ישבתי שם והסברתי לו שזה לא מקובל שהוא מרשה לעצמו לשים ידיים על בן אדם זר

כיום אני בת 24, סטודנטית להנדסה. בצעירותי נכפו עלי מספר הטרדות.
אחד המקרים היה בדיוק אחרי שסיימתי את התיכון, ילדה בת 18. עבדתי בארומה קרליבך בת”א. בסניף הייתה מדיניות החזרת נסיעות, גם על מוניות – לשעות המתות, כשאין עדיין אוטובוסים. אחרי משמרת ארוכה, כשעה לפני שמתחילים לפעול האוטובוסים, אני יוצאת מהסניף, לובשת סתם ג’ינס וחולצה, עייפה ומתה למקלחת.
מספר רגעים לאחר שאני יוצאת מונית מתחילה לנסוע לידי. הנהג שואל אם אני מחפשת מונית. אני מרוצה ששפר עלי מזלי ואני לא צריכה לנסות לחפש.
אני עולה על המונית, מוסרת את הכתובת, והנהג, כבן 40, פותח בשיחה, מחמיא לי על המראה, שואל אותי אם יש לי חבר. אני שוקלת ברצינות לרדת מהמונית, אבל מחליטה שאם אני ארגיז אותו הוא עשוי להיות לא צפוי. אני בוחרת לנהל איתו שיחת סחבקים, לענות לו בקלילות, בשטחיות עם הרבה הומור עצמי, להעסיק אותו עד שיביא אותי הביתה.
הדרך אלי הביתה באוטו אורכת כ20 דקות לכל היותר, בלילה כנראה פחות, הנסיעה נראתה לי נצחית. מתישהו באמצע הדרך הנהג שם יד על הירך שלי, וממשיך לנהל שיחה כאילו זה המקום הטבעי שלה. אני אומרת לו נחרצות תוריד את היד שלך, הוא מתמהמה ומוריד את היד, ממשיך לשאול אותי למה בעצם, שזה ממש בסדר ואין בזה שום דבר רע. בתום, תוך אמונה שלמה שהמידע יחלחל אליו ישבתי שם והסברתי לו שזה לא מקובל שהוא מרשה לעצמו לשים ידיים על בן אדם זר. הוא לא התעקש…
אני רק זוכרת כמה הוקל לי כשלבסוף הגענו לשכונה שלי, ועפתי מהאוטו שלו.
שמעתי על המקרים האלו לפני, הייתי משוכנעת שהוא יאנוס אותי. תודה לאל שזו ההטרדה הכי חמורה שחוויתי, להיות לכודה בקופסה דוהרת באמצע הלילה עם אנס פוטנציאלי.
לחשוב שחשבתי ששפר עלי מזלי… להורים לא סיפרתי, רק לחברה
עכשיו כשאני חושבת על זה מאז אני לא עולה על מוניות לבד.

נשלח על-ידי ויקטוריה

התגובה של ל "

  1. בגלל זה אני תמיד, תמיד, תמיד יושבת מאחור. אבל אני כל כך מבינה את הפחד. להיות נתונה לחסדיו של מי שאוחז בהגה ויכול לקחת אותך לאן שהוא רוצה. זה באמת כל כך מפחיד.

  2. אני יושבת מקדימה במוניות כי אני לא מוכנה שההתנהגות שלי תושפע מהפחד, אבל אני משלמת מחיר של להיות דרוכה כל הדרך.
    ואותו הדבר כשאני רוצה ללכת הביתה ממרכז העיר והדרך הכי קצרה עוברת בגן חשוך:
    כשאני מכריחה את עצמי ללכת שם אני בלחץ עד שאני מגיעה הביתה- גם כשכבר יצאתי בשלום מהגן, וכשאני לא מקצרת, אני כועסת על עצמי לכל אורך הדרך שנכנעתי לפחד (וגם שונאת בכל ליבי כל בחור שהולך לפני ולא מסתובב בבהלה לראות מי הולך מאחוריו).
    !you’re damned if you do and damned if you don’t

  3. אני תמיד בחרתי ללכת דרך גנים חשוכים בדרך לאוניברסיטה כי לא היו שם אנשים שיציקו לי.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *