כשאתה נועץ בי מבט זה גורם לי להרגיש חסרת אונים

על מה אדבר? על המבט שלך. היה או לא היה? היה, ללא ספק היה. כשאתה מפשיט אותי במבטים (לא, אל תטעה, זה לא נקרא להסתכל) – זה לא מחמיא לי. זה גורם לי להרגיש מאויימת (ולא בגלל שאני “בכיינית” או “רגישה”). אתה פולש למרחב האישי שלי. אתה מחטט בעיניים שלך וזה ממש לא משנה לך כמה אני לובשת. כל בגד לדידך הוא סיבה לחיטוט. כשאתה נועץ בי מבט זה גורם לי להרגיש חסרת אונים, איך להתמודד עם זה? אני לא יכולה להעיף לך את המבט, אני לא יכולה לצרוח, כי זו לא תחשב תגובה הולמת או פרופורציונלית, אני יכולה רק לבקש יפה שתשים את המבט שלך במקום אחר, במקום שלא מפריע לאף אחד. נועץ-מבטים יקר, הנה לך תרגיל מדמה: קח את המבט שלך ונעץ אותו חזק ושריר בגבר שרירי וחסון הנמצא בסביבתך הקרובה, היה תקיף, הקף אותו במבטך, אל תוריד ממנו את העיניים לרגע, כעת נעץ היטב את מבטך באיבריו רגישים. העלה אותו, הורד אותו, התעכב, סרוק כליל – עכשיו נסה לדמיין: האם תעז אי פעם (אפילו רק לשם התרגיל) לעשות כן? אם כן, מה יקרה לדעתך? האם זה לא יתפרש כאלימות אשר עשויה להעמיד אותך בסכנה? למה אתה מרשה לעצמך לעשות את זה איתי ולא איתו – כי אני לא מאיימת עליך? עכשיו דמיין שכל גבר שלישי או רביעי עושים זאת; ברחוב, בסופר-מרקט, בעבודה, באוניברסיטה, בבית-הקפה, בעצם חוץ מהבית הפרטי שלי – בכל מקום. ביום שאני מבלה בו את רוב השעות מחוץ לבית אני הופכת מטרה להצקות והטרדות חוזרות ונשנות מאנשים שאני מכירה ולא מכירה. נסה לספור – כל גבר רביעי (נניח) – כמה זה ביום? עשרים, אולי שלושים, אולי יותר. האם אתה באמת חושב שזה מחמיא לי? זה מטריד אותי, זה מציק לי, זה לא מותיר לי מרחב פנוי למחשבות. זה מעליב אותי, זה מאיים עלי, לפעמים אני רועדת מפחד, לפעמים מגועל. אני מבקשת שתשים את המבט המטריד שלך במקום אחר, במקום שלא מטריד אף אחד ואף אחת (ובין כה וכה גם לא מחמיא), וכן, אם אתה עוד קצת מהסס אם כן או לא – אל תחמיא לי. תודה. לא ביקשתי מחמאות.

נשלח על ידי נפש מזרחית

התגובה של ל "

  1. אני מקבל את זה שמבטים ממושכים נתפסים כסטייה. מצד שני, עם כל הכיעור ברחוב, בנייני בטון, מכוניות-ערסים צופרות, זקנים שמאטים את התנועה הטבעית, מצטער, לפעמים אני רואה אישה יפה ורוצה להמשיך ולהסתכל עליה. ברור לי שמבט ממושך נתפס על ידי נשים מסוימות כ”מפשיט” (אפילו שמעולם לא יצא לי “להפשיט”, מבט סורק מלמעלה למטה הוא בסך הכל דרך לצלם בזכרוני דבר יפה, ואני מבטיח לך שגם ציפורים יפות וירח מלא זוכים אצלי למבטים ממושכים) – אני מבין שהצד השני עשוי להפגע, ולכן לעולם לא אבהה במישהי ממושכות אלא אם אני בעמדה שהיא לא רואה אותי עושה את זה – אבל יש גבול לכמות הדרישות שאפשר להציב בפני גברים. סוטים שמנסים משהו, לגעת, לזרוק הערה פוגענית – בהחלט, צריך לעצור אותם. אבל אני עומד על זכותי להסתכל על דבר יפה רק כי הוא יפה. המונה ליזה לפי התאוריה הזו זוכה למאות מבטים משפילים. מצטער, צריך לשים את הגבול. אם אין אפילו אפשרות להסתכל על אישה יפה, מה הטעם בכלל לצאת לרחוב. יש פורנו למי שמרגיש חרמן. להסתכל על אישה יפה אומר, מבחינתי, שאולי היא תקום ותעשה מעשה – תגיד לי שאולי אני מצאתי חן. שאולי יש לי סיכוי. זה מראה בעיקר על חוסר נגישות מצדה, ושוב, לא בלתי מוצדקת. גם אם לי היו מציקים כל היום אני הייתי מנסה להשפיל את הראש באדמה. אבל צריך לחשוב קצת על מה מרגיש הצד השני. יש גם גברים רגישים, שמבט של שנאה גורם להם להרגיש רע בלי סיבה. לא הכל חייב להיות הטרדה מינית.

    ושוב, מתנצל בשם המין הגברי על זה שלפחות חצי מאיתנו הם סוטים חסרי מודעות עצמית. אבל הפוסט הזה די הרתיח אותי. האם עלינו ללבוש חליפות מכף רגל ועד ראש רק כדי שלא נשים לב שיש גם אנשים יפים בעולם? פה אני שם את הגבול. (ושוב, אין בכך כדי להפחית מהתחושה של הפגיעה שאת מרגישה. אני מסוגל ללכת ברחוב ולזהות מי הנשים שכבר הושפלו מינית, הן הרבה יותר מתחמקות מגברים, לוקחות עוד צעד ימינה, מורידות מבט. וזה עצוב לי, כי לא ככה צריכה להתנהל אינטראקציה אנושית).

  2. אני לא אוהב להגיב כאן, לא נעים, לי בסופו של דבר, להיות כאן גבר זה רק להיות אורח.
    והייתי רוצה לחשוב הפמיניזם שלי בא לכדי ביטוי גם ביכולת לשתוק לפעמים.
    אבל אני מבטיח לא להיכנס כאן לדיון אלא רק לומר בקצרה ל-ע’:
    א. גם אם רק מעדתך בלשונך: חשוב לומר זאת נכון: נשים הן לא “דבר” יפה הרי ברור שבסובייקטים אחרים יש לנהוג אחרת מאשר באובייקט. אני בטוח שאתה לא היית נהנה אם מישהו היה בוהה בך. אני יודע שהיתה תקופה שבה נהגתי להתלבש/להיראות אחרת מהנורמה: חוויית הבהייה תמיד היתה מגעילה/מעצבנת/מבהילה וכו’.

    ומאידך, אני מזדהה עם רוח הדברים שלך. אבל בעצם, כל מה שאנחנו רואים באתר הזה הוא תמיד משהו שעוזר לנו הגברים לשים יותר לב ליחס שלנו לנשים.
    במובן הזה הפוסט הזה מעולה.
    אני לא מבטיח שאפסיק להסתכל על נשים יפות, אבל אני מבטיח לנסות להיזהר ולשים לב לעצמי.
    ייתכן שבסיטואציה חברתית פחות אלימה כלפי נשים יכולנו להסתכל יותר על (א)נשים יפים בלי שיהיה בכך איום. אבל נכון לעכשיו- כדאי שאני ואתה נשים יותר לב.

    תודה לכותבת.

  3. ע, מבטים ממושכים לא נתפסים כסטייה. הם נתפסים כדבר חודרני ולא נעים,כפי שאני מניחה שגם אתה היית מרגיש אם היו בוהים בך בצורה שמתוארת בפוסט.

  4. אזרח ע – יש מבט ויש מבט. יש את המבט של הבחור שנוסע מולי באוטובוס בשש בבוקר ומת מעייפות, ויש את המבט של נהג המסחרית הזדוני שנוסע לידי לאט לאט.

  5. נפש מזרחית – תודה על הפוסט החשוב הזה.

    לאזרח ע. –

    אישה היא לא “דבר”. פעמיים בתגובה שלך כתבת “דבר” במקום “אישה”.
    זו לא רק מעידה לשונית, כי גם ההשוואות שלך למונה ליזה, לציפורים ולירח מעידות על נטיה מצערת להחפצה של נשים.

    וכמו כל מחפצן קלאסי, אתה “עומד על זכותך” לכך שהחפץ ישרת את הצרכים שלך. זכותך? ממתי יש לך זכויות לגבי הגוף שלי?

  6. מצד אחד אני מבין שהבמה הזו נועדה לתת תמיכה כדי שנשים יספרו את הסיפורים וכדי שנידע עליהם. מאידך, במקרה הספציפי הזה אני מרגיש קרוב לדברים שכתב האזרח ע.

    כמי שכתב שלעולם לא יבהה במישהי ממושכות אלא אם הוא בעמדה שהיא לא רואה אותו עושה את זה, אני לא מבין מהיכן התרעומת הכל כך גדולה שהוא קיבל כאן בתגובה. ולהכניס בן אדם לקטגוריות כל כך שליליות על זה שהוא כתב את המילה “דבר” בהקשר מסוים במשפט ספציפי שהוטל עליו הזרקור מבין כל דבריו הארוכים – נשמע לי מאוד לא הוגן.
    נכון, יש עוולות, יש תקיפות, יש הטרדות. צריך שנידע עליהם, טוב מאוד שיש את האתר הזה. צריך למתוח קו גבול ברור ומוסכם. אבל עד לאן? בסופו של דבר המרחב הזה נועד שנחיה אחד עם השני ונהנה אחד מהשני. תארו לכם שחלק מהכותבים פה אולי גם נוסעים אחד ליד השני בכביש, או עוברים אחד מול השני ברחוב. מתכתבים כאן ואז כמו זרים לחלוטין שנרתעים אחד מהשני רק מעצם היותם דמויות זרות ולכן ריקות מתוכן.

    שלא יצא מכל זה שהעולם יהיה יותר מנוכר ממה שהוא היום.

    1. בהחלט יתכן שעברנו פעם באותו רחוב,
      אולי הלכת מאחורי ונעצת בי מבטים כי נראה לך הגיוני וסביר לבהות במישהי ממושכות אם אתה “בעמדה שהיא לא רואה אותו עושה את זה”.
      מה שאתה לא מבין – כי בך לא בוהים מדי יום עשרות גברים ש”נמצאים בעמדה שאתה לא רואה אותם עושים את זה” – שאני הרגשתי את המבט שלך ננעץ בי.
      למחרת יצאתי מהבית עוד יותר מנוכרת.

      אתה לא מבין שכשמישהו נועץ בי מבט אני מרגישה את זה,
      אתה לא מבין שלפעמים אני גם רואה את המבט שננעץ בי,
      אם אני לא צועקת מבחינתך כאילו לא קרה כלום כי אין בך את הרגישות לזהות את אי-הנוחות שלי בלי שאני אצעק,
      זה בהחלט קשור לכך שאתה לא רואה בעיה בלהשוות את הפגיעה שאני חווה באותו רגע לתחושה של הירח או של ציפור כשבוהים בהם.
      טוב מאוד שיש את האתר הזה, לדעתך, כדי שנדע על כל הסוטים האלה שמסתובבים ברחוב, אבל צריך למתוח קו גבול ברור ומוסכם – כזה שיאפשר לך להמשיך בשלך, עם הבונוס של ההרגשה הטובה שאתה כזה קשוב לנשים וקורא באתר החשוב הזה ומזדעזע מכל הסוטים האלה.

      אתה רוצה שהעולם לא יהיה מנוכר יותר ממה שהוא היום?
      תפסיק להגן ולהתגונן ותתחיל להבין שאתה לא מבין,
      אולי מחר כשתצא לרחוב לא תגרום לעוד אישה להיות עוד יותר מנוכרת.

  7. לכל המגיבים והמגיבות –
    אם גברים היו מושכים את עיניי באופן אוטומטי כשם שנשים עושות, גם עליהם הייתי מסתכל.
    אני כאמור מודע מאוד לעובדה שמבטים הם דבר חודרני ומעליב, ולכן למרות כל האמור לעיל,
    לעולם לא אנסה לבהות בכוונה, במבט שמנסה לומר משהו. אבל יש יופי בעולם, ולי שמורה הזכות, לא לגעת, לא לומר משהו מטריד, לא לנסות לאנוס – אני יודע היטבהיכן עומדים הגבולות שלי – ונכון, יש הבדל בין להסתכל על אישה כחפץ ולהסתכל עליה כדבר חי. אישה היא שווה לי בכל, לטעמי, ואין בכך לגרוע מזכותי להסתכל עליה. אני לא יכול עם כל חוקי המוסר והמוסרנות האלה. בני אדם צריכים ללמוד לצנזר את עצמם, לא פה בטקסט, אלא במציאות כשהם נתקלים. אני תמיד זז מטר הצידה כשאני ברחוב מול אישה, כדי שהיא תבין שאני לא מהווה איום מבחינתה ותוכל להמשיך בשגרת חייה בלי לשאול את עצמה אם אני עומד לגעת בה. אבל מכאן ועד “אל תסתכלו עליי”? גם אני, בעבודה למשל, לא רוצה שיסתכלו עליי. נוח לי להיות שקוף. מה לעשות, שהחיים מלאים באנשים שיסתכלו עליך, חלקם בצורה מחויכת ונעימה, וחלקם בצורה בוטה ומעליבה (כן, גם אותי מעליבים מבטים). אני רק אומר, שיש גבול למגבלות האנושיות שאפשר לשים עלינו. בסופו של דבר, אם יגידו לי שהכל אסור, הכל כבר יהיה מותר, כי ברור לי שכבן אנוש, אני לא מסוגל לעמוד במערכת חוקים אינסופית שנועדה להגן על קורבן פוטנציאלי של מישהו אחר (לא שלי, כי אני כאמור לא אנסה כלום, מתוך הידיעה שדברים אלה הם פוגעניים).

    זה שישר קפצתם והחלטתם שאני מחפיץ נשים, זה די להחפיץ אותי. אני החפץ הזה שבוהה בחפצים אחרים. אבל נראה לי שאולי זו לא הזירה להסביר את עצמי, אולי לא הייתי צריך לומר דבר. יש פה יותר מדי אנשים קפוצים שמוכנים לפרש הכל כאילו אני האויב. אני לא האויב, אם זה לא ברור, האתר הזה מבורך בעיניי, ולחשוף את עוולות הגברים שמתנהגים בלא גבולות לעצמם, גורם לי להבין גם מה אני עושה לא בסדר, ואני אכן מיישם. אבל – שוב – תפסיקו להגיד לי לאן להסתכל, או כמה זמן מותר או אסור לי. תנו לי לקבוע את הגבולות של עצמי בעניינים שכאלה.

    1. האזרח ע. ואסף, אני לא חושבת (או לפחות, לא קראתי) שהיא אומרת “אל תסתכלו עליי”. היא אומרת “אל תפשיטו אותי במבטים”. אלו שני דברים שונים.
      זה הכל, וזה כל ההבדל, וזו כל התורה.

  8. לא יודעת מה איתך, אבל אני יודעת ומרגישה איך מסתכלים עלי. יש גברים שרואים אותי כאדם. לצערי, רובם רואים אותי כ”דבר יפה” במקרה הטוב, צעצוע או טרף במקרה הרע. אפשר לראות בעיניו של אדם אם אכפת לו מהמילים שיוצאות לי מהפה או שהוא מדמיין מה הוא יכול לעשות לפה הזה. אפשר לראות אם הוא מתקרב אלי כדי להכיר אותי או כדי לכבוש אותי. אם הוא מסתכל עלי כאדם או כחפץ. אני מפצירה באלה שעומדים על זכותם להסתכל על “דברים יפים”, אנא חשבו על האדם כשאתם מסתכלים. זה משתקף במבט.

  9. התרעומת, ע’ ואסף, היא פשוט כי זה לא מנומס לבהות באנשים.
    להביט זה משהו אחד, אבל בהייה לאורך זמן גורמת לאדם שבצד השני אי-נוחות.
    נסו לדמיין לרגע שהולך מולכם ברחוב, או יושב מולכם באוטובוס, אדם (גבר או אישה – זה לא משנה לצורך הדוגמא) עם אף מוזר, או עם כתם לידה גדול על המצח כמו לגורבצ’וב. או, כדי להעביר את זה למגרש ה’דברים שמוצאים חן בעיניי’, עם חולצה של הלהקה האהובה עליכם או עם עיניים מדהימות בגוון שבחיים לא ראיתם. כן, זה מושך את העין, בהחלט. כולנו נוטים להביט בדברים כאלה. אני בהחלט מוכנה לתת לכם להנות מההנחה שאתם לא רואים נשים כמשהו שנועד ‘לקשט’ את המרחב הציבורי להנאתכם (למרות שכפי שאפשר לראות מתגובות אחרות כאן באתר, גם התפישה הזו קיימת אצל חלק מהאנשים, ומן הסתם זה מה שגרם לתרעומת על דבריכם).
    אבל כשהמבט הזה מתמשך, והופך לבהייה חסרת-בושה, זה כבר נעשה לא נעים. זה לא מנומס לבהות באנשים. פשוט מאוד.

  10. אני מאוד בעד הפוסט האחרון שעורכות האתר כתבו, לכן איני רוצה לפתח דיון כי זה איננו המקום הנכון, אבל לאור תגובות האנטי אני רוצה להבהיר:

    ראשית כל: שלום דורית, אם זה עושה לך טוב להבין איכשהו מהדברים שלי שאני ככל הנראה אדם שהולך ברחוב מאחורי נשים כדי לבהות באחוריהן, ואחרי זה כותב כאן כדי להשקיט את מצפונו, לכי על זה. מה שכן בטוח הוא שאני לא מכיר אותך ואת לא מכירה אותי.
    לכל שאר המגיבים והמגיבות:
    “נפש מזרחית” תיארה תופעה של בהיות מכוונות ומבטים ממושכים וחסרי בושה. אין מחלוקת (נראה לפי דבריו של האזרח ע שאני יכול לדבר גם בשמו) על קיומה של תופעה כזו, על זה שהיא שלילית, ועל הרגשות חוסר הנוחות וחוסר הביטחון שנגרמות ממנה.

    האזרח ע, כשהוא כותב טקסט שלם של הדגשה המודעות שלו לנעיצות עיניים האלה ולהרגשה שהן גורמות, ועל זה שהוא מקפיד שלא להגיע לשם, לא להביך ולשמור על גבולות המרחב האישי של אותה אישה, כשהוא שם לעצמו את כל המגבלות הללו – הוסיף שהוא כן נוטה, בסיטואציות המתאימות, להסתכל על נשים יפות, (ממש הודאה “לא סנסציונית”- בלשון המעטה) , ושאל איך אנחנו רוצים שמרחב הציבורי שלנו יראה ולכן היכן אנחנו רוצים שיעבור הגבול של מה נחשב מבט של הטרדה מינית?
    כאן היו כמה מגיבות שהחליטו לעשות דה-קונסטרוקציה לדברים שלו ולכוונה שלו- לפרש אותם מחדש כאחד שדבריו מעידים כי הוא בוהה בנשים בלי בושה ובחוסר נימוס ורואה נשים כחפץ וכאובייקט. אני חושב שבעוד שההודאה שלו הייתה מאוד טבעית, והשאלה והדברים שלו היו לגיטמיים, היו כאן כמה תגובות מאוד לא הוגנות.
    הדברים ברורים ואפשר להבין אותם, אם לא מנסים להניח הנחות קדומות ולתת כל מיני פירושים לדברים בהתאם לאותן הנחות. אבל כאמור הדיון הזה לא כאן מקומו.

  11. חברים, עושה רושם שהשיחה כאן מתקדמת לכיוונים לא רצויים, לכן אני חושבת שנסכם אותה בדברים הבאים ונניח לדיון במקומו:
    – יש מספר דרכים להביט באנשים שסביבך. חלקן, בפרט מבטים ממושכים ואו מחפצנים, עשויות להיות לא נוחות לצד השני – על כך כולנו מסכימים.
    – בין שההתייחסות לנשים כ”דבר” בתגובתו על האזרח ע. היתה מעידה לשונית מצערת ובין שהיא עדות לצורת חשיבה מסויימת – עמדנו על נקודה זו והבהרנו אותה. נשים הן לא “דבר”, לבהיה בהן יש השלכות רגשיות שאין לבהיה בעצם דומם ויש להתחשב בהן כאשר אנחנו מתנהלים במרחב הציבורי.
    – עם זאת, כל בר(ת) דעת (ית)סכים שאי אפשר לדרוש מאנשים שלא להתבונן באנשים שנמצאים בסביבתם כלל.

    אם כך, השורה התחתונה היא (כמו תמיד) שיש לנהוג ברגישות כלפי האנשים שסביבנו, ובכל מקרה שבו אנו מבחינים בחוסר נוחות אצל הצד השני, לחדול ממעשינו (גם אם הצד השני נורא יפה). וכמו כן, כיוון שכולנו מבקרים באתר ונחשפים לחילוקי הדעות בינינו, צריך גם להיות מודעים לכך שלאנשים שונים יש סף רגישות שונה ולכן עדיף, במידת האפשר, לטעות “לצד הבטוח”.

    מעבר לכך, אני רוצה להזכיר שאמנם אנחנו מתעסקים בנושאים טעונים והתלהטות הרוחות היא דבר צפוי ובלתי נמנע, אבל גם מתוך סערת הרגשות חשוב לזכור שגם מצידו השני של המסך יושב בן אדם, והטחת האשמות בעלות גוון אישי, גם אם היא מרומזת, לא מובילה את הדיון לשום מקום.

    1. אני מכבדת את בקשתך להניח לדיון, אך לאור תגובתו האחרונה של אסף אני מרשה לעצמי לחדד כמה נקודות בעייתיות באופן הסיום הנוכחי, פרסום הדברים לשיקולכן כמובן.

      בהתקיים כ”כ הרבה אינדיקציות להיעדר המודעות החיונית להבחין בחוסר-נוחות שחשה אישה שבוהים בה, לסיים את הדיון ב”תהיה רגיש, כשאתה מרגיש שאתה מטריד – תפסיק להטריד” נראה לי בעייתי.
      נראה שלתפיסתו של האזרח ע. את העולם זה בדיוק מה שהוא עושה כיום והאמירה הזו רק מאשרת שהוא פועל נכון ובאופן לגיטימי כשהוא מביט בנשים רק באופן שהוא בטוח שלא גורם חוסר נוחות, כל השאר זה סמנטיקה ושנאת גברים. ספק רב אם כך גם חוות את העולם הנשים שהוא סורק במבטו כשנדמה לו שהן לא רואות.

      שלושה גברים שביקשתי מהם לחוות דעה על הדברים ראו היטב את היעדר המודעות ו/או האכפתיות לתחושותיה של האישה הנסרקת, במובחן מאי הנעימות שמרגיש הגבר הרגיש לנוכח מבטי השנאה והגבלת זכותו להסתכל על דברים יפים; את ה”זכותי!” וה”פה אני שם את הגבול”; את הסבירות שמי שמשפילות מבטן ומתרחקות ממנו הן מי שמבטו שלו השפיל ולא הפגנת יכולת של גבר רגיש ומודע “לזהות” נשים שהושפלו במהלך חייהן על ידי הסוטים האלה שצריך באמת באמת באמת לעצור. גבר רגיש ומודע אמר: כולן הושפלו ומושפלות כל הזמן, אין שום דבר “לזהות”.
      מי שכ”כ בטוח במודעות וברגישות שלו תוך שהוא מבטא כ”כ הרבה חוסר מודעות ורגישות – פשוט לא יבחין בחוסר הנוחות וימשיך לחשוב שמי שמטריד הם הסוטים ההם, הוא מוריד מבט ברגע שהוא מזהה אי-נוחות….

      גבר אחר כאן הכריז שהוא בהחלט מקבל את הבקשה להקשיב, לא לזנק להטיף לנו איפה טעינו והוצאנו מההקשר ולא הבנו נכון, לתמוך;
      רגע אחרי ורגע לפני שזינק להטיף וטען שהוצאנו מהקשר ולא הבנו נכון (חוץ ממני. לי זה ממש עושה טוב) ובכלל מדובר בהפגנת מודעות רבה לתחושה שגורמת נעיצת מבטים.
      כלומר אפילו כשאישה אומרת לו מפורשות שהתנהגות מסוימת מטרידה אותה והוא אפילו לא נדרש לרגישות הדרושה לזיהוי אי-הנוחות, הבעיה לשיטתו היא בהבנה ובפרשנות שלה את אופי הסריקה או הבהייה שמתאר הגבר בעל המודעות הרבה.
      מהבחינה הזו לסיים את הדיון בתזכורת שיש אנשים שונים עם סף רגישות שונה, זה לחזק את האמונה שלו שהבעיה היא בהבנה ובפרשנות הנשית את המבט. אני לא חושבת שמדובר בסף רגישות שונה, ולראיה זעקתו של האזרח ע. לזכור את הגברים הרגישים הנפגעים ממבטי שנאה. את הפגיעה בהם סף הרגישות הגברי מפליא לזהות וברור שלא מדובר באי-הבנה את כוונת נועצת המבט, רק נשים מפרשות לא נכון מבטים תמימים כמבטים פוגעניים…..

      התזכורת לענ”ד צריכה להיות שכולנו בני אדם, אנשים, לא אוהבים שנועצים בנו מבטים שאנו לא מעוניינים בהם; ובעצם אין לגבר שום סיבה להניח שאישה זרה מעוניינת במבטיו יותר מכפי שהוא מעוניין ש-20 גברים יסרקו את התחת היפה שלו בכל בוקר כשנדמה להם שהוא לא רואה.
      בלי לנחש סף רגישות, בלי הצורך לזהות אי-נוחות ללא המודעות הבסיסית הדרושה לכך. הכי בסיסי שיש, הכלל שלומדים בגן, אל תעשה לחברך מה שלא נעים לך…..

      מבחינתי השורה התחתונה הרבה יותר פשוטה, במקום לקוות שתזהה את אי-הנוחות שלי וסף הרגישות שלי נעבוד עם אי-הנוחות שלך וסף הרגישות שלך, אותם אתה מזהה ועליהם אתה סומך שלא ישגו בהבנת כוונת המתבונן בך.
      אז תסתכל עלי בדיוק למשך הזמן ועומק המבט שהיית רוצה לחוות מבט מאדם שאינך נמשך אליו.
      סה טו.
      המציאות היא שהסיכויים שזו שאתה מביט בה היא לסבית, תפוסה או רווקה הוללת שסתם לא מעוניינת בך ספציפית; גבוהים הרבה יותר מהסיכויים שהמבט הזה יגרום לה לגשת אליך ולהגיד שמצאת חן בעיניה.

      1. אני אחדד את האמירה שלי כי נראה לי שהכוונה שלי התפספסה:
        כשאני אומרת שלאנשים שונים יש סף רגישות שונה, אני לא אומרת שהפרשנות הנשית היא לא לגיטימית, אלא שאם אשה אומרת שהמבט מפריע לה אז הוא מפריע לה גם אם לגבר המבט נראה לא בעייתי.
        כשאני אומרת שעדיף לטעות לצד הבטוח אני אומרת שעדיף שלא לבהות בבחורה (גם אם יכול להיות שתפספס הזדמנות להכיר), בגלל הסיכוי הלא קטן בכלל שהיא תחוש חוסר נוחות בשל כך.

  12. אני אנסה בכל זאת להוסיף לדיון, למרות שהוא הוכרז כסגור. אם זה לא מתאים – הרגישו חופשי לא לאשר את התגובה…

    אני חושב שהדבר שגרם לי, יותר מכל (וכבר לפני לא מעט שנים), להפסיק להסתכל בבחורות בצורה פוגענית – הדבר שהבהיר לי מה זה ‘להסתכל בצורה פוגענית’ – זה תרגיל של ידידה שלי, שבמקום להסביר למה זה מגעיל, מטריד ומחפצן – פשוט תקעה לי מבט ארוך, בוטה וגלוי במפשעה (למען הסר ספק, לא היה שום פן מיני בקשר שלנו). תוך כמה שניות, הסתובבתי, ביקשתי ממנה להפסיק והבהרתי שהבנתי את המסר.
    אחרי ש’הפצתי את הבשורה’ הלאה, הבנתי שהדרך היחידה שבה גברים מבינים את הבעייתיות היא כשהם חווים את זה בעצמם.

  13. לאזרח ע.
    לפני כחודשייםמ וחצי ביקרתי פעם ראשונה בבני-ברק. וזאת הייתה חוויה יוצאת דופן, בפעם הראשונה בחיים שאני הולכת ברחוב ולא מרגישה אנשים מסתכלים עליי.
    לא נראה לך קצת לא לעניין שנשים הולכות עם הראש באדמה הרבה פעמים, או לפחות כשעובר מולן/לידן מישהו ועושות מאמצים כדי לא להתבלט (אני מדברת על רב הנשים) כשהולכות ברחוב, ואתה חושב שזה בסדר גמור- ההתעלמות הגסה שלך מהבקשה הזאת.

    כי זאת זכותך ???

    מבקשים ממך יותר מדי, מסכן.
    מקווה לעולם, אבל לעולם לא ליפול לזוגיות עם איש שחושב כמוך.
    לא רק שאני נפגעת מההתנהגות הזאת כאשה אנונימית שהולכת ברחוב, אני גם נפגעת מעצם המחשבה שלגברים שחושבים כמוך ונוהגים כמוך יש חברות/נשים שמבחינתך צריכות לקבל את זה שאתה מסתכל על נשים ברחוב להנאתך, כאילו היו “ירח או ציפורים” …

    יש מושג מאוד יפה שנקרא ביהדות “שמירת העיניים” המון אנשים משתדלים לנהוג ככה מדי יום. ולא רק אנשים דתיים, פשוט אנשים שמסוגלים לקבל את העובדה שאשה היא לא חלק מנוף ציבורי.

    1. מעיין, נורא רציתי להגיד את זה אבל חשבתי שזה יראה מוזר. אחרי שפרסמו את התגובה שלך, אני אכתוב את זה:

      אני אשה חרדית. רוב הגברים שאני מכירה לא רואים נשים. למה אני מתכוונת? לזה שהם אימנו את עצמם, במשך שנים רבות, לא להסתכל על נשים ברחוב. יש לי דוד שאני מאד אוהבת ואנחנו ביחסים מצויינים, אבל הוא ממש לא יודע שאנחנו נפגשים הרבה פעמים ברחוב. כי הוא לא מסתכל על נשים! אני הולכת מולו, מחייכת, אבל יודעת שהוא לא רואה את החיוך. זה לא נולד ביום אחד, זו עבודה עצמית של שנים. הם גם לא “משפילים עיניים” כשהם רואים אשה, הם פשוט מתרגלים לא להסתכל עליה. אותו הדבר לגבי בעלי, אחים שלי, ועוד הרבה גברים שאני מכירה. אני לא אומרת שכולם כאלה (לצערי), אבל מכיוון שרבים כאלה, הרבה יותר נעים לי ללכת ברחובות השכונה שלי. ואולי כדאי להדגיש שהם לא “פוסלים” נשים. בבית הדוד הנ”ל ידבר איתי. או בטלפון.

      אז כן, האזרח ע, תאמין או לא – הצלחתי להכנס לראש שלך ולהבין שמנקודת המבט שלך אתה צודק, הבעיה היא שנשים הן לא חפץ ואתה לא אמור להנות מהן בכלל!! אם אי אפשר להסתכל על אשה ברחוב אז תבחר בפורנו? זו המסקנה? אולי תמצא לך בת זוג ותתחיל להסתכל עליה?!

      כמו שאמרתי אני אמנם אשה חרדית אבל אני מבלה שעות רבות ביממה עם גברים כי אני לומדת איתם באוניברסיטה, ואיש מהם מעולם לא גרם לי להרגיש חפץ. אף אחד לא עומד ונועץ מבטים ארוכים! אז כנראה שלמרות טענותיך, יש הרבה גברים שמבינים שככה לא מתנהגים.

      אגב, כמו שאמרו לפני, זה לא מנומס לבהות באף אחד. את זה לימדו אותי כשהייתי בת 4. לא גבר, לא אשה. אף אחד.

  14. מעייניקו
    לפני הכל קבלי חיזוק.
    טוב שהבעת את מה שאת מרגישה, אבל לא צריך לכתוב דברים שנשמעים כמו עלבונות כלפי אנשים, זה לא עושה טוב לאף אחד.
    מעניין שבחרת להציג דווקא את החרדים של בני ברק כמודל חברתי רצוי. אולי באמת הפתרון הוא לחייב הפרדה בין גברים לנשים, כמו באוטובוס למשל.

  15. זה ממש לא רק בבני ברק. בכל ביקור שלי בבירה אירופית אני זוכה לאותה הרגשה מרנינה – שאני הולכת ברחוב ולא נועצים בי מבטים. לא צריך הפרדה בין נשים לגברים כדי לשמור על נימוס בסיסי שבמקומות אחרים הוא מובן מאליו.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *