ההוא מהשדרה

עברתי זה עתה לתל אביב, וגרתי באיזור שהחשבתי לקרוב לשדרות רוטשילד, אף כי היה רחוק מהן מרחק אלפי מילין זוהמה ומוסכי מכוניות. בשעת ערביים נאה, החלטתי ללכת לשדרה לקרוא ספר. פילסתי לי את דרכי דרך לינקולן ושנקין, והגעתי למחוז חפצי. בעודי מטיילת בשדרה, מחפשת אחר ספסל מיותם, אדם זר עצר אותי בקריאות. בגיל עשרים ושתיים כבר, ואחר הטרדות מיניות רבות, היה עליי להיות חכמה מלהיעצר, אבל הוא עשה רושם תמים, אז נעצרתי לבדוק מה מבוקשו. הוא ויתר על כל ההקדמות ופצח מיד בהתייעצות ייעודית – החבר שלו, זה שיושב לידו ממש כאן, לא יודע מה המענה לשאלתו הבוערת, ועל כן היה רוצה מאוד להיוועץ בי, ושאומר לו, אם נוחה לי השעה, מה אישה הייתה מעדיפה, גבר שיש לו כסף, או גבר שהיא אוהבת? דעתי נוחה מהשאלה התמימה למדי, שהתשובה עליה נראתה לי ברורה למדי – הרי אין נערה חומרנית אני – השבתי לו את תשובתי לשאלה. “ללא ספק גבר שהיא אוהבת”. הגבר לא הסתפק בתשובה זו, והמשיך לשאול אותי שאלות שונות. השבתי, מנסה להיות תמציתית, כי לא רציתי לאבד את שעת הערביים היפה. תוך כדי חילופי הדברים, הרגשתי כי דבר מה נוגע בי בבטני. הבטתי מטה, וראיתי את ידו של הגבר שמשוחח איתי מלטפת את בטני. חלחלה אחזה בי, שיתוק, לא יכולתי לזוז או לומר דבר. “מה, בת כמה את? את בטח מאוד צעירה” אמר הגבר, שנראה בשנות השלושים המוקדמות לחייו. החבר שלו ישב לידו, והבחין במעשיו, לא נוטל חלק בהם וגם לא מעיר עליהם. “לא, אני בת עשרים ושתיים”. עניתי בקול חלול. “נו, כמו שאמרתי, את מאוד צעירה” אמר בעליצות הגבר והמשיך לדבר איתי על ענייני הא ודא, בעודו מלטף את בטני. בתוך כמה רגעים שבו אליי חלק מעשתונותי, ופטרתי אותו באיזה תירוץ. כשהוא הבין שאני חומקת מידיו, ליטרלי, אמר “אבל מה עם איזה טלפון?”. “לא” השבתי. “למה? חבל? את יכולה לתת לי את הטלפון. רגע, חכי, לאן את הולכת? רק את הטלפון תתני!” התרחקתי משם, וכשהייתי במרחק שנראה לי בטוח, התיישבתי על ספסל בשדרה. הספר נותר סגור. בהיתי בעצים. הרגשתי כאילו מישהו חבט בי. מעברו השני של הכביש ראיתי אדם מוכר, חבר של חבר, צועד עם קופסת פיצה יקרה ופחית משקה. קראתי לו ונופפתי אליו כמו היה הטוב בחבריי, וזירזתי אותו לגשת הלום. הרגשתי כמו אדם על ספינה שוקעת.

נשלח על ידי מאיה.

התגובה של ל "

  1. לצערי, נראה לי שנפלת קורבן לתרגיל של חניכי בית ספר כלשהו לפיתוי. הם מסתובבים לרוב בזוגות בשדרות רוטשילד ונוהגים להטריד לעצור בחורות ולהביא בפניהן כל מיני קושיות עאלק מתוחכמות, כמו אם הן מעדיפות אהבה או כסף, ביסלי או במבה והיו גם זוג ילדים זבי חוטם גברים שעצרו אותי וחברה בטענה שהם משתתפים בסדנת משחק וביקשו מאיתנו לזהות את הבעות הפנים שלהם.
    אלה שעצרו אותך כנראה כבר הגיעו לשלב מתקדם יותר בקורס, בו מלמדים אותם שאם יבלבלו את הקורבן/ אויב/ טרף אישה (למשל לשאול אותה אם היא מעדיפה אהבה או כסף ותוך כדי ללטף אותה בבטן בניגוד לרצונה), היא לא תדע מה לעשות ובאקט של חוסר אונים וכמובן תשוקה חסרת גבולות לאותו גבר שבלבל אותה כה, היא תתן את הטלפון שלה וכך תוכתר הצלחתו של החניך. לצערי הרב, סדנאות אומנות הפיתוי והאונס האלה מלמדות גברים שהטרדות מיניות הן הדרך הבטוחה לליבה של כל בחורה.

  2. ליזיבי כל כך צודקת! אני נתקלת בזה הרבה. הם אורבים גם בקומה התחתונה של הדיזנגוף סנטר (באזור צומת ספרים והסופרפארם) עם שורות שנונות בנוסח “איזה סקסי זה בחורה שקוראת ספרים” (אם את בדיוק מעיינת בספר שאת רוצה לקנות) או במקרה אחר פנה אליי אחד מהם שסירב לדבר, דפדף בפניי בפנקס (בהתחלה חשבתי שהוא מתרים למען החירשים), עד שהגיע לעמוד שהיה כתוב בו טקסט אידיוטי בנוסח “יופייך המדהים גנב את המילים מפי ואני לא מסוגל לדבר, האם את מעוניינת להכיר”. וזה היה טקסט מוכן באחד העמודים של הפנקס שהוא חשף בפני כל קורבן מזדמנת. ברוטשילד הם אכן שורצים עם כל מיני הטרדות מילוליות נוספות, אבל אף פעם לא נתקלתי ב (או שמעתי על) הטרדות פיזיות מצידם.

    מעבר לזה שהם פוגעים בנשים שהם נתקלים בהן, באיזשהו מקום הם גם קורבנות בעצמם. הם אשכרה מאמינים ומשלמים כסף לאיזה דביל/נוכל שהמציא את השיטה המתועבת הזאת.

    1. יש לי כמה מכרים שהלכו לסדנה הזו והם פחות או יותר נשבעים בה. בכל פעם שמדברים איתם על זה הם מזילים דמעה על גורלו של הגבר האומלל שלא מצליח לו עם בחורות ומה הסדנה עושה בשבילו, אבל נסי להעיר את תשומת ליבם לכך שאולי הגישה הזו משפילה עבור הנשים שהם מתחילים איתן וראי באיזו חומה אטומה את נתקלת.

      בכל אופן, ההיתקלות שלי עם אחד מהדה-וינצ’ים האלה הסתיימה בצרחות וסדנת חינוך מזורזת. הוא תפס אותי ביום עצבני במיוחד והעיז ללטף לי את השיער בלי התרעה מוקדמת, ואני חושבת שבכל עזריאלי שמעו את הטפות ה”לא נוגעים בזרים ולמה לעזאזל אתה לא מכבד את המרחב האישי שלי?!” שלי, כך שנראה שהרבה מהם אכן מעזים לגעת.

      בחיי שאם הייתי מגלה שמישהו שאני יוצאת איתו שהוא עבר את הסדנה הזו פשוט הייתי אומרת לו “תקום ותלך עכשיו”.

      1. אני סטודנטית לעיתונאות ואני מכינה כתבה על המרכז לאומנות הפיתוי, אם מישהי יכולה לקשר אותי, או לאנשים שלמדו שם, או לבנות שהוטרדו על ידי התלמידים החרוצים, זה מאוד יעזור. הגיע הזמן לדעתי להבין מה בדיוק קורה שם. כתבו ל[email protected]

    2. בעוד אין לי יותר מדי בעיה עם אנשים שמנסים להתחיל איתי בשלל שורות פתיחה מחפצנות (הם רק מקלים את זן ומלאכת סינון האידיוטים בכך שהם מצהירים על עצמם ככאלו מלכתחילה), יש לי בעיה רצינית עם אנשים שלא מבינים ש”לא”, “אמרתי לא. לך מכאן”, ו”מה שאתה עושה עכשיו זו הטרדה. עוד משפט אחד ואני פונה למשטרה” זה “לא”.

      למיטב הבנתי, זו הנקודה הקריטית שחניכי המרכזים פשוט לא מבינים.

      1. באמת? אצלי זה הפוך.
        משום מה מחפצנים אני לא מצליחה שלא לקחת אישית, בניגוד למטרידי רחוב.

        ולגבי הלא – לדעתי הם דווקא אמורים להבין את זה טוב. למיטב ידיעתי (ואתרי האינטרנט שראיתי בנושא), חלק מאד מרכזי בהכשרה שלהם הוא לקבל ממש הרבה “לא” מבחורות כדי ללמוד להתמודד עם הדחייה (מכאן שורות הפתיחה המפגרות בקניונים).
        הייתי מצפה שאחרי כל כך הרבה תרגול ונסיון הם יפנימו את הרוטינה.

        1. כשהייתי איש מכירות קראתי הרבה מהטקסטים שלהם [היתה לי חברה אז. אני מציין את זה כדי להבהיר שזה לא היה בשביל ללמוד להכיר נשים, אלא פשוט כי הם אמרו דברים מעניינים], וכן, זה נשמע כמו אחת הרוטינות שלהם שכשלה באופן די מחפיר. הכוונה היא ליצר קשר פיזי, אבל ליטוף בטן זה בהחלט לא לעניין. מתחילים במגע הגיוני, בכתף או בלחיצת יד. לא בבטן. זה לא לעניין.

          מישהי הזכירה כאן שגברים תמיד מראים אמפטיה לבחורים האלו, וזה נכון – הסיבה היא שכמו שגברים לא מכירים את העולם המקביל שבו נשים חיות וסובלות מהטרדות בלי נגמרות ברחוב, נשים לא מכירות את המרחק האינסופי בינך לבין כל אישה שרצית להכיר. כולנו היינו שם, לפני שאזרנו את האומץ לדבר איתה וזה התקדם לקשר מוצלח יותר או פחות, וכולנו אי פעם פחדנו, כשהיינו לבד במיטה ובהינו בחושך שאולי זה יהיה ככה תמיד. שאולי כדאי להתחיל לעשות עם זה משהו. משם הקורסים האלו מתחילים – יש אנשים שרוצים לדעת איך לפנות לבנות, ויש אנשים שמוכנים ללמד אותם. הבעיה היא לא בצורה, אלא בתוכן – כלומר, במקום ללמד איך להכיר מישהי הם מלמדים הטרדה, ובמקום ללמד אותם ביטחון עצמי ולהיות מוצלחים, הם מלמדים אותם לזייף את זה. הבעיה היא לא שמישהו לוקח קורס שאמור לסייע לו לשפר את עצמו ואת היכולת שלו להציג את עצמו בפני נשים [מעבר, כמובן, לעובדה שלקחת קורס כזה מערער את חלק נכבד מהיכולת שלך להתחיל עם נשים – זה מראה שאתה מתאמץ, ולהתאמץ זה באופן כללי מאוד לא מושך], אלא שמלמדים אותו בעיקר איך ללהרחיק נשים. נראה לי – כלומר, אולי זה עובד להם בסופו של דבר. אני די בטוח שאם הם לא היו יכולים להראות הצלחה הם היו פשוט נעלמים.

  3. כשקראתי את הפוסט גם אני הייתי בטוח שבאנשים האלה מדובר ברגע שראיתי את משפט הפתיחה. פגשתי בחיי יותר מאדם אחד שמשתמש בטריקים משם, אבל החלק האחרון בו הוא נגע בבטן שלך ממש זיעזע אותי, יותר מסיפורים והסברים אחרים שקשורים לשיטה הזו. החלק הזה גרם לי להיזכר בהסבר שקיבלתי על אחת השיטות מחבר שלפני מספר שנים חרש מספר אתרי אינטרנט בנושא בניסיון לשפר את הצלחתו עם נשים.

    אחד מהדברים שלומדים שם הוא “איך מרגילים מישהי למגע שלך”. הרעיון, כפי שהוצג לי הוא שמגע שנעשה למטרות “תמימות” (כחלק משיחה ידידותית בין אנשים שכבר אינם זרים מוחלטים) יכול לעזור לכימיה בין שני הצדדים ובהדרגה לאפשר ל”אמן הדייטים” להגיע למצב אינטימי יותר. לפי מה שהוסבר לי זה הכי אפקטיבי בשלבים מאוחרים יותר ממשפט הפתיחה, כשנמצאים מול מישהי שכבר הביעה עניין ב”אמן” בעקבות פנייתו אליה.

    כן, זה מצמרר כמו שזה נשמע. בהקשר אחד זה יכול להישמע כמו חלק מדייט רומנטי בו שני הצדדים מתקרבים אחד לשני עד לסוף הטוב ובשני כמו תוקף שמרכך את הקורבן לפני המהלך שלו.

    1. נראה לי שהאנשים שהולכים לסדנאות האלו מאוד מסכנים במובן מסוים – אבל ברגע שהם הופכים את תהליך החיזור למשהו מכני וציני שכל מטרתו להשיג תוצאות בלי התחשבות בכל מי שהם פוגעים בו – אין צורך לרחם עליהם יותר. הם בחרו לפגוע באנשים בשביל הסיכוי להשיג לעצמם סקס.

      בנוסף, זה צריך להיות ברור לכולם שנגיעות באנשים זרים ברחוב זה מחוץ לתחום. זהו סימן לתוקפנות וכך זה נתפס בכל מקום נורמלי בעולם. וגם נעיצות מבטים לצורך הענין זה סוג של תוקפנות ובמקום אחר הלוזרים הללו כבר היו מקבלים אגרוף לפרצוף בגין ההתנהגות הפרימיטיבית והשימפנזית שלהם.

      הדבר היחיד שמקובל גם אחרי שיחה קצרה זה מקסימום להושיט את היד ללחיצת יד קצרה ורשמית. לא זה לא בוקיות או קרירות, זו היא הדרך להביע כבוד לזולת.

  4. זה מזעזע. גם לי יצא לא פעם לספוג את ההטרדות של “חניכי” המרכז הזה, שאורבים לבחורות דווקא באיזורים היותר “מהוגנים” כביכול של העיר, כמו שדרות רוטשילד ורח’ שינקין.
    מדובר בדרך כלל באנשים שבמקרה הטוב הם קרציות ובמקרה הרע, כמו מה שאת מתארת, מטרידים ממש ופוגעים ביכולות שלנו להסתובב גם באיזורים האלה של העיר. במובן הזה נגע לליבי מה שכתבת על ללכת מהאיזורים ה”מפחידים” אל האיזורים ה”בטוחים” ולגלות שבסוף ההפרדה הזו לא באמת קיימת (אולי כי בין היתר אין איזורים בטוחים ואיזורים לא בטוחים, יש אנשים מטרידים ואנשים לא מטרידים, ואלו מסתובבים בכל מיני איזורים).

    באופן אישי, אני חווה את אנשי קורס הפיתוי המגוחכים האלה כהשפלה כפולה עבור נשים: פעם אחת כי הם מטרידים אותי ומתחילים איתי באגרסיביות, וברמה השנייה- עצם ההשפלה הכרוכה בחיפצון הזה שבו את חלק מאיזושהי “תוכנית אימונים” שהם בונים לעצמם.
    אישה הופכת, לפי התפיסה הזו, לכלי, לסמל סטטוס של “איך-הולך-לי”, לתרגיל לימוד- לכל מיני דברים שאינם פשוט יצור תבוני עם גוף ונפש ורגשות. זה חיפצון וזה מגעיל, והאנשים האלה פוגעים בזכות התנועה שלנו במרחב הציבורי.
    אני תוהה איך זה בכלל ממשיך להתקיים ואם נעשה פעם ניסיון של ארגון זכויות נשים כלשהו להגיש תלונה נגד הדבר הזה. מישהי כאן יודעת או שמעה על זה משהו? הרי הקורסים האלה מפרסמים את עצמם בגלוי, באינטרנט, לא מדובר בהתארגנות חשאית.

  5. באופן אישי, אני חווה את אנשי קורס הפיתוי המגוחכים האלה כהשפלה כפולה עבור נשים: פעם אחת כי הם מטרידים אותי ומתחילים איתי באגרסיביות, וברמה השנייה- עצם ההשפלה הכרוכה בחיפצון הזה שבו את חלק מאיזושהי “תוכנית אימונים” שהם בונים לעצמם.
    אישה הופכת, לפי התפיסה הזו, לכלי, לסמל סטטוס של “איך-הולך-לי”, לתרגיל לימוד- לכל מיני דברים שאינם פשוט יצור תבוני עם גוף ונפש ורגשות. זה חיפצון וזה מגעיל, והאנשים האלה פוגעים בזכות התנועה שלנו במרחב הציבורי.

    כן, כן כן – זו בדיוק הנקודה!

    ג’ו כלום – אין לי בעיה עם קורסים לפיתוח בטחון עצמי, ואני לחלוטין מבינה את הבעיה של אותם בחורים, אבל היא לא מצדיקה כל דבר.
    איכשהו נראה לי שחפצון והטרדות רחוב הן תופעות קצת יותר קשות מ”קשה לי להכיר נשים”, וגוד נואוז שיש לנו מספיק מהן גם בלי שאנשים ישלמו כסף טוב בשביל לעשות את זה בצורה מקצועית.
    מה שאני לא מבינה זה למה מסלול הגילוי העצמי של הגברים האלה צריך לעבור דרך כזאת צורה דוחה של השפלת האחר(ות).

    1. אני לא מצדיק כלום – אני מסביר לך למה כל הגברים באשר הם מראים אמפטיה לא קטנה לחברה האלו. אני מתייחס להבנה לא כהצדקה, אלא כחלק א’ של הפתרון. דע את האויב.

      מסלול הגילוי של הגברים האלו לא אמור לעבור דרך השפלת האחרת, הוא אמור לעבור דרך שיחה עם הרבה אחרות עד שזה מפסיק להיות משהו מאיים ונהיה משהו טבעי. ששיחה עם אישה זרה זה לא סיוט לאף אחד מכם, אלא משהו נעים שכיף לעשות. אני זכיתי ללמוד את זה בתפקידי מכירות, אבל יש אנשים שלא עושים את זה, ונתקעים לנצח עם חוסר יכולת תקשורתית. בתאוריה, הקורסים האלו הם משהו שנשים אמורות להיות בעדו, והם אמורים לכלול ולפרט בדיוק מהי הטרדה ואיך לא להטריד – כי אתה לא יכול להכיר ולצאת עם מישהי שאתה מטריד. אלו לא סדנאות אונס, אלא סדנאות היכרות. הבעיה היא שיש אנשים שכושלים בזה, אבל כנראה חוק המספרים הגדולים, חיזוקים חיוביים אקראיים ומערכת דמויית “ארגז סקינר” מלמדת אותם שהטרדה זה יעיל, וזאת הדרך להכיר נשים, וזה מה שהם מעבירים ומלמדים, זה הכל.

      במקום להאבק בהם, תחליפו אותם. תעבדו איתם. אני בטוח שהם ישמחו לפגוש אתכן ולדבר איתכן על מה גורם לכן להרגיש מוטרדות ומה גורם לכן להרגיש מוחמאות ומרוצות לפגוש מישהו. זאת לפחות בעיה שאנחנו יכולים לפתור.

      1. כאמור, אני מבינה את המניע, ואין לי בעיה עם הפנים הללו (שיפור יכולת התקשורת) של הסדנאות, אבל לא על זה אני מדברת. מעבר להטרדות הרחוב – העניין הוא שרובנו לא אוהבות להיות הגביעצלחת הפטרימטרה למניפולציות של אף אחד, וזו בעיה יסודית בשיטה, כי היא מתבססת על הפיכה של כמות מאד גדולה של נשים לדברים הללו בדיוק*.
        בכל אופן – אנחנו הולכים במעגלים. נראה לי שאפשר לסכם את הדיון הזה בזה שאתה אומר שזו תופעה הגיונית עם השלכות בעיתיות ואני אומרת שמראש הגישה מפריעה לי, לא?

        לגבי הפסקה האחרונה, אני מסכימה איתך לחלוטין.
        אמנם, מדיניות האתר הרשמית היא “אנחנו לא בית ספר לאיך להתחיל עם נשים ברחוב” (ובצדק), אבל אם יצטברו תלונות בסגנון, אני אעלה את האפשרות לפנות למארגני הסדנאות בבקשה להוסיף עוד שיעור “נימוסים והליכות” לסילבוס. אם זו יכולה להיות פלטפורמה לשפר את המצב – למה לא.

        * לא, לא מדובר ב”שיחה נעימה”. כמה פנינים שלמדתי מהספרות המקצועית בנושא:
        1. אף פעם אל תייחס יותר מידי חשיבות לבחורה בודדת שאתה מדבר איתהמעוניין בה, כל בחורה נתנת להחלפה (אם אני לא מעניינת ונתנת להחלפה, לך עכשיו).
        2. הנה שורה של טריקים שיגרמו לבחורה להתנהג כמו שאתה רוצה: X Y Z (אולי פשוט תתקע לי USB בתחת? אתה לא צריך אשה, אתה צריך בובה מתנפחת).
        3. אם אתה רואה בחורה יפה – תערער מעט את הבטחון העצמי שלה, זה עושה אותה נגישה יותר (והזין שלך קטן).
        4. ככה תגרום לבחורה לבגוד בחבר שלה איתך: X Y Z (אין מילים).
        היו עוד הרבה הברקות בסגנון, אבל הפסקתי לקרוא ברגע שהבחילה גאתה בי.

        1. לא נעלבתי, זה בסדר. בממוצע אני לא נעלב מדברים, העסק עם האונס בפוסט הקודם הוא די חד פעמי. אני לא מהחברה האלו, למרות שכן קראתי את הספרות שלהם כדי להיות איש מכירות יותר טוב, ויש להם פניני חוכמה מידי פעם.

          למשל, הכוונה של 1. היא אותו משפט שגור “יש הרבה דגים בים”. אם מישהי לא מעוניינת בך, זה לא תמיד אישי, וזה בטח לא סוף העולם. השאר מדבר על להיות מעניין, יחודי, שישימו לב אלייך ושיזכרו אותך, וזה קריטי במכירות. למעשה, מה שהם עושים זה לקחת טכניקות מכירות קלאסיות ולהפעיל אותן באזור אחר בחייהם. במקום למכור מכוניות [או ביטוח, או את גרינפיס], הם מוכרים את עצמם, והטריקים האלו שנשמעים נורא מעליבים עובדים גם על נשים כי הם עובדים על כל בני האדם – בסופו של דבר, הרבה מאיתנו חושבים בקווים דומים, וכיוון שגם נשים הן בני אדם, אז תרגילי מכירות קלאסיים עובדים גם על נשים, וגם בסיטואציות לא מכירתיות [ויש האומרים, עובדים יותר בסיטואציות לא מכירתיות, כי אז ההגנות הרגילות לא קיימות].

          שוב, הבעיה היא בתוכן. אני יודע שאתן לא מנסות להיות ביה”ס לאיך להתחיל עם בנות, אבל אני חושב ששיעורי נימוסים והסברים יותר ברורים לגברים כן ישברו את המצב הכללי. זאת פלטפורמה טובה להתחיל בה, כי יש שם אנשים שמוכנים ללמוד ומעוניינים ללמוד.

  6. אני קראתי את הדברים פה ואני רוצה להגיב מנקודת מבט אחרת:

    דבר ראשון כדי להבהיר, אני מי שעמית מדבר עליו. באמת הייתה תקופה שמאוד עניינו אותי דברים מסוג זה וראיתי גם את הטוב (קיים טוב) ואת הרע (לא חסר) בכל התחום הזה.
    (חשוב לציין שלא שילמתי שקל עבור כל העניין הזה, יש מספיק אינפורמציה באנטרנט כפי שנוכחנו פה)
    לא קיימים חלאות ומטרידים ולצערי אני שומע על כל מיני ידידות שלי שחוו את הקריזה שכולכם כתבתם עליה. מה שכן, אני רוצה להבהיר כמה דברים בכנות:
    כשחקרתי את הנושא הייתי בתקופה מאוד חשוכה בחיי שהתסכול שלי מהמון דברים היה בין השאר חוסר הצלחה אם נשים. כשגיליתי שלא מדובר בבעיה של מראה, פניתי לתחום התקשורתי. גיליתי הרבה מאוד דברים מעניינים ואכן השתפרתי מאוד בכלל בתקשורת אם בני אדם. לאחר שהפסקתי ללמוד מהתחום, ראיתי את זה מבחוץ ונוכחתי לשימושים הבזויים (וחסרי הצלחה במקרים רבים) של התחום.
    אני מאמין שלשפר את קישורי התקשרות שלך זה חשוב וחיובי בהחלט. אני גם מאמין שחובה לכבד את האחר, כלומר שאסור לנסות לדבר אם אנשים (או נשים בפרט, לצורך העניין) בניסיון ליצור קשר, כשאתה עושה פעולה שבמכוון תפגע בכבוד האדם. על משהו לא מודע אפשר לסלוח, זה קורה.
    הבעיה הענקית וכל כך בולטת בכל ענייני הפיתוי, הוא שמפספסים את הפואנטה- ברגע שמתמקדים בפיתוי, כמו סתומים. החלק החשוב באמת בכל תחום שהוא בין אם מדובר בך או באנשים אחרים הוא לנסות לעשות מעצמך אדם טוב יותר בכל מובן. חלק מזה כרוך בתקשורת פורה יותר, כן, אבל לא נטו זה. אדם טוב לא יתייחס לאדם אחר כאל חפץ. אדם טוב לא יפגע או יטריד למען מטרה אנוכית (או בכלל). “טכניקות” וכדומה יכולים להביא לפוצים הצלחה, אבל זה לא מביא אהבה ואם אין אהבה זה לא שווה פרוטה אחת.

    נ.ב- לגבי מה שאמרתי לעמית בזמנו והאמת שבדבר:
    אם יש עניין בקשר פיזי מצד יוזם של שיחה, אז אסור להתחיל בבום. מתוך הגיון פשוט, לדעתי, צריך להתרגל למגע, צריך להרגיש בנוח. א ב ל אסור לפגוע ולהיות פוץ מטריד. ההערה מקודם על הלחיצת יד היא כל כך נכונה שהיא ראויה לשבח, אם מכבדים מישהו, אז ראוי לתת את הכבוד הזה ולא להטריד.
    כל מה שאמרתי אגב, נכון לגבי נשים וגברים ככלל אך מסורת לצערי מלמדת אותנו אחרת.

  7. לכל מי שנתקלה בהטרדה של חניכי הקורסים לפיתוי בתוך כתלי דיזינגוף סנטר – אנא פנו להנהלת הסנטר. הם מודעים וגילו רצון לטפל בזה בתוך תחומי הסנטר.
    טל’ מוקד הביטחון: 03-6212416
    לגבי איזורים ציבוריים בעיר – זו שאלה טובה, מה אפשר לעשות לגבי זה.
    אשמח לכל רעיון

    אפרת
    מתפקדות – הלובי לשוויון בין המינים

    1. אפרת,
      אני חושבת שמעכשיו כשהם יבקשו את הטלפון שלי, אבקש לקבל במקום זה את שלהם.
      ואז אשאל מאיזה קורס הם. אולי יצליח, אולי לא. אם לא – לא נורא. יש הרבה דברים שצפים בים.
      אם יצטברו כמה תלונות כלפי חניכי קורסים מסויימים, במיוחד אם יהיו תאריכים ואולי פרטים מזהים של אותם אנשים, אולי נוכל לפנות ביחד – לקורסים, לעיתונות, אל אותם אנשים פרטיים…
      אולי פחות אנשים יהיו מעוניינים לקחת קורס כזה לאור כישלון מתוקשר ומשפיל של אחרים, או של הקורס עצמו. מצד שני, אולי זה סתם ייתן להם פרסום? בכל מקרה אני חושבת שאיסוף תלונות עם תאריכים, תיאור המטרידים ואם יתאפשר – שם וטלפון שלהם, יכול לעזור.

      אחד הדברים שעצובים בזה הוא שאני יודעת שמול התגובות המבטלות בעניין, טיעון שכן עובד הוא בכיוון “אני לא עובדת אצלם, אם הם רוצים להתאמן על מישהי, שלפחות ישלמו לה”. וזה כל כך מפספס את לב העניין. זה נובע מהתפיסה שאם משלמים לאישה זה נותן זכות לחפצן אותה. “אני אכן חפץ, אבל חפץ בעל ערך, והם שוברים את כללי המשחק הקפיטליסטי בכך שהם לא משלמים על המוצר.
      תפסו אותם!”.

    2. יפה מאוד שהם נרתמו לעזור. הבעיה היא שהרבה מהמוטרדות על ידי חניכי הקורסים האלה בכלל לא יודעות שמדובר בחניכי הקורסים האלה (כמו כותבת הפוסט המקורי). טוב שלפחות כל מי שנחשפה לפוסט הזה תדע עכשיו במה מדובר.

  8. חקרתי כמה ממרכזי אומנות הפיתוי האלה, המפעילים שלהם, השיטות והעקרונות שלהם -במסגרת משימה עיתונאית. גברים שמוכנים לשלם אלפי שקלים כדי ללמוד עקרונות סמול-טוק, פיק אפ והטרדה מינית 101 עושים את זה בתוך מסגרת חברתית תומכת (הקבוצה, המדריכים). ההשתייכות לקבוצה מחזקת אותם, והאפקט הפסיכולוגי של “אני משפר את עצמי ביחד עם חברים” איכשהו מעלימים מעיניהם את האמת. מהי?

    שהם חברים בתנועת-נוער אומללה למבוגרים, שה”פעולות” שלה נשענות על הטרדה מינית פר אקסלנס. אולי הגיע הזמן לשלוח כמה שוטרות סמויות לטיול בשדרות רוטשילד: אולי “אמני הפיתוי” יכירו בויפרנד חדש בתא מעצר במטה מרחב ירקון.

    מי שרוצה לבנות לעצמו ביטחון עצמי, שלא יעשה את זה דרך בית ספר להשפלה והטרדה מינית. מעוות שהחוק בכלל מתיר את הקיום שלהם בישראל.

  9. אוח, איזה גועל.
    *חלחלה*

    עכשיו בא לי להקים קבוצת נשים שיקראו ביחד ברחוב או בפארק.
    ולו כדי להתגבר על תחושות ההזדהות, הגועל וחוסר האונים.

  10. ג’ו וכולם שלום,

    אני יודע שהדיון כבר מיצה את עצמו, אבל חשוב לי להעיר כמה נקודות שלא עלו כאן ולהביע את דעתי על נקודות שכן עלו.
    ג’ו, אני מסכים איתך לחלוטין שהקורסים שלהם עונים על צורך אמיתי, אך לדעתי אתה נותן להם יותר מידי קרדיט. הנה כאן במקרה שתיארה מאיה, החניך כשל בביצוע המשימה בכך שהוא ליטף את בטנה, ודרך אגב, גם בכך שהוא הפסיק לבלבל אותה ושאל שאלה רטורית. אילו היה המדריך באמת אמור לשמור על כך שהחניכים לא יעברו את הקו שבין ניסיון להתחיל עם מישהי בשדרה לבין הטרדה מינית, הוא היה אמור להפסיק את הסצנה מיד, להיפרד ממנה לשלום ולהסביר לחניך במה טעה. אני מניח לעומת זאת, שהמדריך לא גער בחניך על כך לאחר מכן, וודאי שלא מהצד שלה, מקסימום מהצד שלו.
    ממה שקראתי, וקראתי :), על האתר הזה, הם נזהרים כמו מאש מלהיות מואשמים בעידוד לעבירות מין. הם כל כך נזהרים שזה מחשיד. ברובד הגלוי, הם מבהירים שאינם פונים אל מי שרואה בנשים אובייקט מיני ותו לא, וכן הם מציינים כאידיאל את מציאת בת זוג, ולא סקס מזדמן.
    אך ברובד הסמוי, הם מעודדים את הגברים לא לנהוג ביושר, ולנסות להסיח את דעתן של הנשים שהם פונים אליהן. זה ממש לא טכניקה של אנשי מכירות, אלא טכניקה של נוכלים המתחזים לאנשי מכירות. הם לא מנסים למכור מוצר שהם מאמינים בו שהוא אכן יסייע לקניין הפוטנציאלי, אלא מנסים למכור את המוצר נקודה.
    הדיון הזה כאן הוא מאוד חשוב. לפני שנתיים-שלוש נחשפתי לאתר ואף חשבתי לגשת לאחד הקורסים. הם כמובן לא טרחו לציין עד כמה זה פוגע ומחפיץ נשים רבות שבוגרי הקורסים שלהם נטפלים אליהן באמצע הרחוב או הקניון. מקריאה ביקורתית של האתר שלהם ברור שהפגיעה הזאת היא מובנית, שכן על מנת ליצור אצל הבוגר מיומנות בפנייה לנשים זרות, עליו לעשות תרגיל של פתיחה בשיחה עם לפחות 60 נשים במשך שבוע על נושא המעניין אותן.
    השיטה עובדת ככה: אתה רואה מישהי שמוצאת חן בעיניך, תעקוב אחר הדבר בו היא מתמקדת: ספר בחנות הספרים, גלידה בגלידריה או התיק שלה בשדרה. עכשיו אתה צריך לגשת אליה ולהעיר משהו בקשר לדבר הזה: “מה, את אוהבת את הטעם הזה של הגלידה דווקא?”, “מי כתב את הספר הזה?”, “איבדת משהו?”.
    אינני חושב שפנייה אליהם בבקשה שיוסיפו קורס על ראיית הצד השני כבן אדם ולא כאובייקט, או על נימוסים והליכות , תתקל באוזניים קשובות.
    יש מקום או לאיים בתביעות או לפתוח קורס מתחרה בגישה פמיניסטית וליברלית.

    1. “על מנת ליצור אצל הבוגר מיומנות בפנייה לנשים זרות, עליו לעשות תרגיל של פתיחה בשיחה עם לפחות 60 נשים במשך שבוע על נושא המעניין אותן.
      השיטה עובדת ככה: אתה רואה מישהי שמוצאת חן בעיניך, תעקוב אחר הדבר בו היא מתמקדת: ספר בחנות הספרים, גלידה בגלידריה או התיק שלה בשדרה. עכשיו אתה צריך לגשת אליה ולהעיר משהו בקשר לדבר הזה: “מה, את אוהבת את הטעם הזה של הגלידה דווקא?”, “מי כתב את הספר הזה?”, “איבדת משהו?”.”

      נו ו..? לדבר עם אנשים זרים, גם אם הן נשים, זה לא הטרדה מינית, הטרדה מינית זה מאוד ברור ומדוייק: א. ביזוי במשמעות מינית, ב. חזרה על הצעות מיניות שנדחו [ובמקרים מסויימים ההצעה הראשונה עצמה, תלוי במערכת היחסים בין שני האנשים], או ג. מגע פיזי לא רצוי. כאן, למשל, יש לנו רק את ג., אבל אם לא היה המגע בבטן אני בספק אם אפשר היה להתייחס לפניה הזאת כהטרדת רחוב. בניגוד למה שדן מרגלית וחברו מאמינים, פמיניזם ודרישה שלא יטרידו נשים מינית לא אומר ש”בחור נחמד לא יכול להתחיל עם נשים ברחוב”. זה רק אומר שיש גבולות, זה הכל. ואני חושב שהגבולות האלו סבירים לחלוטין.

      מי שלא יודע לדבר עם נשים, שיתאמן. 60 נשים בשבוע נשמע סבבה, רק שידאג לכבד אותן ולא להטריד אותן תוך כדי, זה לא כזה מסובך.

      1. החוק לא רלוונטי כאן. החוויה של מי שמציקים לה רלוונטית.
        מדד ברור במקרה הזה הוא השאלה אם אותו בחור היה עושה את אותו דבר גם כלפי 60 גברים בשבוע.

        כמו שכבר נאמר – אני לא כאן בשביל שיתאמנו עלי באיך להתחיל עם בחורות. בכלל, אני לא כאן בשביל שיתחילו איתי, ואני אשמח מאד אם זרים יפסיקו לנסות. כשאני הולכת ברחוב, זו לא הזמנה. אני לא רוצה שגברים זרים יפנו אלי ברחוב בכלל, אלא אם יש להם סיבה להאמין שזה יתרום לי ספציפית (לא כי אני נקבה, אלא, למשל, כי גם הם בדיוק קוראים את הספר שאני מחזיקה, ובכנות כיף להם לפגוש אדם שקורא אותו. והם לא מתכוונים לספיילר), או כי הם זקוקים לעזרה לגיטימית. אני מוכנה להגיד איך מגיעים לתחנת האוטובוס. אני לא מוכנה לעזור לאנשים לפתור את התסביכים שלהם, ובטח לא מבלי שנשאלתי מראש והוסבר לי מה הבקשה. וגם כאן – אם לא היית אומר את זה לגבר, אל תגיד את זה לי. החל מ”היי חומד, אחלה ציצים” וכלה ב”למה את אוהבת את טעם הגלידה הזה?” – אם לא היו אומרים את זה לגבר גדול עם ניצוץ אלים בעיניים, שלא יגידו את זה גם לי.

        1. איך לדבר עם 60 גברים בשבוע יעזור לו להתגבר על החרדה שלו מלדבר עם נשים חדשות? אני מניח שאם הוא היה מאמין שזה יעזור לו להתגבר על החרדה החברתית שלו, אותו חניך היה פונה גם ל60 גברים בשבוע. זה פשוט מונחה מטרה – כמו שלא יעזור לו לדבר עם 60 תוכים בשבוע, ככה גם לדבר עם 60 גברים לא יוביל לשום מקום.

          אם מישהו פונה אלייך ברחוב כדי להתחיל איתך, זה לא פסול. הוא בסך הכל מעוניין להכיר בת זוג ותוהה אם את מתאימה לו – וכל עוד הוא עושה את זה בכבוד [לא נוגע בך, לא מטריד, לא אומר דברים משפילים], זה נשמע לי סביר. דחי אותו, הוא ימשיך בחייו, וזה הכל. נכון, את לא שם כדי שיתחילו איתך או כדי להכיר אנשים, אבל אין לי מושג איך הוא יגלה את זה בלי לדבר איתך.

      2. תגובה אחרונה בנושא, כי כפי שאמרנו, אנחנו לא אתר שמסביר איך להתחיל עם בחורות ברחוב: לא פסול לפנות אל מישהי שמוצאת חן בעיניך ברחוב. פסול לעשות זאת בכמה דרכים אשר ציונו כי הן גורמות לנשים תחושת אי נוחות, בין אם זה חוקי או לא. ברגע שאשה מסתייגת, אגב, או אומרת לא, זה כבר לא חוקי.

        נדמה שכולנו מסכימים על הנקודה הזאת, אבל משום מה, הדיון היחיד שנמשך הוא “עד כמה מותר לגבר להרחיק לכת”.

        ועל זה כבר נאמר: לא אצלנו, חבר’ה. אנחנו לא כאן כדי להסביר לגברים איך להתחיל עם בחורות. אנא הפנו את התובנות שלכם בנוגע לרגישויות המין הגברי והנשים שלא מבינות אותן לאפיקים אחרים.

  11. אני חושבת שהרעיון לאסוף עדויות הוא מצוין. אני יכולה להעיד שהרגלתי את עצמי לשאול את הבחורים אם הם מהקורס (אני משום מה נתקלת בהם כל הזמן בדיזינגוף סנטר) כדי לא לבלבל בינם ובין מטרידים יחידנים.
    כדאי לנסות להוציא:
    שם מלא
    טלפון
    שם החברה שמפעילה את הקורס
    כך אולי נצליח לצבור מספיק תלונות לתביעה מול החברות עצמן, שמעודדות הטרדה מינית. גם שידול להטרדה מינית היא עבירה.

    המקרה הספציפי הזה שמתואר למעלה הוא תקיפה לכל דבר ועניין, לא הטרדה.

    אפרת
    מתפקדות – הלובי לשוויון בין המינים

  12. אה, ועוד דבר.

    אני עוברת עכשיו קורס באסרטיביות, במסגרתו אני אמורה לגשת לאנשים זרים ברחוב ולצעוק עליהם.
    זה נשמע למישהו כאן הגיוני? כי בעיני זה בדיוק באותה רמה של הגיון כמו הקורסים להטרדה מינית.

    אפרת

  13. ג’ו, מעבר לבעיה עם מה שקורה בפועל כשחניך מנסה להתחיל עם אישה אקראית או להשתמש בה כמתקן אימונים לפיתוח התקשורת הבינאישית שלו, ישנה הבעיה האינהרנטית הבסיסית עם הקורסים האלה, והיא הגישה: טרם נתקלתי בקורס שנמנע מלהציג את הנשים ככלי בידו של “אומן הפיתוי”, מעין רובוטים אנושיים כאלה שניתן לנווט לעבר התוצאה הרצויה. פה מתחילה הבעיה. לי, באופן אישי, אין בעיה שיתחילו איתי (לא שיצא מזה משהו, אני נשואה), כל עוד זה נעשה תוך כבוד הדדי ומתוך תפיסה של “היי, הנה אישה מעניינת, ואם תתפתח בינינו שיחה מעניינת אולי יהיה לי נעים לבלות איתה זמן.” אבל לא. במקרים האלה, מדובר בתפיסה של “היי, הנה חתיכת בשר מהלכת. אם אני אצליח להטעות אותה, אולי היא תתן לי, ואם לא, אני פשוט אמשיך ללחוץ עד שהיא תיכנע ואני אקבל טפיחה לאגו הדואב שלי.” וכן, זה פוגעני.
    ואם לא מספיק שהרבה גברים מקבלים חינוך כזה מהבית או מהחברים שלהם, עכשיו הם מקבלים את זה מחברה מבוססת ומשלמים עבור זה.

  14. כשאני הייתי בת 14 או 15 (וזה לפני איזה 16 שנה או משהו אז אני לא חושבת שמדובר בבוגרי קורס להטרדה מינית) היה בוקר אחד שירדתי מהאוטובוס והלכתי לי מהתחנה לכיוון בי”ס כשעצר אותי באמצע הדרך בחור קצת מוזר ושאל איך מגיעים לרחוב X. אז התחלתי להסביר לו כשפתאום משום מקום היד שלו הייתה על השד שלי. מלמלתי את סוף ההסבר והמשכתי לכיוון בי”ס. כל שאר הדרך חשבתי לי איך הייתי צריכה לזכור ולדעת שאסור לדבר עם זרים ואיזה מזל שלא היה בסביבה אף אחד שמכיר אותי כי היה נוזף בי וכן הלאה. במשך שנים אחכ השתדלתי תמיד להיות בלתי נראית ככל האפשר. בסגנון לבוש, בסגנון הליכה, וכן הלאה. ולא הייתי מוכנה לדבר עם אף גבר ברחוב. שנים לא זכרתי את זה בכלל, רק כשהתחלתי לבקר בבלוג הזה כל הדברים האלה צפו ועלו בזיכרון שלי.
    זה השתנה לבסוף בגיל 19 בערך שהכרתי את החבר הראשון שלי לגמרי במקרה בתוך קבוצה של חברים (הייתי בתא עם ידיד ונתקלנו באח של חבר שלו שהסתובב עם שני חברים שלו שאחד מהם היה הבחור המדובר) וישב לידי, הקשיב לכל מה שאמרתי ופתאום חייך ואמר “את ממש מוצאת חן בעיני” כך שזה באמת לא כלכך מסובך להחמיא לאשה

  15. זברה, מדובר מאדם דפוק בשכל. אני מקווה שאת מרגישה כבר טוב יותר עם ההתנהלות שלך ועם גברים בכלל. ואני מציעה לך לשלוח את זה כפוסט כאן באתר.
    רעוץ (ת?), מסכימה עם כל מילה.

  16. הפוסט הזה מזכיר לי את החשיבות של האתר הזה.
    לא הייתי בארץ יותר משנה, ואני חוזרת לביקור עוד מעט, ולחלוטין לא הייתי מודעת לעניין הזה, שנראה שהוא די רווח בת”א. עכשיו, אין לי ספק שאהיה זהירה יותר ואדע לחפש את הדברים שהזכירו כאן- השאלות וכן הלאה.

    כמובן שזה לא הופך את מה שקרה לך לפחות משפיל או כואב. אבל אני מקווה שזה מקל באופן מסויים לדעת שהפרסום בבלוג באמת עושה הבדל עבור נשים (וגברים) אחרות.

    תודה לך.

  17. קראתי את הפוסט והתגובות שלכם וכמובן שהזדעזעתי. אבל אני לא מתכוונת לשתוק, אני רוצה לקחת את זה צעד אחד הלאה.
    אני אשמח אם כל מי שעברה חוויה כלשהי מחניכי הקורס, או מישהי שמכירה מישהי כזו ליצור איתי קשר.
    כסטודנטית למשפטים אני מבינה שהחוק לא תמיד אוכף את כללי המוסר אבל משהו כאן מריח לא טוב. חייבת להיות דרך שבה החוק יכול למנוע מדברים כאלו לקרות. מדובר בהטרדה מינית מכוונת, לא של סתם אדם. יש כאן קורס לאומנות האינוס. טוב שלא מלמדים אותם איך להכניס רופי למשקה של בחורה בלי שהיא תראה.

    זה המייל שלי [email protected] אני אשמח אם תפנו אליי ותספרו לי את הסיפור שלכן. אני כבר אמצע דרך להגיע עם זה לבית משפט.

  18. קראתי עכשיו, גרם לי לצמרמורת ולבושה. אני מאחל לבחור שעשה את זה שיום אחד הוא יבין את מה שעשה, כי אין עונש גדול כמו צער על מעשה רע שעשית ואי היכולת לשנות את זה. מאחר ואני גם פרקטי, אני מאחל לו שלשול וטחורים עד אותו רגע קסום.
    אני נטפל לדבר אחד כאן שהעלית:
    “וראיתי את ידו של הגבר שמשוחח איתי מלטפת את בטני. חלחלה אחזה בי, שיתוק, לא יכולתי לזוז או לומר דבר”
    השיתוק הזה באותו רגע מוביל להרבה שנאה עצמית אחר כך. הרבה ‘הייתי יכולה לעשות ככה, הייתי צריכה לעשות ככה’ וכל מיני כאלה. בטוח שבמרכזי תמיכה ידעו לספר על זה יותר.
    אני מציע לך ללמוד אומנות לחימה. אמנות לחימה תיתן לך את הבטחון הזה וגם את האינסטינקט הגופני להבחין בין מגע אקראי ולא מכוון לבין פלישה גסה למרחב האישי שלך. נכון שעכשיו את חושבת על שבירת היד ההיא, אבל אימון היה מונע את זה עוד בשלב שהזזה קטנה הייתה מספיקה כדי לא לגרום לך תחושות לא נעימות, ולגרום לו להבין שהוא נכשל.
    אישית אני ממליץ על אייקידו,כמתאימה מאוד לנשים אבל אני לא נייטרלי.
    יש לך את המייל אם מעניין לך או למישהו כאן.

  19. אחרי קריאה של הפוסט והתגובות אני מבינה שגם אני נתקלתי בחניך מטרידן. הוא שאל אותי ואת חברתי “איזה מתנה לקנות לאחותו”. נכנסנו לזה, המלצנו לו על תלושי קנייה, וציינו בפניו חנויות מומלצות. מיותר לציין שהוא לא התעניין בתשובות. בשלב זה הבנתי שהוא טיפוס גבולי והתעלמתי מהשאלות שהפכו להצקות. חברתי, טיפוס פחות חשדן ממני, המשיכה לענות לו, ואף בחביבות. באיזה שהוא שלב הוא שינה את הטון למעליב, בלי סיבה מובנת, אמר לה ש”יש לה בעיה של שליליות” ושהיא מסכנה וממורמרת, ועוד כל מיני העלבות מגעילות. ואז הגיע האוטובוס, עלינו עליו וככה זה נגמר.
    הוא לא נגע בנו, לא ביקש מספר טלפון ולא קילל. סתם שיקר, ניצל אמון של אנשים למטרות אגואיסטיות, ואחר כך המשיך לנצל את אותו אמון כדי “להתאמן” בירידות והשפלות, שעכשיו אני מבינה שהקורס מציג כטכניקה לגיטימית: לזרוע “בלבול” כמקדם מגע. זה מגעיל, זה מבזה. אני אישית חשבתי שיש לאיש הזה הפרעת אישיות. זה עדיין אפשרי, אם כי בקריאה על הטכניקות של המקום אני מבינה שהמרכז מזין לו את ההפרעה במתודות שמתחזות ללגיטימיות.
    ובכן, הן לא. לא חייבים לגעת בי בשביל להשפיל ולהעליב אותי, ולא ברור לי למה להשפלות האלה אמור להיות מקום בחברה. מגיב בשם ג’ו שכתב כאן שהיה לו מה ללמוד “כאיש שיווק” מהמתודות, לא כולל הנגיעות: מה בדיוק למדת? שמותר לשקר, להשפיל ולרדת על אנשים ברחוב כדי לנסות ל”מכור” להם מגע מיני? wtf? ואם בא לי לפתוח את “המרכז לשחרור אגרסיות”‘ שבמסגרתו אני מעודדת חניכים לחפש את המגרעות בכל אדם שעובר על פניהם ברחוב ולהטיח אותן בפניו, למטרות פורקן והתעלות רגשית? זה סבבה? לגיטימי? עובר? נסה לדמיין זאת: “אתה ממש נכה”, “יואו, את זקנה נפולה”, “תמשיך לחשוב שמישהי אי פעם תרצה אותך יא גמד שעיר”, והכל למטרה נעלה, שאני ארגיש יותר טוב עם עצמי, כי מגיע לי להשפיל, נולדתי גבר.

    גועל נפש. על נגיעות אין בכלל מה לדבר- ישר תלונה במשטרה. אוי זה כל כך מחליא.

  20. מחר, יום חמישי, תיערך הפגנה נגד המרכז-
    סמינר הקיבוצים, דרך נמיר 149, מול מוזיאון הארץ ברמת אביב
    בשעה 18:00
    בנוסף, הוגשה תלונה במשטרה, כל מי שרוצה להוסיף את תלונתה, מס’ התלונה המקורי הוא
    479073/2010
    לפירוט-
    http://reuma0.wordpress.com/2010/12/15/shakshuk/

  21. קראתי והזדעזעתי. ואז קראתי את התגובות למטה שמספרות על עוד מקרים כאלה והזדעזעתי עוד יותר. מישהו שמנסה להדבק ברחוב תמיד יהיה, אבל כמו שמישהי כאן ציינה מגע פיזי הוא משהו שעובר את הגבול. אני חושב שהתגובה הנאותה היא סטירה מצלצלת אבל ברור שזה לא יקרה, כי יש מרחק בין מגע לבין סטירה (שנתפסת כאלימות פיזית) ובדיוק את הדילמה הזו מנצלים הקרציות האלה. אני רוצה לראות מישהו כזה מנסה לעשות תרגיל כזה על מישהי שנמצאת עם גבר לידה (ידיד/הורה/אח). הם מנצלים את ההיסוס, המבוכה, האדיבות והחינוך שלכן וזה מה שמרתיח אותי. אה, ואין שום קשר בין המתואר לבין שום דבר שקשור במילה פיתוי. פשוט בושה.

  22. מזעזע.

    למה בחורים הולכים לקורס הזה? משלמים על זה כסף?

    יש כאלה שזה עובד להם ובגלל זה הקורס נחשב מוצלח?
    אם זה לא היה עובד אז זה הי הנעלם מזמן, ככה בשקט כמו שזה הופיע לא?

  23. הודעה מטעם צוות האתר:
    מקומון תל אביבי מחפש נשים שיכולות להעיד על חוויות שליליות עם חניכי ובוגרי המרכז לאמנות הפיתוי. אם מישהי מהקוראות חוותה הטרדה או תקיפה של חניך או בוגר מאפ”י ומעוניינת להתראיין בנושא החשוב הזה, אנא פנו אלינו במייל ([email protected]), ואנחנו נקשר בינכן לבין הכתב.

  24. מצטרף לגל הבחילה הכללי, אך לא לתדהמה.
    בחברה שמבוססת על תרבות הצריכה (כולם) ועל פורנוגרפיה (99% מהגברים, נזק בלתי הפיך ברובו), החפצה של אנשים בכלל ונשים בפרט נתפסת כלגיטימית עד כדי כך, שרוב האנשים יתייחסו לתביעה כנגד המרכז הזה כהזויה. תדהמה לנוכח אירוע כדוגמת הפוסט המצמרר הנ”ל, הופכת אותו למעשה לחריג.
    לגבי התמודדות עם הבעיה, אני מאמין שהליכים משפטיים הם חיוניים, אך לא מספיקים. כמו בסוגיית הזנות, כל עוד החברה מייצרת ביקוש, התופעה תמשיך להתקיים, גם אם בשוליים. לפיכך, המאבק במרכז (בסרסורים) יצמצם את הבעיה אך לא יעלים אותה.
    אני מסכים שיש תופעה של חוסר ביטחון של גברים בזהות הגברית או בגבריות שלהם, ולכן אני מאמין שחשוב לתת לתופעה מענה, אך אחד שיעצים את הגברים מבפנים, ולא על ידי דריסה אלימה של נשים. אני מכיר מישהו שיזם פרויקט כזה – סדנה להעצמת הזהות הגברית, או משהו כזה. הבעיה היא שבעידן הסיפוק המיידי, קשה להתחרות בטכניקות שמביאות לריגוש וחוויית הצלחה תוך זמן קצר, גם אם הן שפלות ושטחיות.
    בכל אופן, תודה על הפוסט – הוא יהיה עזר חינוכי מוצלח למדי (ברשותך, כמובן).

  25. גם לי קרה מקרה דומה, לפני כמה שנים. הייתי במכבסה בטכניון, מקום תמים לכל הדעות. היה שם איזה בחור, דיברנו קצת כדי להעביר את הזמן. פתאום, ללא שום אזהרה, הבחור שלח יד ונגע בבטן שלי.
    הייתי מספרת לכם מה קרה לאחר מכן, אבל אני לא יכולה. הסיבה פשוטה: באותו הרגע פשוט קפאתי. לאחר זמן מה, נצח או אולי רק כמה שניות, הוא הסיר את היד שלו משם. רק אז הצלחתי לנשום שוב. אני לא זוכרת איך השיחה נגמרה, אני רק זוכרת את תחושת הרווחה שחשתי כאשר הוא הסתלק משם.

    זה היה לפני די הרבה שנים, מאז דברים השתנו. למעשה, היום, הקריאה של הפרסום המצמרר הזה ושל התגובות שלו עשו לי חשק ללכת לטייל בסביבות רוטשילד והסנטר. אני רואה את זה בעיני רוחי: אני מטיילת להנאתי, כשפתאום בחור מגיע ומתחיל לבלבל לי במוח. אני משתפת פעולה בנחמדות, כשפתאום אני מרגישה את היד שלו על הבטן שלי. אני מחליקה את היד שלי על היד שלו, כאילו מבלי משים, גורמת לו לחשוב שמזימתו הצליחה מעבר למשוער. ואז, כשהוא בטוח, וסליחה על הביטוי המגעיל, שהדרך שלו לתחתונים שלי סלולה – אני מסובבת לו את היד בבריח, מורידה אותו על הברכיים ולוחשת באוזנו: “אתה למדת את אמנות הפיתוי? אני למדתי אמנות לחימה.”

    אגב, אישית אני ממליצה על נינג’יצו. אבל כל אחת ומה שמתאים לה.

  26. אני נחשפתי לבן זונה אחד שניסה להטריד אותי מינית וידע שיש לי חבר וזה לא עניין אותו,וניצל את העבודה שאני לא בן אדם שאריב עם אחרים,הוא ניסה ללחוץ עליי כמה פעמים לצאת איתו כמעט בכח , התעניין בחיי הפרטיים ועוד זרק רמזים מלוכלכים נגד החבר שלי. אני יודעת שהמנוול הזה מנסה להשתמש בטכניקת “קישור מחשבות” כמו בלינק :
    http://www.mapi.co.il/node/98
    והקישור מחשבות זה כמו כישוף , כי הם מנסים לשתול מחשבות לא רצויות במח הבחורה .

    1. נכנסתי ללינק ששמת והזדעזעתי:

      “בראשן של נשים מתרחש אי סדר נוראי. בלאגן כזה, שלא הייתי רוצה לאחל לאף גבר. רצונות מנוגדים, מחשבות על דבר אחד ובאותו הזמן על הדבר המנוגד לו, בלבול וחוסר בהירות. לפעמים צריך פשוט לעזור להן לחשוב בכיוון הנכון.
      טכניקת קישור מחשבות, זוהי טכניקה שמאפשרת לשתול לתוך המחשבות של בחורה, את המחשבות שאנו רוצים לשתול בה. זהו סוג של וירוס מחשבתי שאין לה ממש שליטה עליו ויכולת להתנגד (ללא כוונה מודעת לעשות זאת).”

      לא הייתי אומרת שזה כמו כישוף, אלא שזה כמו ניסיון (שלדעתי בדרך כלל לא יצליח) לכפות על מישהו אחר את שיטת המחשבה שלך. להלן – ניסיון לשטיפת מוח.

  27. על הרבה בחורות זה לא יעבוד , אבל יש כאלה שזה יגרום להן למחשבות טורדניות (הלוואי עלייך לא לדעת מה זה) , וזה יכול לגרום לבחורה לטפס על קירות מרוב ייאוש.
    הדבר הזה באמת מזעזע , שמנצלים נקודות חלשות אצל חלק מהבחורות.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *