“וואי איך הייתי מת לזיין עכשיו איזה מישהי…”

לפני כמה שבועות הלכתי לחברה שלי שמגרש כדורגל מפריד בין הבית שלי לבית שלה ולפעמים במקום לעשות את כל הסיבוב אני פשוט עוברת בתוך המגרש. באותו יום שיחקו שם חבורה של בנים בגילאים שבין 13-16. תוך כדי שהלכתי שם פתאום מישהו מהם צעק אלי בהתרסה “וואי איך הייתי מת לזיין עכשיו איזה מישהי…”. בשניה ששמעתי את זה הרגשתי חום כזה של עצבים והשפלה עולה בתוכי ממש ככה בבום וכמעט כבר הסתובבתי לצעוק “יא בן זונה מזדיין” אבל אז עצרתי את עצמי ובמקום זה ניגשתי לשם ושאלתי בשקט “מי צעק לי את זה עכשיו?” (למרות שכבר ידעתי מי כי ראיתי אותו לשניה ועכשיו גם היה לו מבט מזה נבוך).

פתאום ראיתי שהוא אשכרה ילד בן 13 שמישהו לימד אותו לדבר ככה לאישה. אז ניגשתי אליו וכל החברים שלו לא הבינו מי אני ומה אני רוצה מהם באמצע המשחק כדורגל שלהם ונלחמתי בתחושת הפחד והמבוכה שאחזה בי, ואמרתי לו בשקט “תגיד, יש לך אמא? “לא, היא מתה”. לא נתתי לזה להביך אותי. “ודודה? וסבתא ואחות?” ראיתי על המבט שלו שהוא כבר מבין לאן אני חותרת. “אל תדבר ככה בחיים לאף אחד, אתה שומע?”
ואז הסתובבתי בתחושה כזאת של צמרמורת וכבר חשבתי שבטח עשיתי צחוק מעצמי אבל שלא איכפת לי. ואז פתאום הוא צעק “היי, סליחה!” היי!!! את שומעת? סליחה.”

כנראה שאף אחד אף פעם לא אמר לו שלא אומרים דברים כאלה ושלא מתייחסים ככה לנשים ולאנשים בכלל.

נשלח על ידי רז

התגובה של ל "

  1. ואוו, ואוו ואוו. איזה אומץ!
    עצוב כל כך שזו השגרה הלא-ברוכה שלנו: המלחמה בפחד, ההתלבטות אם להגיב או לא, הסריקה העצבנית של הרחוב והאוטובוס, הרתיעה מכל מכונית שעוברת ברחוב. והטראומה שכל אירוע כזה גורם לנו. איך עוד יש כאלה שלא מבינים?! זה כמו להיות בפוסט טראומה של קרב, אלא שהתגובה הטראומתית שלנו מתרחשת כל יום, לפעמים בהסח הדעת, וממש לא צריך רעש מיוחד כדי לעורר אותה. די בכך שדמות גבר תחצה את הרחוב.

  2. ואו, איזה אומץ. כל כך קל פשוט להעמיד פנים שלא שמעת או להחליק את זה (כמו את כל השאר). ממש לא מובן מאליו מה שעשית. יישר כוחך!

  3. וואו מרים, איזה משפט “זה כמו להיות בפוסט טראומה של קרב, אלא שהתגובה הטראומתית שלנו מתרחשת כל יום”. זה נכון לחיים בישראל בכלל ולחיי הנשים בפרט.

    ורז, כל הכבוד לך. אפשר לומר שהצלת הרבה נפשות בישראל (גם הילד וגם הנשים הבאות, ומי יודע אולי גם החברים שלו)

  4. כל הכבוד לך. וכל הכבוד גם לילד שתיקן את עצמו והבין שהוא עשה טעות. הוא כבר לא יגיד את זה יותר לנשים אחרות.
    זה יותר טוב מכל הגברים-גברים שאם תעזי להגיד להם דבר כזה את מסתכנת בדברים הרבה יותר גרועים (ובמיוחד אם הוא מוקף בחבורה של בנים נוספים).

  5. הדיווח שלך ריגש אותי, באמת.
    אני ממש מעריכה את הדרך שהצלחת להתעלות על הסיטואציה ולהגיע לילד הזה.

  6. וואו, כל הכבוד.
    לא רק שהתמודדת עם הפגיעה בזמן אמת ובצורה שהכי חיזקה אותך, גם השפעת על חיים של לפחות בנאדם אחד (ואולי גם על אלה שהיו איתו, מי יודע?). בעצם העמידה שלך מולו מנעת את הפגיעות הבאות. אני יכולה רק לקוות שיום אחד גם לי יהיה מספיק קור רוח לעשות מעשה כזה.

  7. נדמה לי שכל פעם שמדברים על הנושא הזה מרגישים את התסכול והחשש מהאפשרות של מתקפת נגד, ובכל זאת, זה שוקע לאט לאט ומשנה את העולם. כל הכבוד!

  8. הסיפור הקטן הזה ריגש אותי מאוד.
    אשריך שהגבת בחוכמה ואולי, נקווה, יצרת שינוי.

  9. המעשה הזה היה אמיץ ונכון. הוא מזכיר לי את דרכי ההתמודדות עם הומופוביה – לפעמים הומופוביה היא מבורות וצריך רק להסביר.

    מצד שני, זכור לי מקרה אישי, שהעניין הזה לא עובד מנקודת מבט של גבר.

    ישבתי לצפות במשחק הגמר של גביע העולם בכדורגל עם בן זוגי דאז, ועם עוד חברים. ישבנו בחומוסיה בנחלת בנימין ולידנו ישב שולחן עם תיירות מסקנדינביה. השולחן היה קיצוני בחצר המסעדה, וזה אומר שהצטופפו צמוד לשולחנות שלנו כל מיני אנשים, ביניהם מספר גברברונים קטנים שלדעתי עוד לא התחילו אפילו להתגלח.
    זה לא מנע מהם, כמובן, להביע את דעתם בעברית על התיירות הסקנדינביות, תוך כדי שהם מגמגמים להן באנגלית שבורה כל מיני דברים.
    בשלב מסוים, כשהצ’יפס כבר התחיל לעשות את דרכו חזרה מרוב הערות סקסיסטיות מגעילות, הסתובבתי אליהם וביקשתי מהם לדבר קצת יותר יפה, ושינסו לחשוב אם הם היו מוכנים שידברו על אמא שלהם או על אחותם ככה. התגובה שלהם לא הייתה “וואלה”, אלא “יאלללללה, הן גם ככה לא מבינות”.

  10. שלום לך
    תודה על הסיפור
    אני מצטרפת לכל מחזקי ידייך -אף שאין כל צורך בכך :)
    רציתי לומר משהו מעבר לחיזוק. בתור בת אדם שלמדה לחשוש מנערים כאלה, הורגלה לראות אותם כסכנה ואת עצמי רחוקה שנות מתפקיד המחנך שעל כולנו להיות אם אנו רוצות ורוצים בשנוי כלשהו…אני מודה לך על ההשראה והדוגמא. אני מתכוונת בכל מעודי לנהוג כמוך ומקוה שאצליח בכך. הזכרת לי כמה חשוב לקחת אחריות
    אז שוב
    תודה
    אירה

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *