוטובוס ואדם זר השואל אותה לפתע פתאום “האם את עייפה”?
    לסיכום (ולא רק כחנופה אישית למנהלי הבלוג) אתן עושות כאן מלאכת קודש ונותנות במה חשובה להעלאת נושא אשר יש לדון בו נכבדות.

    1. אכן, לפעמים הפניות הידידותיות מובילות להטרדות מיניות מאיימות.
      אבל, נקודת המוצא היא פנייה ידידותית.
      אפשר להתייחס לזה כמו אל מסלול שמתחיל מנקודה אחת ומתפצל לשתי דרכים שונות בתכלית: האחת היא שיחה ידידותית והכרות נעימה והשנייה היא הטרדה מינית והשפלה.
      אני לא חושבת שבחורה תחשוב ששאלת “האם את עייפה?” פשוטה תהיה הטרדה מינית,אבל ברגע שלשאלה הזאת נוספת פנייה מזלזלת, מבט שבוחן כל ס”מ בגוף ואולי גם הערה עוקצנית או רמיזה (“מה עשית בלילה שאת כ”כ עייפה?”) זאת כבר בהחלט הטרדה.
      אדם ששואל אותי באוטובוס “האם את עייפה?” מתייחס אליי באנושיות כאל אדם שיכול להיות עייף אחרי מנוחה ולימודים, לא הייתה כאן התעקבות על רקע מיני או הטרדה.
      ההבדל בעצמת הרגשות תלוי בהמון גורמים, במקרים שתארת, אני חושבת שאדם ששואל “האם את עייפה?” מתייחס למצב ספציפי ואולי רוצה לפתח שיחה קצרה בנימה ידידותית בלי קשר למינוה של זהזאת שיושבת לידו. ברגע שאדם זר מבקש מספר טלפון של בחורה שהוא מכיר דקות ספורות, הבחורה חושבת שהאיש לא מכיר אותה מספיק בשביל להתעניין באישיות שלה, מכאן שהוא מתעניין בגוף שלה בלבד וזו ידיעה עגומה.

  4. זה גם קטע מטורף – שכל כך ברור שרוצחים לא צריכים להסתובב חופשי, ומחבלים לא צריכים להסתובב חופשי – כי הציבור צריך להרגיש ולהיות בטוח ברחובות.

    אבל כשהציבור הוא לא גברי (ועדין רוב קטנטן מתוך הציבור), פתאום הציבור צריך להשאר בבית.

    פוסט מדוייק.
    זר לא יבין, ולגברים זה בדרך כלל זר.

  5. שגיא,
    תודה על התגובה.
    בתשובה לשאלתך – אם אותו בחור היה מנסה להמשיך את השיחה בעוד אני מביעה חוסר עניין בכך, מתקרב אליי פיזית, בוהה בחלקים מסוימים של גופי או “מחמיא” לי בצורה בוטה, אז כן, הייתי מגדירה זאת כהטרדה. ברור שסיטואציה כזו יכולה בקלות להתפתחלכדי הטרדה, ובמקרים רבים זה קורה – המטריד מנצל את התמימות והתקשורתיות של הבחורה כדי להתחיל משאלה תמימה לכאורה ולהמשיך להערות על גודל החזה שלה או על מה שהוא היה עושה לה. מבחינתי, כל עוד זה מסתכם בשאלה אחת שאינה בעלת אופי מיני, או בבקשת מספר טלפון שאינה חוזרת על עצמה לאחר סירוב, זו לא הטרדה. מה שהופך את המקרים שתוארו בפוסטים אחרים להטרדה זה ההמשך של הסצינה. נכון, אני (ואני מניחה שגם אתה) לא הייתי שואלת אדם זר שמפהק ברחוב אם הוא עייף. ועדיין, זה לא הופך את זה להתנהגות פסולה, מטרידה או מאיימת, אם ברגע שחייכתי ושתקתי הבחור הפסיק. הבעייתיות מופיעה במקרה שהבחור ממשיך לכיוונים מטרידים יותר, בעוד הוא (או החברה, או המוטרדת) משתמש בחביבות התמימה וההתחלתית של המוטרדת כתירוץ להטרדה (“היא שיתפה איתי פעולה”, “היא חייכה אליי”, “היה נראה שהיא מעוניינת”. מה ציפית שהיא תעשה? תצרח עליך ותזמין משטרה כי שאלת אם היא עייפה, אם יש לה אש, או איזה קו מגיע לקינג ג’ורג’?).

    1. תמר שבת שלום,

      תודה רבה על תגובתך. היא מאוד הבהירה לי דברים שלא היו לי ברורים לפניה, למשל, מה הם גבולות החיזור הלגיטימי. אני קצת התחרטתי על התגובה הראשונה שלי משום שהיה בה חלילה הטלת דופי ביכולת השיפוט שלך בהבחנה בין הטרדה לאי הטרדה. אני מבין ומקבל שאתם יודעות היטב להפריד בין המצבים.

      1. אני דווקא שמחה ששאלת. למי שלא חווה את ההטרדות על בשרו (ונתמזל מזלך שלא לחוות זאת) קשה להבין, והדרך הטובה ביותר להבין היא לדבר עם מי שכן חווה וחוותה. טוב לדעת שיש גברים שאכפת להם מספיק כדי להכנס לאתר כזה, לקרוא, להגיב, לשאול, לקרוא ברצינות את התשובה ואם צריך אפילו לשנות תפיסות או התנהגויות.

  6. חברתי לשעבר חשפה אותי לעולם מופלא ונרחב של הטרדות מיניות כנגד נשים. לא הייתי מודע כלל וכלל למידת האיום התמידי שבנות חשות כשהן מסתובבות במרחב הציבורי. מאז אני משתדל שלא לשבת ליד בנות באוטובוס ותוך כך לאפשר להן לשבת ליד בנות אחרות.

    אני חושב שביפן יש סידור שחלק מהאוטובוס או מקרון הרכבת מוקצה לנשים בלבד, ורק נשים יכולות לשבת בו. יש כמובן להפריד את התופעה מקווי המהדרין, המאלצים נשים להידחס בירכתיי האוטובוס, ללא יכולת בחירת מקום הישיבה שלהם.

    1. טוב, לא צריך להגזים.. אין בעיה שתשב ליד בנות (להפך, ככה לפחות אתה יודע שזו שאתה יושב לידה לא תוטרד בנסיעה הזאת :) ), מי שצריך להזהר הוא אנשים שמטרידים בכוונה, ואנשים שלא יודעים שהתייחסות כלשהי שלהם לזרה היא הטרדה. לא נשמע שאתה עושה את זה, אז למה להפריד ולהתרחק?

      ואם כבר להפריד, אז לא צריך להפריד אותנו מהציבור כאילו אנחנו מצורעות או משהו.. צריך חברתית להפריד את המטרידים. שמי ששומע מישהו מטריד מישהי יבוא וידבר ויצעק, שההוא ירגיש לא בסדר עם מה שעשה ושההיא תרגיש פחות כאילו זה רק היא נגדו.

  7. כל כך מדוייק ונכון.
    נוגע בנקודה מאד כואבת.
    מעבר לעובדה המזעזעת שאני לא מכירה אף בחורה סביבי שלא עברה הטרדה כזאת או אחרת בחייה.
    מה שמתסכל, מרגיז, מעליב, פוגע (כל אחד ישתמש בביטוי שנוח לו איתו) יותר מההטרדה עצמה היא התגובה המזלזלת, מבטלת של החברים הקרובים. אלה שסומכים עלינו ועל האינטליגנציה שלנו בכל דבר ועניין למעט כשזה מגיע לסיטואציה שלא נוח להאמין בה יותר. עד שזה מגיע לסיטואציה בה החבר הכי טוב שלו, מכר שלו, דוד שלו, אבא שלו (כל אחת והסיפור שלה) מטריד אותה בצורה מרומזת. לא משהו שיעורר חשדות, אבל אין אישה שלא יודעת לזהות שמשהו לא בסדר בסיטואציה.
    אז תודה שהצפת את הנושא והזכרת לי מחדש אף פעם לא לשתוק!

  8. הייתי רוצה להוסיף את שני הסנטים שלי לעניין, שנוגעים בעיקר לנשים שמעזות להתמודד עם העולם הזה של אלימות על רקע מיני ומגדרי, ולדבר.

    התגובה הקלאסית של רוב הא/נשים שלא מגיעים מהתחום היא לשאול האם עברת משהו שגרם לך לדבר או לפעול בנושא. עד כמה שהשאלה תנוסח באופן עדין, היא מאוד בעייתית ולא לגיטימית. היא לא לגיטימית, מבחינתי, משום שהיא מניחה אחד משני דברים: א. עברת אפיזודה (או חיים) של אלימות על רקע מיני או מגדרי. לכן את היסטרית בקשר לכל זה (“אבל זה בסדר, מותר לך. אני מבין. רק קחי בחשבון שמעכשיו והלאה, אין ממש סיבה להאמין לכל פחד שלך”). ב. לא עברת אפיזודה (או חיים) של אלימות על רקע מיני או מגדרי, ולכן את היסטרית בקשר לכל זה (“זאב זאב”).

    זה ה”את רק מדמיינת” שאני נתקלת בו שוב ושוב, אותו מלכוד 22 חברתי לנשים: את היסטרית. את רואה אלימות מינית בכל מקום כי עברת משהו/כי לא עברת משהו. והרי אנחנו לא מקשיבים, כחברה, לנשים היסטריות או לאנשים לא רציונליים (איך התקשורת אוהבת להגיד? “לא נורמטיביים”). אף אחד, כמובן, לא יכחיש שקיימת אלימות מינית. אבל אף אחד לא רוצה גם לדעת עד כמה היא נפוצה. כי זה מפחיד. כי זה מערער. וכי ככה, אולי, גם יאלצו לקבל נשים כלא-היסטריות, כשותפות שוות בחברה.

    וככה, ולפעמים גם בלי כוונה, עומד בבסיס השאלה הזאת ביטול של כל הנשים בחברה שמעזות לקום ולצאת נגד ההשפלה הבסיסית ביותר שקיימת נגדן. ואני לא רוצה לחיות בעולם שבו הברירות האוטומאטיות שניתנות לי הן להיות היסטרית, להיות היסטרית, או לסתום את הפה.

    גם אני לא מדמיינת.

    1. זה כמובן נובע מהנחת היסוד שנשים, במהותן, הן היסטריות, רגישות ולא יציבות. הרי המילה היסטריה באה מהמילה הלטינית לרחם. מעבר להכללה הבוטה, זה מאפשר לעולם לבטל את החוויה הנשית, וגם להפוך כל תכונה הקשורה לאותה חוויה לשלילית.

  9. שיר,
    ממש היטבת לתאר את זה.
    כשניסיתי להסביר לבן זוגי עד כמה מציאות החיים נוראית לנשים בישראל, ונתתי לו כדוגמה את עצמי, את זה שתמיד יש לי בראש את המחשבה שגבר ברחוב יכול לפגוע בי, הרי ענה כי “אני רגישה מדי, ומייחסת יותר מדי חשיבות לזה”…

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *