אני לא יודע מה היה קורה אם האוטובוס שלה לא היה מגיע

מדי פעם אנחנו רוצות להעלות על הכתב ולשבח את אותם שומרונים טובים וגברים זרים שגורמים לנו להרגיש בטוחות, ושהמרחב האישי שלנו והבטחון שלנו משנים להם והם מכבדים אותו. זהו אחד מן המקרים הללו. אתן ואתם מוזמנות לשלוח אלינו גם מקרים דומים, של התנהגויות שהיינו רוצות ורוצים לראות יותר.

הקריאה לאיסוף דיווחים על תחנות תחבורה ציבורית הזכירה לי איזה מקרה, שקרה באפריל 2007. יצא שחיכיתי לאוטובוס בתחנות שליד מרכז עזריאלי בתל אביב, לכיוון מזרח וצפון. השעה היתה כעשר בערב; היה די ריק. מישהי עמדה בתחנות — נראתה בת שבע עשרה בערך. היה לה צמיד סטיקלייט על היד שלה, וסטיקלייטים זוהרים בשיער… אני זוכר שהדבר העלה בי חיוך.

… ואני חיכיתי שם בערך 10 דקות והאוטובוס שלי לא בא.

… מאיפה השלושה הופיעו אין לי מושג. לא בדיוק הסתכלתי בכיוון הזה עד אותו הרגע.
… מה שגרם לי לשים לב אליהם זה שהם התחילו להציק לבחורה. ערסים קטנים בני שש-עשרה בערך; הסטיקלייטים היו איזשהו תירוץ בשבילהם להתחיל להציק לה עם הערות. אחר כך הם עברו להערות כלליות לגביה.

והיא, אני לא זוכר מה היא בדיוק אמרה, אבל היא היתה מאד תקיפה. חשבתי להתערב כבר אז, אבל הם עזבו אותה. עזבו אותה לאיזה שתי דקות בערך, ואז הרגישו משועממים שוב. שוב התחילו להציק לה.

ואז אחד מהם ניסה לגעת בשדיים שלה.

… כמה שניות אחר כך מצאתי את עצמי עומד בינה לבין השלושה, צועק עליהם שיעזבו אותה.

…הם לא עברו אותי, אבל גם לא הלכו לשום מקום. עמדו מולי ובמשך איזה כמה דקות היו… חילופי דברים בינינו.

אם אני הייתי מתחיל להרביץ להם, כנראה הייתי הורג אחד מהם (לפחות).

אני לא זוכר מה בדיוק אמרתי להם, מה בדיוק הם אמרו; מה שאני זוכר זה בעיקר תחושה של גועל מהם, גועל מהדברים שלהם. זה ומחשבה של “עוד שנייה אני מתפוצץ והורג מישהו מהם.”

אני לא יודע מה היה קורה אם האוטובוס שלה לא היה מגיע. היא עלתה עליו. הם נשארו בתחנה. אני נשארתי. לא הייתי כזה מעניין כשלעצמי עבור שלושה הדבילים; הם התרחקו ממני ונעלמו. האוטובוס שלי הגיע.

מה זה אומר על תחנת עזריאלי? על כמות ההטרדות שם? אין לי מושג.

נשלח על-ידי מיכאל “טלאש” פרלמוטר
[got_back]

התגובה של ל "

  1. וואו.
    תודה לך, גם על התגובה וגם על הפוסט הזה.
    ההתנהגות שלהם… גועל נפש.

  2. הזעם שלך כל כך משקף את מה שאני מרגישה כשאני קוראת כל פוסט ופוסט באתר הזה.
    התגובה שלך משקפת את מה שהייתי רוצה לעשות בעצמי.
    האומץ שלך גדול משלי.
    תודה לך, בשמה!

  3. זה היה גרוע יותר משאני פירטתי בפוסט, אבל אני לא רוצה לחזור על דברים שהם אמרו. זה מעלה בי בחילה רק מלחשוב על זה. אומץ? לא יודע. לא בדיוק חשתי מאוים על ידם. אם היה משהו שפחדתי ממנו זה לאבד שליטה יותר מכל שלישיית הדבילים ביחד.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *