מכתב פתוח: התנהגות במרחב הציבורי

“וואי וואי, מה הייתי עושה לך!”

(צעקה ברחוב, היום)

אל: הבחור במכונית הירוקה. או זה שיושב בקבינה של המשאית. או נשען על הברזלים עם חברים שלו. או סתם מעשן סיגריה בכיכר ציון. או מחכה עם הקטנוע ברמזור או סתם מעמיס ארגזים בפינת הרחוב.

מאת: בוהן סגולה, אבל יש סיכוי שאני מדברת בשם עוד כמה נשים.

הנדון: מכתב פתוח – התנהגות במרחב הציבורי

אני שואלת את עצמי אם אתה יכול להבין את זה. את ההרגשה הזו, את הכיווץ הבלתי רצוני כל פעם שאני שומעת משאית מתנשפת מאחורי, כשמכונית מאיטה כשאני הולכת ברחוב או אפילו סתם מחכה לחברה שתגיע ליד המשביר. אני אפילו לא מדברת על שעות החשיכה (ותודה לשעון חורף) שאז תחושת הסכנה או המגננה מכפילה את עצמה. סתם יום של חול, אתה יודע מה, אפילו חול המועד.

מה עובר לך בראש כשאתה מחליט לצעוק (וזה תמיד לצעוק, כי אם רק אני ואתה שמענו את זה, האם זה באמת קרה?) את דעתך הפרטנית על האיברים שלי באינטימיות אינטנסיבית שאני אפילו לא חולקת עם הגניקולוג שלי? אני לא חושבת שאתה מנסה לפגוע, או להשפיל. חבר טוב הסביר לי פעם שזו פשוט מחמאה. הדרך שלך להעניק לי נקודות חיוביות במאזן הדימוי העצמי. הרי אם אני לא רוצה שתגיד לי כמה אני סקסית למה אני לובשת חולצה כל כך צמודה או חצאית או אפילו, אתה יושב? מעיל פוך! הרי אם זה היה ההיפך, מבחינתך, זו האימ-אמא של המחמאות. רק תאר לך את הסיטואציה, אתה בדיוק יוצא מישיבה בפאב החביב עליך, עם החברים החביבים עליך ואז מכונית מלאה בנשים עוברת לידך וצורחת “גבר, איזה תחת! הייתי טוחנת אותך עד שלא היית יכול לעמוד!!”. באותו הרגע היית מתקשר לחברים שהשארת בפאב ומעדכן אותם איך כל השעות בחדר כושר סוף-סוף מתחילות להשתלם, כי הנה, אתה קוצר את הפירות. כרגע עבר אוטו מלא בנות שהצהיר באמצע הרחוב בכמה תנוחות הוא היה מוכן לעשות אותך ואיך היית נהנה מזה. יותר טוב ממדליה.

אבל רגע, זה קרה לך פעם? מישהי אמרה לך פעם משהו כזה? הצהירה הצהרות בוטות על איך נראית הבליטה שלך במכנסיים מבלי שאתה מכיר אותה? צפרה לך מרכב חולף ובדיוק שהשיגה את תשומת ליבך מיצמצה לך עם השפתיים? ליקקה אותן? התייחסה לאברים הכי אינטימיים שלך כאילו הם בבעלותה? באה אליך בהצעות מפורטות וכללה גם את אמא-אבא-אחותך בעניין? הלכה ברחוב כאילו הוא שייך לסבא שלה ואתה אורח ברשותה? לא? מפתיע.

בוא אני אגלה לך סוד. זה לא מחמיא לנו. זה מפחיד אותנו. זה גורם לנו להרגיש נורא. ומגעיל. ודוחה. החפצת גוף האישה? אובייקט מיני? איזה, מזמן עברנו את זה. תחשוב על החדירה הכי מגעילה שאתה יכול לבצע לפרטיות של מישהי בלי לתת לה שום אפשרות להתגונן. זה אונס לאור יום מבלי שיצאת אפילו מהאוטו. בעצם, רוב הסיכויים שאתה אפילו לא האטת את המכונית. פשוט נסעת במהירות, זרקת את ההערה שלך והמשכת הלאה לקורבן הבא.

כן, אתה בשורה האחרונה. מה? המילה קורבן מקוממת אותך? אונס? אם אני לא מגזימה קצת? שכבר אי אפשר להחמיא לנו כי כל דבר הוא הטרדה מינית? אתה יכול לשבת. יש לי עוד כמה תובנות בשבילך.

אל”ף. זו וואחד הטרדה מינית. כל התייחסות מבזה או משפילה המופנת לאדם ביחס למינו או מיניותו היא הטרדה מינית על פי חוקי מדינת ישראל. אבל לכי תתלונני על כל אידיוט שהפנה לעברך קולות מציצה, עשה תנועות גסות עם הידיים כשהוא מצביע על הגוף שלך, צעק לך בדיוק מה הוא הולך לעשות לך, לאמא שלך ולאחותך, שרק לך כמו לכלב, החווה אצבעות מהצד השני של הרחוב לעבר החזה שלך או סתם שיפשף את איבר מינו כדי להדגים לך במה תזכי, אם רק תעתרי. לכי תסתובבי עם שוטר צמוד, נציג משמר אזרחי ועורך דין. מצד שני, כשאת עם הולכת עם גבר ברחוב, עניין ההצקות יורד באלפי אחוזים. עניין של כבוד בסיסי עבורכם, לא?

בי”ת. אנחנו מרגישות חשופות שם. ומ-פ-ח-ד-ו-ת. מפחדות לצאת לבד, לצעוד לבד. רובנו משתדלות להדחיק את האפשרות הזו, שמישהו יפגע בנו, כי אז לא נצא לעולם מהבית או שנתחיל להתארגן על חיג’אבים מחו”ל. אבל ההרגשה הזו קיימת כל הזמן. כל יום. כל היום. אין לזה חוקים. כמו ענן אפור שמלווה אותך, אבל את לא תמיד מבחינה בו. לא משנה מה תלבשי, בת כמה תהיי או כמה תתאפרי. הרי נהג משאית שנוסע במהירות של 90 קמ”ש לא מסוגל להבחין אם שמת שחור בעיניים או ששוב לא ישנת בגלל מועד ב’ לחדו”א. אבל הוא כן יכול לצפור מאחורייך ולצעוק לך משהו סוטה בכניסה לבגין. תאר לך להסתובב כל הזמן בהרגשה שכל אידיוט יכול לבוא ולהעיר משהו, או חמור יותר – לגעת. ומה כבר המרחק בין הערה מגעילה לליטוף לא רצוני?

גימ”ל. אתה בטח מציע לענות לו. לעמוד מולו. או להצטייד בגז מדמיע או שוקר חשמלי. הבא להשפילך, הקדם לחשמלו? אז גז מדמיע לא אקטואלי כי רוב ההערות האלו הן “הער-וברח”. רובכם המוחלט לא נשאר לשמוע איך אנחנו מגיבות או יוצר מגע מספיק קרוב בשביל שנוכל לחשמל אותכם. אני מודה, הייתה תקופה שניסיתי לענות. אצבע משולשת לנהגים החצופים, הערות על תסביך פין קטן מידי כלפי אלו שתיארו לי בציוריות משהו איך היו הופכים אותי לאישה הרבה יותר מאושרת. כל מי שהעז לפתוח עלי פה או עין עניתי לו. זה לא עזר. על כל בחור שהשתקתי (ולשמחתי היו הרבה שברגע ששמעו תגובה תקיפה קיפלו את הזנב ועברו לבחורה הבאה בתור) הופיעו עוד חמישה. שלא לדבר על הפחד שיהיה איזה אחד שיחליט שעניתי לו יותר מידי בחוצפה ויחצה את הכביש כדי להראות לי באבי-אביו מה הוא חושב על התשובה שלי.

דל”ת. “אז תתעלמי” אתה בטח מציע. אנחנו רגילות להתעלם מכל כך הרבה דברים. הכלים המלוכלים בכיור, ריח רע מהפה, העדר סיפוק מיני. האמת, כשאני עם האייפוד, אני לא שומעת אתכם. אם אני מורידה את משקפי הראייה אני גם לא רואה אתכם (ועולה על אוטובוסים לא נכונים, אבל זה סיפור אחר). במקרי חירום אני גם מסוגלת להתקשר לחברה ולשוחח איתה בחשיבות עד לתחנה רק כדי לקבל לגיטימציה להתעלם ממכם. אבל לעזאזל – למה לחיות בתוך בועה מרצון בגללכם? ולא משנה כמה לילי אלן צורחת לי באוזניות, קולות נשיקה אפשר לשמוע מעבר לכל ווליום, במיוחד שהם עוברים סנטימטר ליד האוזן שלך.

ה”א – מבחן התוצאה. מעולם, אבל מעולם, לא נתקלתי בוידוי של בחורה בסגנון: “הוא עבר לידי ואמר לי שהפטמות שלי עושות לו חשק. מאותו רגע ידעתי שזו אהבת אמת, שאני רוצה ללדת את שלושת ילדיו ולסעוד את אמו החולה בביתנו המשותף”. זה לא עושה לנו את זה. לא מחמיא, לא מפרגן, לא אקט חיזור לגיטימי. גם לקרוא לנו “כוסית” לא ממש מרעיד לנו את השחלות בכיוון החיובי. אם אתה עובר ברחוב ורוצה את תשומת הלב של בחורה יפה – תחשוב על דרכים יותר יצירתיות מ”תנובה, עם ציצים כמו שלך הייתי פותח מחלבה” (אמיתי לגמרי, אפילו אני לא יכולה להמציא משפט כזה). ואם סתם מתחשק לך לפזר את האבחנות שלך על המין הנשי בזמן נסיעה ברכב השטח המגוחך שלך – עדיף שתתאפק ותשמור את זה לעצמך. כמו שאבא שלך היה צריך לעשות לפני שהוא הכניס את אמא שלך להריון.

תחשוב על זה בפעם הבאה כשנתראה ברחוב.

תודה מראש,

בוהן סגולה.

(את הדיווח המקורי והתגובות ניתן לקרוא כאן).