“את רוצה לבוא לעשות זיגי זיגי איתי?”

ירושלים, רחביה, שבת בצהריים. התעכבתי מול חנות הספרים כדי לקרוא את השלטים הקומיים המודיעים על הגעתו הקרבה של ספר הארי פוטר האחרון לחנויות. קראתי באיטיות את הכתובת שמאחורי חלון הראווה, קריאה נשמעה. הסתובבתי, על מנת לגלות גבר בואן לבנה. “את רוצה לבוא לעשות זיגי זיגי איתי?” קרא. לא הבנתי מה אמר, אבל הבנתי את הנימה של הפנייה שלו. התעלמתי, והמשכתי ללכת משם, מותירה את הארי פוטר מאחורי. “את רוצה לבוא לעשות זיגי זיגי איתי?” שב ושאל הנוהג. הפעם, הניסוח המוזר צלח את דרכו להבנתי. הסתכלתי עליו בכעס, והמשכתי ללכת, בוטשת את דרכי הלאה משם. הנהג, לא מרים ידיים לאור חוסר הצלחתו, המשיך נוסע באיטיות לצדי במעלה הרחוב. השכונה הייתה ריקה. שוממת. יום שבת בצהריים, ותושביה של רחביה עמוק בבתיהם. “את רוצה לבוא לעשות זיגי זיגי איתי?” שב ושאל הנהג בלשונה של מלאני בי מהספייס-גירלז. “זיגה-זיי-אה”. אהה. הפלאפון שלי לא היה איתי. הייתי לבדי ברחוב. נמאס לי. “אתה יודע?” אמרתי בעודי פונה אליו, כעס נורא ממלא אותי, כמה נמאס לי כבר לספוג שאלות כאלה ברחוב. “אתה בנאדם מקסים! מקסים! ושיהיה לך יום מקסים!!!” לאחר שהטחתי מילים קשות אלו, המשכתי מפלסת את דרכי משם. זעם נורא מילא אותי.

“גם את בנאדם מקסים!” קרא ידידי הנהג, “יש לך ציצים מקסימים ותחת מקסים, ו–” הוא המשיך בשלו, ואני, רדופה, ניסיתי ללכת כמה שיותר רחוק ומהר משם. חמור מאוד, חמור מאוד. הנהג עצר את מכוניתו לא רחוק ממני, הלכתי מהר והוא נסע אחרי מהר כדי להדביק אותי. הפעם לא רציתי לחכות לשמוע מה יש לו להגיד, וסימנתי באצבע משולשת לעברו. שיעזוב אותי. הוי, כמה מרה היא הטעות. ומה ברוטלית. לעולם, לעולם לא אנופף שוב באצבעי כך לעבר גבר שמבקש להטריד אותי. לעולם לעולם לא. הנהג של הואן התחרפן למראה האצבע המשולשת שלי, הוא נפגע עד עמקי נשמתו. “משוגעת!” קרא “אני אזיין אותך! אני אדחוף לך אותו לתחת! אני אזיין אותך בכוס! אני אזיין אותך!” עם האיומים הרציניים האלה באוזני, חשתי מבודרת. כמה קל היה להוציא אותו משיווי המשקל שלו, כשכל מה שהתאווה לעשות הוא להוציאני משלי! צחקתי לעצמי בחדוות ניצחון, אבל ליתר ביטחון החלטתי לוותר על הניסיון להגיע לעבודה – הבחור הזה נראה רציני. עשיתי אחורה פנה ושבתי על דרכי. הנהג לא המשיך לנסוע אחריי – הוא נותר חונה. הוקל לי, ומדי כמה רגעים בדקתי שהוא לא מנסה לעבוד עליי, ושהוא אכן חונה במקומו. כשפניתי אל הרחוב שלי, רחוב צדדי, העפתי מבט אחרון. האוטו עדיין חנה, כמעט מחוץ לטווח ראייה, במעלה הרחוב.

נחפזתי להגיע הביתה, אבל לא מספיק. כשהייתי מטרים ספורים מהבניין שלי, הואן חנה לידי בחריקת בלמים. הנהג יצא מן הרכב, טורק את הדלת, והחל ללכת לעברי מקלל, מפשיל שרוולים. לבי צנח למדרכה. קפאתי. לבד. הייתי לבד. לא היה ברחוב איש. איש לבוא לעזרי. לא יכולתי לרוץ, כי הוא היה משיג אותי. קפאתי, והבטתי בגבר, עשן יוצא מאזניו, שועט מופשל שרוולים לעברי. לפתע – נערה בת גילי יצאה מפתח אחד הבניינים. אחזתי בה, כבעוגן, ואמרתי לה “האיש הזה רודף אחרי”. לא הייתי צריכה לומר יותר. הנערה, בידיה משולבות על חזה ובעמידה בוטחת, קראה בסמכותיות אל הנהג “יש בעיה כאן?”. הנהג האט את צעדיו, והחל הולך בעצלתיים אל הפח הקרוב אלינו. הוא פתח אותו, והחל מחטט בזבל, מעמיד פני מביט בגרוטאות. “לא, אין בעיה”. ענה לנערה. “אם אין בעיה אז כדאי שתחזור לרכב שלך”, אמרה הנערה בלי למצמץ. הגבר בחן בעניין מדומה גרוטאה שבורה, ורק אז הפנה את פניו אלינו. חיוך גועלי נמתח על פניו, הוא הביט בי, קולו נמתח בדביקות, “הפחדתי אותך?” התרה. איבדתי את עשתונותי. פרצתי בצרחות שאקרא למשטרה, קיללתי אותו. הנערה הרגיעה אותי. הנהג היה מאושר – הוא השלים את מטרתו – להפחיד אותי ולערער אותי. המשימה הושגה. הוא חזר בעצלות מכוונת לרכב שלו, ונסע משם. חזרתי הביתה רועדת, לא הלכתי לעבודה, והבטתי בפחד בכל ואן שנקרתה על דרכי.

נשלח על ידי מאיה.

התגובה של ל "

  1. וואו, לא יאמן כמה מקרים כאלה יש בירושלים. בחיי שהוטרדתי הכי הרבה בחיי בתקופה שגרתי בירושלים. אני מצטערת שזה קרה לך, הלוואי שיכולתי לעמוד שם לצדכן.

  2. מקרה קשה, לא בסקלה של הטרדה, נשמע כמו איום פיזי שיכל להסתיים בטראומה חמורה.
    מזל שהופיעה עוד נערה שעזרה לך.

    1. לא בסקאלה של הטרדה? רק “יכל להסתיים” בטראומה?
      זה מטריד בכ”כ הרבה רמות, ולהרבה אנשים (לא רק נשים אגב) אירוע כזה יכול לגרור שנים שבהן כל פעם שהולכים ברחוב ועוצר לידך אוטו אתה.. לא פורץ בבכי או מתאשפז, אבל חושש ונזהר בהחלט. ולא נעים לחשוש כל פעם שאתה שומע אוטו עוצר.

      נראה לי שאתה מקטין במשקל של האירוע הזה.. (בלי כוונה כמובן)

  3. זה כל כך נורא. יש לי צמרמורות בגוף מהפוסט הזה, הוא ממש מתאר את הסיוט הכי גרוע, לענות למישהו שמתנהג כמו בהמה ולגלות שזה פסיכי שפגעת לו בכבוד ועכשיו הוא לא עוזב אותך.
    מפחיד אותי לחשוב שתת אדם כזה יכול להיות נשוי ועם ילדים.

  4. מישהו יודע אם יש אפליקציה לטלפונים חכמים, שמצלמת תמונה ושולחת אותה ישירות למשטרה עם דיווח על המיקום שבו היא צולמה, והקלטה של עשרים השניות שבאו אחרי הצילום? בעצם זה עובד כמו לחצן מצוקה.
    יכול היות ממש מעולה למקרים כאילו, או מקרים של אלימות רנדומלית ברחוב. רק ההבנה של הצד השני שברגע אחד אפשר לדווח עליו למשטרה עם הפנים שלו תספיק בתור הרתעה.

    1. אני לא יודעת אם יש בארץ, מניחה שלא, אבל לפני זמן קצר הודיעו ב911 האמריקאי שהם מוסיפים אפשרות לשלוח תמונות, סרטונים, הקלטות והודעת טקסט מטלפונים ניידים ישירות למוקד, ללא צורך בשיחה או פרטים נוספים, ושהמוקד יוכל לאתר את המקור ויגיע למקום בעזרת שימוש באנטנות הסלולריות.
      ככה שהטכנולוגיה בהחלט קיימת, נקווה שזה יגיע גם לכאן.

    2. פעם כתבתי הצעה כזאת במייל למשטרה בקשר לעישון במקומות ציבוריים.. לא התייחסו בכלל.

  5. מאיה, אי אפשר לתאר כמה המקרה הזה מפחיד. אני שמחה שיצאת מהעניין ללא פגיעה פיזית.

  6. מעניין אותי מה היה המאפיין הדמוגרפי של אותו מטריד…
    בכל אופן, נשמע כמו חוויה לא נעימה.

    אוריה: רעיון גאוני! משהו כזה יצריך שת”פ עם המשטרה, אך בהחלט פשוט ליישום.

    1. כאמור, מאפייניו הדמוגרפיים או העדתיים של המטריד אינם דבר אשר נתייחס אליו מעל במה זאת.

    2. זה לא חשוב מה מאפייניו הדמוגרפיים. בכל העדות יש עלובי נפש כאלה שמפיקים הנאה מלהפחיד אנשים שחלשים מהם פיזית.

  7. אני שמחה שהנערה ההיא הייתה שם. וזה לא מפתיע אותי שהיא הבינה מהר כל כך במה מדובר ובאיזה מצב את נמצאת. יש סיכוי לא רע שיצא לה לחוות דברים דומים.

  8. וואו. ללא ספק זוהי בדיוק החוויה שמרתיעה את רובנו מלענות. אני גרה בנ”י, ואני יודעת שאני הרבה פעמים נמנעת מלענות מהפחד לנזק פיזי.
    כל הכבוד לך שענית, מלכתחילה. אכן לקחת סיכון ואני שמחה שבסופו של דבר לא נפגעת פיזית.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *