שריטה

לא מפריע לי לומר שצחקתי הרבה על האירוע הזה אחרי שקרה. חוויות מזוויעות הן לפעמים מצחיקות מאוד. הכל עניין של מימוש הפוטנציאל שלהן. יצאתי עם ידיד, הייתי בת שלוש עשרה. כשהחלטנו להתפצל, הוא עצר לי מונית. בדרך כלל אני עוצרת מוניות לבדי, אבל הידיד שלי החליט שהוא מאציל עליי מהגנתו כשהוא עוצר לי מונית. נו, העיקר הכוונה. נכנסתי למונית, מסרתי לו את הכתובת של ביתי. והוא נסע. כל הנסיעה לא הייתה כל בעיה, מלבד זה שלא הייתי מנוסה מספיק עם נהגי מניות, וישבתי במושב הקדמי. כשהגענו אלי הביתה, הוא החנה את המונית, ובלחיצה על כפתור נעל את הדלתות. התכווצתי. נהג המונית לא בזבז זמן ופנה אליי בבקשה נרגשת: “תשרטי אותי. תשרטי אותי” הוא אמר בשעה ששטח בפניי את זרועו, עם ורידיה מופנים אליי. היסטרית, פניתי אל הדלת ואחזתי בידית “תפתח לי!” צעקתי “תפתח לי תיכף ומיד!” הנהג לא נתן לפאניקה שלי לבלבל אותו.

“תשרטי אותי” התחנן, “תשרטי אותי”. “תפתח את הדלת!” צעקתי. הוא המשיך בהפצרתו היחידה. חלף בי הרהור, שאולי אם אעשה כמבוקשו – ישחרר אותי. שרטתי אותו. “יותר חזק” הפציר. הפעם נעצתי בו את ציפורניי בכל הכוח. שייחנק עם זה. מרוצה, ורגוע, שחרר הנהג את הדלתות. נמלטתי החוצה, ובעודי רצה משם, גילגל הנהג מטה את החלון, שרבב את ראשו החוצה, וצעק לי מילות חיבה וחנופה, תוך הפצרה נוספת לאני בת השלוש עשרה – שאעלה קצת במשקל. כמושא לתקיפה, מימדי הילדה שלי לא סיפקו אותו. הוא היה צריך לבחור לו קרבן יותר שמנמן או מבוגר. צחקתי על כך בבית ספר ביום למחרת, לועגת לנטיותיו המשונות של הנהג. לגמרי העלמתי עין, ואני עדיין מעדיפה להעלים, ממה היה קורה אילולא היה מסכים לשחרר אותי.

נשלח על-ידי מאיה

התגובה של ל "

  1. אלוהים. אדירים .
    אני מבינה למה צחקת, זו דרך טובה יותר להתמודד מאשר להפנים את זה. תמשיכי להיות חזקה!

  2. תמיד הייתי צוחקת על האנשים האלה אחר כך.
    זאת כנראה באמת דרך להתמודד.

    פעם נתקע לי קוץ ברגל, מן קוץ כזה שאי אפשר להמשיך ללכת עד שמוציאים אותו. בדיוק בתזמון הזה ניגש אלי בחור והציע לי 200 שקל בשביל שאני אלך איתו לשיחים. כשסירבתי הוא אמר “אז רק תראי לי”.
    כל מה שרציתי זה לברוח אבל יותר קשה להוציא קוץ מהרגל כשממהרים וכשמישהו קריפי מתחנן שתבואו איתו לשיחים…..
    בסוף הוצאתי את הקוץ וברחתי משם והתפקעתי מצחוק.

    היה לי קשה לספר על זה לחברים כי לא הצלחתי להפסיק לצחוק.

    האנשים האלה באמת פטתיים ומגוחכים, וכשצוחקים זה מרגיש פחות מפחיד.

    מיותר לציין שהחברים שלי היו נורא סלחנים כלפי האיש כי הוא כנראה “חולה נפש”. כנראה שהרבה מאוד אנשים הם חולי נפש…..

  3. אינספור. שירותי בריאות הנפש קטנים מלהכיל שמינית מהם, כך נראה, כאישה.

  4. סיפור קשה, בעיקר ה”מה היה אילו” שנובע ממנו.
    גם אני צחקתי הרבה על הטרדות.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *