לפעמים נדמה לי שהטרדות מיניות זה השם השני שלי

לפעמים נדמה לי שהטרדות מיניות זה השם השני שלי.
כמו שאמרה ההיא מ”היפה והחנון” “ביום מינימליסטי מתחילים איתי (בפראפרזה שלי – מטרידים אותי) 5 גברים”.
אני ירושלמית.
לא מבטן ולידה אלא ב-3 השנים האחרונות.
לפעמים אני תוהה אם ההטרדות יבריחו אותי מכאן בסוף או שלא כי זו לא פונקציה של עיר.
וכשנתקלתי באתר המדהים הזה אמרתי לעצמי: “אוי! הגיע הזמן!”
ופשוט שמחתי לקרוא והחלטתי לכתוב את חוויותי.

אני גרה בערך שני מטר מתחנת האוטובוס שבה אני מחכה, ובשתי מטר האלו אני זוכה לכמות כזו של הטרדות שאי אפשר להאמין.
כל מכונית שניה צופרת לי, הנועזים יותר יצעקו הערה לא מתוחכמת במיוחד על החזה שלי, אורך החצאית שלי, או יספקו לי מידע לא הכרחי לגבי הפנטזיות שלהם.
החצופים מאוד, יעצרו את הרכב לידי ויציעו לי “טרמפ” תוך כדי שהם מספרים לי כמה שאני יפה ומהממת בגרסא העדינה או כמה שהם היו מתים לזיין אותי בגרסא הפחות עדינה.
3 שנים.
כל יום, בכל פעם שאני יוצאת מהבית.
תמיד אני מרגישה שעיניים של מישהו נעוצות בי ובד”כ, הוא אכן שם. מאחורי או מציץ מהחלון בצד.

בשנה א’ הייתי תמימה מאוד וראיתי שיש אנשים שעוצרים לסטודנטים אחרים בתחנות כי גם הם בדרך לאוני’ והאוטו ריק. עצר לי בחור צעיר, ישראלי למהדרין וקפצתי לאוטו.
אחרי בערך 3 שניות הוא התחיל עם המחמאות ואחרי 5 שניות הוא כבר שאל אם יש לי חבר.
כשעניתי (בכנות!) שיש לי חבר, הוא שאל אותי מה דעתי על בגידות ואם הייתי רוצה להיכנס איתו למיטה.
דרשתי שיעצור את האוטו וברחתי כל עוד נפשי בי.

בהתחלה האשמתי את עצמי.
קודם כל שזה הגוף שלי.
גוף מלא קימורים, שעון חול – חזה גדול ומותניים צרות, אגן רחב, מגיע לי.
אני סטייליסטית וההופעה החיצונית שלי היא כרטיס הביקור שלי,
אני תמיד לבושה נהדר, מאופרת טיפ טופ ו90% מהזמן על עקבים.
ולכן מגיע לי.

מעבר לזה אמרתי, “אני שמה פס”. תמיד הייתי שונה וזכיתי להערות.
זה התחיל כבר בגיל 15 כשהייתי ה”פריקית” היחידה במושב שכוח האל שבו גרתי וכולם הרגישו צורך עז לשאול אותי אם אני שותה דם של חתולים ואיפה עוד יש לי פירסינג.
זה המשיך עם הערות לגבי הגוף שלי שהתפתח מוקדם מהצפוי.
הבהיות הבלתי נגמרות בחזה שלי, ההערות האינסופיות כשחבר שלי נישק אותי ברחוב.
ושוב ושוב, ההערות על המשקל שלי.
וכשאת בת 15 שמרגישה כ”כ מכוערת וגבר בן 35 אומר לך שאת סקסית ומציע לך לדגמן בעירום, את כל כך מוחמאת מזה. את בכלל לא חושבת שזו הטרדה! שזה לא חוקי בכלל! ושזה ממש לא נורמלי!

ביום ההוא שנסעתי לעיר ולבשתי את השמלה האדומה האהובה עלי.
אני מרגישה צורך להסביר לכם שהיא לא היתה כ”כ חשופה,
אפילו שאני יודעת שגם אם היא כן – לאף אחד אין זכות להעיר לי.
באוטובוס אישה חרדית הציעה לי לכסות את עצמי במשהו וזכתה ממני לנביחה עצבנית כל כך ונאום על חופש הפרט ומודרניזציה שכל האוטובוס שתק והקשיב.
רק חבל שאף אחד לא חשב לעמוד לצדי.
ונשים לא חפות מפשע בסיפור.
אני לא יכולה לספור את הפעמים שנכנסתי לחנות, מוכרת הבחינה בקעקוע שלי (נו בסדר, אז קשה לפספס סו וואט?) והחליטה על דעת עצמה למשוך לי את החולצה ללמטה ולהפשיט אותי פחות או יותר כדי לראות לאן הוא מגיע.

פעם מישהי נחמדה מאוד אמרה לי שיש לי פרצוף פרובקטיבי.
מישהו יודע מה בכלל זה אומר?

וכשהגעתי לעיר לבושה בשמלה האדומה,
שמעתי באותו יום את המשפטים “איזה ציצים” ו”איזה קעקוע” אולי מיליון פעמים.
אז חזרתי הביתה עם גישת האוונגרד הכועסת שלי וחשבתי “שיזדיינו כולם!!”
אבל אחרי שבועיים, זרקתי את השמלה.
כמו שכריסטינה הנדריקס אמרה: “בסה”כ רציתי ללבוש את השמלה היפה שלי”.

אבל בערב ההוא, כשיצאתי לסופר בג’ינס וגופיית סבא, בלי איפור ועם שיער מבולגן,
והגבר ההוא שחלף לידי לחש לי “איזה שדיים” הבנתי שזה לא זה. זאת לא אני.
באותה שנייה הסתובבתי אליו וצעקתי:
“תגיד את זה לאחותך יא *******” ונופפתי באצבע משולשת לעברו.

זה היה הגבול שלי.
הגעתי לבית ופתחתי קבוצה בפייסבוק “גם אני רוצה ללבוש מה שבא לי בירושלים בלי לזכות בהערות ומבטים!”
נכון להיום יש בקבוצה הזו 282 חברים וחברות.
החלטתי שבאותו יום שאני לא שותקת יותר.
קראתי ושמעתי מחברות לא פעם “את לא נורמלית! את תעשי למישהו אצבע משולשת או תעני והוא ירצח אותך!”.
אתן יודעות מה?
So be it.
אני לא מפקירה את נפשי, ממש לא.
תמיד יש לי גז מדמיע ביד ואני יכולה לרוץ ממש מהר (כן,גם על עקבים של 15 ס”מ וכן, אין לי בעיה להשאיר את הפיפ טואו של “סטיבי” שעלו לי בכלייה ברחוב ולרוץ יחפה).
אבל אני לא אהיה קורבן!
ואני לא אהיה שותפה לשתיקה הבלתי נגמרת הזאת.
ולא רק זה, אני גם מתערבת.
כשאני שומעת גבר צועק הערה סקסיטית לבחורה, או אישה חרדית שגורמת לנערה בת 16 להתכווץ במקומה, אני לא מעירה להם, אלא צועקת בחזרה.
שכולם ישמעו, שפניהם יולבנו ושילמדו לקח.

נשלח על-ידי זוהר אברהמי.

התגובה של ל "

  1. ואוו, כל כך מזדהה איתך! כמה “שמלות אדומות” כאלה מונחות כאבן שאין לה הופכין בארון שלי בדיוק מאותן סיבות.

  2. כל הכבוד לך. גברים תמיד מנסים לגלגל הלאה אחריות על כך שנשים כביכול מתלבשות “באופן מגרה” או “לא צנוע”, אבל זה לא נגמר אף פעם עד שהאישה מכוסה לחלוטין וחנוקה למוות ע”י האוהלים האלו ואוסרים עליהן אפילו לדבר כי “קולן ערווה”, אבל אז כמובן שיודעים שרוח הרפאים הזו היא אישה ומתחרמנים רק מהידיעה שהיא עוברת ליד.
    תמיד מנסים להציג את האישה כפתיינית, אבל מתעלמים מהעובדה המוכחת שגברים רווי הטסטוסטרון הם האלימים והרחמנים, ועליהם יש יותר חובה לשלוט בעצמם ולדעת איפה עובר גבול הטעם הטוב.
    למעשה, כל זה ביטוי לכך שאלו גברים נטולי שליטה עצמית או שיקול דעת, לא חינכו אותם ללקיחת אחריות והסקת מסקנות.

    1. 1. הגברים הם לא חרמנים יותר באמת, הם פשוט מרשים לעצמם יותר (כן, מכל הסיבות הלא נכונות).
      2. אני מצטט – “גברים תמיד מנסים לגלגל הלאה אחריות על כך שנשים כביכול מתלבשות “באופן מגרה” או “לא צנוע”” – אלו לא גברים, כעם, אלו מטרידנים, או מטרידנים בפוטנציה… אלו שבאמת חושבים שזה בסדר…

      עם כל שאר התגובה אני מסכים ביותר…. לצערי…

  3. כל הכבוד לך! וגם רציתי להגיד לך תודה!
    גם אני ירושלמית, גם אני סטודנטית וגם אני עוברת את החוויות האלו באופן יומיומי. מתוך המצוקה והחוויות האלו אני אחת מהמצטרפות לקבוצה שפתחת בפייסבוק ודרכה מצאתי את האתר הזה ששב והדגיש (למרות שהיית חושבת שלא צריך להדגיש דברים כאלו) שהמצב הקיים הוא פשע ושאני לא לבד בתחושות הקשות האלה.
    תודה לך שהזכרת לי שיש לי קול ויש לי זכות ואף חובה להשתמש בו!
    וכן תודה למייסדות האתר – הפורום שאתן יצרתן פה הוא יקר מפז וקריטי לנשים ונערות.
    תודה!

  4. פשוט מזדהה איתך כל כך !!! מי אמר שאין לי זכות ללבוש את הבגד האהוב עליי אם הוא קצת קצר ? בעיה שלהם ! שלא יסתכלו אם מפריע להם , ואלה שמסתכלים ומעירים כבר באמת עוברים את הגבול , כי להם דווקא אין זכות להעיר ודווקא בהם נמצאת הבעיה …

  5. א. עזבתי את ירושלים לפני כעשר שנים ואני רואה שהיא מידרדרת והולכת.
    ב. רק הערה אחת לגבי העקבים: מאד לא בריא, תשאלי אורטופד (עכשיו תגידו שזו הטרדה ומה אני בכלל מתערב לה בחיים כשבסך הכל ניסיתי לעזור)

    1. אני יודעת שזה לא בדיוק המקום לפתוח דיון על ההערה הזו של עידו ועל תרבות דיון ברשת – אבל בעצם, אולי זה בדיוק המקום להגיד את הדברים האלה. הרי כשם שאנחנו מדברות פה על חדירה למרחב האישי באמצעות מילים פוגעניות מצד גברים, אפשר גם לדבר על חדירות אחרות למרחב האישי ולשים לב איך כולנו לפעמים עושים דברים קטנים – לא כאלה שמשאירים טראומה, אבל בהחלט מעצבנים – שמהווים התערבות בוטה בחיים ובמרחב של מישהו אחר.
      עדו, לא מדובר הפעם בהטרדה על רקע מגדרי – כולנו שוגים לפעמים בהתנשאות או בהתערבות בחיים של אחר. למשל, לי קרה פעם שהעזתי לתקן שגיאת כתיב, מזעזעת בעיני, של מישהי שאני לא מכירה בפייסבוק, ולמדתי את הלקח שלי. זה בהחלט לא היה במקום מצידי, לא משנה עד כמה שגיאות הדיבור האלה (“יעשה” במקום “אעשה”) מרתיחות אותי.
      יש לי קרוב משפחה שומר-בריאות, שכל פעם שהוא רואה אותי אוכלת משהו מתוק, הוא מרגיש צורך להעיר שזה מלא סוכר ואיך אני בכלל מכניסה את הדבר הזה לפה.
      מילא, אני מכירה אותו, כבר למדתי להבין שהוא לא שולט על זה והוא מוכרח להעיר.
      אבל כשמישהו זר או סתם לא קרוב, פעם ב-, מרגיש צורך להגיד לי משהו על בחירה שאני עושה לגבי החיים שלי – טוב, אז זה מאוד תלוי באינטונציה שלו. אם זה בחיוך ובחצי התנצלות, אני מגיבה בסלחנות ובלי תרעומת. אם זה בביקורתיות והתנשאות, אני מתרגזת.
      לצערנו, ברשת אין אינטונציה, ולכן במקום לכתוב בהתגוננות “עכשיו תגידו שזו הטרדה”, עדיף לבחור בין להסביר מאיפה ההערה הזו מגיעה ולהתנצל בכנות שאתה מתערב, ובין פשוט, לא להעיר אותה. זו דעתי.

  6. גם אני מזדהה. כי גם אני למדתי בירושלים (אם כי, משום מה, מטרידים אותי גם מחוץ לירושלים, פשוט בצורה קצת אחרת). כי יש לי את הבגדים הספציפיים שאני לא לובשת (הפעם הראשונה שויתרתי על בגד הייתה ב*יסודי*). וכי יש לי צורת גוף שגורמת לי להרגיש כמו זוג שדיים על מקל (ועדיין אני רוצה להתלבש יפה).
    אבל אתם יודעים, כן שמתי לב למשהו, בהקשר של לבוש. ככל שאני מתלבשת סקסי יותר אני מקבלת פחות הערות! זה לא שלא מטרידים אותי, כמובן. אבל שמתי לב שדווקא כשאני לובשת דברים מכסים, דברים שנראים כמו שק, דברים שגורמים לי להרגיש פחות בולטת – ההטרדות חמורות יותר (בהיות מפחידות אותי, אבל אני עדיין מעדיפה מישהו שבוהה מאשר מישהו שנוגע). אני יכולה רק לנחש למה זה קורה, אולי זה נותן לגברים יותר אומץ להתקרב אליי, אולי זה נותן להם תחושת כוח עליי, אולי זה משהו אחר. אולי זה גם רק אצלי ולאחרות זה לא יעבוד. אבל עדיין, לעזאזל עם האנשים שמאשימים את הלבוש ולעזאזל עם האנשים שמאשימים אותי.

    1. אני גם שמתי לב לזה!
      אני עובדת בניקיון ומתלבשת בהתאם
      אולי כדי להעמיד במקום את מי שיצאה מהבית לא הכי מטופחת בעולם, שהרי תפקידנו להיות יפות עבור הגברים, ואם אישה יוצאת מהבית בבגד שהוא לא כיף להסתכל עליה, ולא השקיעה למטרה זו, צריך להעמידה במקומה

    2. מזדהה עם מה שאמרת לגבי הטרדות בלבישת שקים! זה פשוט נכון, נראה לי שזה משדר חולשה איכשהו ומושך תשומת לב מגברים בעייתיים.
      לפי הניסיון שלי, בגדים שמשדרים עוצמה וביטחון (גם כלכלי) הכי טובים כדי להרחיק את אלה.

      הייתה לי תקופה שממש עשיתי ניסויים עם ההופעה החיצונית, מה הכי מרחיק ממני הטרדות. בהתחלה ניסיתי ללבוש שקים, לא להתאפר וכו’. זה בכלל לא עזר, בכלל בכלל לא.
      עכשיו אני לבושה כביכול פחות צנוע וגם מתאפרת וההטרדות ירדו ברמה ניכרת. השינויים (החיצוניים) שנראה לי שתרמו לכך הם לבוש שמרני, מוקפד, כולל איפור. מעבר לזה, אחד הדברים הכי מועילים שאשה יכולה לתת לעצמה כדי להוריד חלק גדול מאוד מההטרדות זה רכב פרטי- מי שיכולה, זה מאוד עוזר.
      וגם עבודה מודעת על שפת גוף, יציבה, להיות מודעת להבעות פנים שמשדרות לחץ או עצבנות כשמביטים בך (כי לסוטים זה כמו לפרוס מפה אדומה מול שור)

      מצטערת אם זה פוגע במישהי איכשהו, זאת בכלל בכלל לא הכוונה. ומעבר לזה, שום בגד לא מצדיק הטרדה גם לא הקטנה ביותר, מה שכתבתי כאן זה באמת מליבי אחרי שתקופה ארוכה שברתי את הראש למה זה קורה לי ומה אני יכולה לעשות עם זה. אם הדברים האלה יהיו לעזר למישהי כמו שהיו לי, אני בהחלט מרוצה.

      1. אני לא רואה בכלל סיבה למה את צריכה “להצניע” את המלתחה שלך בגלל מה שסוטים זרים חושבים עליה. אני עברתי כמות מאוד מכובדת של הטרדות, חלקן יותר חמורות וחלקן פחות, ועדיין אני באופן עקרוני לא מוכנה להתלבש “צנוע יותר”. כי זו זכותי ללבוש מה שאני רוצה, ולהרגיש נשית, ולאף אחד אין זכות להעיר לי על – לא לגברים ולא לנשים.
        ואפרופו נשים חרדיות באוטובוס. פעם אני מי ושהיה אז החבר שלי נסענו בבני ברק. בחורף, יש לציין. ישבנו כשזרוע שלו מחבקת אותי ודיברנו. חרדית קשישה שהתיישבה מולנו נעצה בנו עיניים בלי בושה במשך איזה 10 דקות, במהלכן היא בחנה עד כמה הג’ינס שלי צמוד, עד כמה החולצה שלי מבליטה את החזה שלי, לאן מגיע המחשוף שלי, עד כמה הסוודר שלו צמוד, וכן, אין לו כיפה, וכו’ וכו’. אפשר לומר, הלבישה אותנו במבטיה. ואז החליטה לפצות פה על זה שאנחנו מחובקים בטענה ש”יש פה ילדים קטנים”. בתגובה היא זכתה ממני למבט מלא בוז ולשאלה הרטורית “מה יש, הם אף פעם לא ראוי גילויי חיבה?”. את הזמן שנשאר לה עד שהיא ירדה היא בילתה באותה בהייה “מלבישה”.

  7. בנות תודה על התגובה!

    ועידו זו לא הטרדה,
    זו מחלה אחרת של החברה הישראלית – חוסר טאקט והבעת דעה על דברים שלא ביקשו ממך שתביע דעה עליהם.
    אנחנו לא מטומטמות בניגוד למה שאתה חושב כנראה,
    כל מי שנועלת עקבים יודעת על ה”לא בריא” כמו כל מעשן, כל שמן וכל אנורקסית.
    זה לא עניינך פשוט מה אני נועלת.
    וזה בטח לא רלוונטי לאתר הזה.

  8. חייבת לספר בהקשר הזה משהו שקראתי בספר של אייאן חירסי עלי “כופרת” (ממליצה בחום בלי קשר). בתור נערה מוסלמית אדוקה היא השתתפה בדיונים בנושא צניעות עם בחורים מוסלמים. אחד הטיעונים שלהם היה שאפילו אם אישה או נערה מכוסה מכף רגל ועד ראש אסור לה לנעול עקבים כי רק הרעש של הנקישות על הרצפה מפתים מידי בשבילם. זה בא להראות כמה התפיסה של ‘את נושאת באחריות לא לפתות את הגברים כי אסור שהם יאלצו חס וחלילה להתמודד עם הפיתוי’ וזה ממחיש את האבסורד של עד לאן נגיע עם הצניעות.

    1. האמת? התגובה יפה מאוד, אבל אישית הרגשתי שההערה הזו על ‘השבט האפריקאי’ קצת לא במקום. אולי זו סתם רגישות-יתר שלי, אבל זה נשמע קצת… נו, לא יודעת אם ‘גזעני’ זו המלה הנכונה, אבל בכל זאת מתנשא (כי הרי ‘האפריקאים’ – כולם, בכל אפריקה – חיים בשבטים, והולכים חצי עירומים, ועם הרבה צמידים על הצוואר [אגב אגב, אם אני כבר קטנונית, המלה שחפשת היא ‘מחרוזת’, או ‘שרשרת’, או ‘ענק’, או ‘עדי’ – לא ‘צמיד’, שעונדים על הזרוע], שכנראה, אממ, קשורים איכשהו לצניעות? את החלר הזה לא ממש הבנתי, אצלך). נראה לי שדווקא במקום כמו האתר הזה, שמאוד רגיש גם לפגיעה בחלשים מהכיוון המגדרי, וגם להמנעות מהערות על מוצא ועדה כדי להמנע מגזענות ישירה או מוסווית או בלתי-מודעת – שדווקא במקום כזה כדאי להמנע מהערות כמו זו על ‘שבט אפריקאי’.
      סליחה שאני מסיטה כך את הדיון, אבל זה באמת הפריע לי.

  9. קיבלתי את שתי ההערות, יש אפשרות לערוך את זה?

    בסה”כ ניסיתי להגיד שענין הצניעות יהיה יחסי ודרישות לצניעות אפשר כל פעם להחמיר גם אם את מכוסה מכל הכיוונים בבורקה (גם כאן לא היתי בטוחה שבורקה זה מה שחיפשתי, איך קוראים לבד הכי גדול שממש מכסה הכל?). בגלל זה נתתי דוגמא למקומות שהנורמה שם היא ללכת עם חזה חשוף (יש עוד מקומות כאלו בעולם?). בדיעבד נראה לי שהרעיון היה מבדיחה של ג’רי סיינפלד על זה שמופע חשפנות במקום שהולכים בו רק עם נזם יהיה להוריד את הנזם או משהו בסגנון.

    בכל אופן בטח שלא התכוונתי לפגוע באף אחד או להגיד משהו גזעני אז סליחה ותרגישו חופשי פה לערוך את ההודעה הקודמת שלי אם אפשר.

  10. ככל שהולכים צנוע יותר ככה מטרידים יותר.
    לפעמים נראה לי שזה קשור לחוסר ביטחון עצמי ש(אנו) משדרות.

    מזדהה עם תחושתך.

  11. היי, הגעתי לאתר המאוד חשוב הזה דרך פוסט וואן דארף גראף אחותך. אני חייב להגיד שלא הכרתי את העולם הזה עד שלא גללתי וקראתי את העשרה פוסטים האחרונים.

    אני חושב שלדבר על זה ולשתף זה צעד קדימה לעולם מודע יותר ובשאיפה – גם טוב יותר.

    תודה לך.

  12. זוהר, “פרצוף פרובוקטיבי”,משמעו פרצוף לא מתנצל, לא מתבייש ולא מסתתר. העיניים שלך לא מושפלות וההבעה שלך לא מתבטלת. במלים אחרות: כל הכבוד. קשה ומתסכל לקרוא, אבל חשוב.

  13. כל מילה.
    למקום שאני באה ממנו היו את הבעיות שלו,
    אבל לא את הבעיה המסוימת הזו.
    רק בעקבות הקריאה כאן וכתיבת דיווח נפל לי האסימון איך ב-3 השנים האחרונות הם אילפו אותי לספוג בשתיקה.
    בנתיים גם הפסקתי לשתוק.
    כנשים אנחנו ממילא חשופות לסכנה, אפילו יותר מצד גברים מוכרים מאשר ברחוב. אנחנו לא יכולות לצמצם את הסיכון בשום צורה, ובעצם גם לא ממש להגדיל אותו.

    הסתייגות אחת מדברייך: מטעמים עקרוניים אני מעדיפה לא להגיב בהתייחסות לאיברי הנשים שהם רואים כשייכות להם, אלא דווקא לאיברים שלהם עצמם. אני לא רוצה שיכבדו אותי מפני שגם אני רכוש של גבר אחר, אלא מפני שאני שווה להם.
    גם “סדרות חינוך” נוסח “לא היית רוצה שידברו ככה לאמא שלך” לא מתאימות לי,
    גם כי לא היחס לו אני מצפה לא תלוי ביחס שלו לאמא שלו,
    בעיקר כי כשמעצבנים אותי אני נוטה יותר להתעצבן ופחות למצב-רוח חינוכי הסברתי.

    אם לא נחה עלי הרוח היצירתית באותו רגע, ברירת המחדל שלי היא “לך חפש את הזין הקטן שלך עם פינצטה, יא אימפוטנט!”.
    הם חווים בדיוק את אותו בלבול שאני חוויתי בפעמים הראשונות, אם יש קהל בסביבה שמגחך הם מקבלים גם מנה מההשפלה שהאכילו אותי 3 שנים.
    אולי יהרגו אותי בסוף או יבואו להוכיח לי שהזין שלהם לא כזה קטן, אבל בינתיים יציאה לרחוב הפכה מחוויה מחלישה ומשפילה לחוויה של שליטה ועוצמה. אם יש בכך סיכון אני מעדיפה אותו על פני וודאות של פגיעה יומיומית.

  14. כל כך מבינה לליבך ועם זאת נשמעת מתרצת וקצת מתנצלת. כאילו דברי התוכחה שאת כותבת, תמיד תסייגי אותם בצורה מסויימת. כאילו את רוצה שכולם ידעו שאת, וסליחה על הביטוי הלא פוליטקלי קורקט, שאת כוסית, ואם לא כוסית אז בחורה שכותבת על עצמה בביטחון עצמי כה רב ומבינה למה מטרידים אותה שהרי היא פלאי הטבע האנושי. השוואה לכריסטינה הנדריקס. אני מסיקה שגילך הוא צעיר משלי בהרבה בגלל טון הכתיבה, אולי אני טועה ואכן עברת את גיל 30 והחכמת, או אולי את 40 ואת חכמה יותר ממקודם. אין שום קשר למראה, לשמלה, או לעובדה שאת סטיליטסית כפי שאמרת, ולא קשורה לכלום. בזמננו, שכל אחת היא קורבן, ואם כל אחת תגיש תלונה אחת, על מקרה בודד, אותו מקרה שהיא למשל שחתה בבריכה ומישהו דחף לה אצבעות, אותו מקרה בו היא הלכה בבר ומישהו חפן אותה, אותה בחורה שמצהירה על עצמה כנשית וסקסית אך לא בקול רם, לא בהתנשאות אלא בענווה. אותה בחורה היא בדיוק כמוך. כמו שכתבת – הלכתי לסופר וזה קרה שוב. בעיה עולמית חוצת גבולות.

    1. איה יקרה,
      אני אכן מאוד צעירה ווול, ברור שאת צודקת וזה בדיוק מה שכתבתי. שלמרות שאני מאוד מנסה לא לתרץ את זה ולא להאשים את עצמי, את המראה שלי, הלבוש שלי, אני עדיין עושה את זה.
      אני לא “רוצה שכולם ידעו שאני כוסית” אני רוצה שכולם ידעו למה אני מאשימה את עצמי. כי הרבה נשים אחרות עושות בדיוק את אותו הדבר….
      כמובן שזה לא קשור בכלל למראה, אבל כמו שאמרתי קשה מאוד לא להאשים את עצמך בדיוק כי את יפה יותר/מתלבשת טוב יותר/יוצאת דופן בנוף ובולטת יותר איכשהו.

    2. הי איה, אני, לדוגמה, לא בחורה שמחשיבה את עצמה “כוסית” ועם זאת, לא הרגשתי התנשאות מצד זוהר. היא פשוט כתבה במודעות עצמית, שהיא תמיד מתלבשת יפה ומושכת תשומת לב באופן כללי, אני לא רואה בזה משהו “צעיר” או מתנשא. כפי שהיא השיבה לך, היא האשימה את עצמה בכך שהיא “מושכת מדי” ולכן מגיעות לה ההטרדות האלה. וברור לכולנו שהן לא מגיעות לה.

  15. איה
    מצטערת, אבל התגובה שלך לזוהר כאן משולה פחות או יותר לאותה אישה חרדית שהציעה לה להתכסות. ממרומי גילך וחוכמתך (כפי שאת מציגה אותם), את מרשה לעצמך לבקר באופן חמור אישה אחרת שחשפה את עצמה ואת מסכת ההטרדות היומיומית שהיא עוברת, ואת עושה זאת על סמך מה? ההשוואה לכריסטינה הנדריקס? ההצהרה על המקצוע שלה? הנסיון להבהיר מה היא לבשה כי כמו כולנו, היא מרגישה צורך להתנצל?
    כן, גם אני מתלבשת באופן סקסי, גם אני צעירה. הביקורת החריפה ביותר על הלבוש שלי מגיעה מאותן נשים חכמות בגיל 30- 40 + שגורמות לי להרגיש כאילו בבחירה שלי ללכת עם חצאית מיני במקום ג’ינס, או שמלה במקום מכנסיים אני מתירה את עצמי לכל. אותם מבטים ביקורתיים, מתנשאים, חודרניים, מכאיבים לא פחות מהטרדות הרחוב מגברים (שמגיעות, או לא מגיעות).

  16. כל הזמן שקראתי את הדיווח הזה חשבתי מה אם היית מסתובבת עם חבילת ביצים עלייך, ויודעת לקלוע ממש ממש טוב :)

    (ואם המטרידנים לא היו יכולים לצאת מהאוטו ולהגיב באלימות וכו’)

    וסחתיין על התגובה להוא על אחותו. מעניין באמת איך אלו היו מגיבים אם לאחותם או בתם זה היה קורה..

    מעניין מה זה אומר עליי. אותי לא מטרידים ברחוב בצעקות. אל תדאגו, את מנת ההטרדות/תקיפות שלי קיבלתי בבית הספר, בצופים ובעבודה, אבל ברחוב בקושי קרה שבהו בחזה שלי (פעם אחת שאני זוכרת ב12 שנה האחרונות!), ולא יצא שצעקו או שרקו. מעניין למה זה. (לא שאני מתלוננת)
    אם כי כן היו שניים לפחות ששמעו “לא” שלוש+ פעמים ועדיין לא השתכנעו.
    מוזר.

    1. חוץ מכמה קריאות לא מעליבות במיוחד לעתים רחוקות, גם אני לא מרגישה שאני חווה הטרדות רחוב או בהיות נרחבות. אם כבר מסתכלים עלי אני לוקחת את זה כמחמאה, אבל זה רק בגלל שאני לא נתקלת כמעט במבטים חודרים ו”מפשיטים” אלא מקסימום בהפניית ראש. אולי זה קשור למראה, למרות שאני לא חושבת שאני מכוערת, אבל בהחלט לא “כוסית”.
      בדרך כלל נוטים להסתכל עלי דווקא במצבים בהם אני נראית יותר “גברית”: כשאני לבושה בבגדי כדורסל או רוכבת על אופניים. אני מניחה שזה קשור לכך שאני גבוהה ועם מבנה גוף שנראה קצת גברי כשאני לא לובשת בגדים נשיים.

  17. וואו. אני לא חושב שיצא לי לקרוא תיאור כל כך מקיף של רצף כל כך בלתי-פוסק של הטרדות.

    ירושלים, בשבילי, תמיד היה מקום נהדר, מקום שעושה לי טוב. כואב לי כשאני שומע שבשביל כל כך הרבה נשים, יש לעיר הזו צד נוראי כל כך.

  18. טוב ששתפת.
    כל הכבוד לך על התגובה וההתערבות, זה דורש המון אומץ!
    אני לא חושבת שזו פונקציה של עיר, בתור עפולאית הוטרדתי לא מעט, אבל מספר הנשים שדיווחו על הטרדה בירושלים הוא בהחלט עצום.
    כמות ההטרדות והמבטים שתארת… זה פשוט נורא.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *