אולי אני יודעת כבר לזהות ולפרש את המבטים וכבר איני תמימה כמו פעם

הטרדה באוטובוס? יש!
גיל 17, נראה לי, אני עולה על אוטובוס לת”א ומתיישבת בספסל ריק. לידי מתיישב איש מבוגר וגדול (כשהיו עוד ספסלים ריקים רבים באוטובוס).
הוא מתחיל שיחה, משהו על הבת שלו, שואל עליי, אומר שאני נחמדה.
כבר לא זוכרת בדיוק את רצף הארועים אבל הוא ניסה או ביקש לאחוז בידי – וסרבתי.
לא רציתי להיות לא מנומסת, אבל רציתי להפסיק לדבר איתו אז ברגע שיכלתי, שמתי אוזניות על אזניי והתעלמתי ממנו.
התכווצתי במושבי (אני, כמובן, ישבתי ליד החלון והוא בצמוד מאוד אליי).
פתאום הבחנתי שהוא, בעודו “מגרד את המרפק”, פשוט גולש עם האצבע ונוגע לי בחזה.
זה היה מובהק. אין להתבלבל. לא טעות.
אך עדיין, קפאתי לכמה שניות עד שאמרתי לו “סליחה?!” והוא הוריד את היד, מחוייך.
התכווצתי עוד יותר ועד שהוא ירד מהאוטובוס רק חשבתי מה אעשה אם הוא ייגע בי שוב… להתלונן בפני הנהג? לצעוק? כל כך מביך, כל כך מבלבל, כל כך משתק.

זה בוודאי לא המקרה היחיד שקרה לי באוטובוס, אך זה שהותיר בי רושם הכי עמוק. מאז, פיתחתי שיטות כדי למנוע מצבים שבהם גבר מתיישב לידי באוטובוס.

ישנם עוד ז’אנרים רבים:

פעם היה זה כשהייתי נערה ויצאתי לטיול קמפינג עם החברים של אחי המבוגרים ממני בהרבה, ואחד מהם (נשוי + ילדה), ראה לנכון לפתות אותי לשחייה לילית אחרי שכולם הלכו לישון. כמובן שאין בכך שום פסול, חוץ מהעובדה שהוא פירש את נכונותי לנהל איתו שיחה ולטבול איתו במים כהסכמה למגע אינטימי.
הפסקתי אותו מהר מאוד. אך לא מהר מספיק, לטעמי. משום מה, לוקח כמה שניות להיות בטוחה שהוא אכן נוגע בי, שזה לא חברי או תמים ושעליי להפסיק אותו.

ז’אנר אחר קורה בילדות, אז ממש אין מושג מה לעשות – אבל למזלי, אני וחברה שלי אהבנו לשחק בבלשים אז היה לנו טבעי לברוח ולהתחמק באמצעים מתוחכמים כשאיש מוזר צפה בנו והלך אחרינו בגן המשחקים.

ורופא שנראה שמתעכב יתר על המידה על החזה כשבודק את הריאות.

ואם אני חושבת על זה לעומק, כבר קשה לי לסווג את הדברים לפי ז’אנרים. כל מקרה של הטרדה פוגש אותי אחרת. אחרי כל מקרה, אני נזהרת יותר במקרה הבא. ולא משנה כמה אני נזהרת, זה לא נפסק.
אז עם הזמן, אני פחות ופחות נחמדה לגברים זרים, במיוחד במצבים מסויימים.
אולי בצדק, אולי אני יודעת כבר לזהות ולפרש את המבטים וכבר איני תמימה כמו פעם.
אולי לא.

באופן כללי, אני אדם חזק וגאה.
אני לא רואה את עצמי כחלשה ממישהו, אני לא רואה את עצמי כשווה פחות, מוצלחת פחות או מוכשרת פחות מגבר.
אני גם לא חווה את קשיי המעמדות המגדריים במערכת יחסים היות ומערכות היחסים הרומנטיות שלי הן עם נשים (אם כי לא חסרים גברים שכשאישה אומרת להם שהיא לסבית, הדבר גורר אותם לשכנעני שהם אלו שיכולים לתקן את הדפקט הזה בי – אם רק אתן להם את ההזדמנות, או לחילופין לראות בי כשווה ערך לגבר – כי זה קטע קטע לבחון כוסיות עם אישה!).

אך כשאני הולכת ברחוב/יושבת באוטובוס/יוצאת אל העולם, אני מתכווצת.
ההטרדות והתקיפות שחוויתי, האמירות ששמעתי, המבטים שהופנו אליי – כולם עיצבו אצלי התנהלות מתחמקת ומפוחדת – במסווה של זהירות.

לא הוטרדתי פעם, פעמיים או שלוש. כבר אי אפשר לכמת את זה. להיות מוטרדת זה כבר פשוט חלק מהוויה של אישה בחברה שלנו.
ממש הייתי רוצה להרגיש בנושא הזה את אותו בטחון שאני מרגישה בתחומים אחרים.
ומאידך, זה פשוט באמת מפחיד.

נשלח על-ידי טניה רובינשטיין

התגובה של ל "

  1. מאוד מדוייק ונכון לקרוא את הטקסט הזה עכשיו, ביחד עם מוניק ויטיג, ולהרגיש את הבהירות של הכתיבה שלך, כמו של שירה, או כתיבה על קלף.

  2. וצדו השני של המטבע – ההקלה, הכרת התודה והסימפתיה שאני חשה אוטומטית כלפי כל גבר שלא מטריד/מעליב/מציק/פולש למרחב הפרטי/נוגע. זר שפותח בשיחה באוטובוס ומתברר שהוא סתם איש נחמד ומעניין שאוהב לפטפט; רופא ששומר על ענייניות נעימה ולא גורם לאי-נוחות כלשהי; עובר אורח שפונה בשאלה תמימה (אני כבר מוכנה עם ההבעה הקרה-מנוכרת-מוכנה לכל מקרה, כבר חושבת על מענה מוחץ). כל אדם שמתגלה כלא-מטרידן, אוטומטית זוכה למעמד של גיבור. ככה זה כשאת רגילה להיות מכווצת, מתחמקת ומפוחדת. איזה אבסורד.

  3. תודה מאיה :)

    רוני – מזדהה עם מה שאת אומרת. לפעמים זה הרגע שממש מעצבן אותי – כשאני נתקלת באדם מתנהג כמו שאני מצפה מאדם להתנהג ומבינה כמה זה נדיר.

  4. מזדהה.
    הזהירות הזאת, למרות שאני דואגת להדחיק אותה, כי בכל זאת, אני חזקה, אני לוחמת,אני לא הולכת להתכווץ ולפחד.
    מזדהה גם עם הקטע של רוני, הכרת התודה שיש כלפי מי שסתם נחמד נעשית פשוט עצומה.

  5. מעריכה את נכונותיך לשתף בחוויות הנוראיות הללו, המשתקות הללו. גם אני חוויתי באוטובוס מן חוויות כאלו לא נעימות, שכל גופך מתכווץ לעבר החלון והגבר שלידך מתקרב עוד ועוד עד שאין לך עוד אוויר, ואת סופרת את הדקות עד שהוא סוף סוף יורד בתחנה שלו. אני לצערי, עוד אין לי שיטות כיצד למנוע אירועים כאלו, או מה לעשות ולהגיד כאשר זה קורה. אני כמוך, משתתקת בתוכי.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *