Category: ארצי

הַמּוֹרֶה לְעִנְיְנֵי רוּחַ

עריכה: לבקשת הקוראות שהדפדפנים שלהן לא מציגים ניקוד באופן תקין, העלנו גרסה נוספת, לא מנוקדת, אחרי הגרסה המקורית. הַמּוֹרֶה לְעִנְיְנֵי רוּחַ אוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לִפְתֹּחַ אֶת הַגּוּף. הַמּוֹרֶה אוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לִנְשֹׁף. לְהַרְחִיב אֶת הַלֵּב, לְהַשְׁכִּיב אֶת הַגֵּווֹ, עֵינַיִם פְּקוּחוֹת לַעֲצֹם, וְלִנְשֹׁם, לִנְשֹׁם. וְלֹא לִדְאֹג, רוּחוֹת בְּתוֹכוֹ מַזְרִימוֹת כָּל הַזְּמַן מֵידָע אֲוִירִי, הָרִפּוּי אֶפְשָׁרִי, וְיֵשׁ גַּם קוֹלוֹת … המשך

אולי אני יודעת כבר לזהות ולפרש את המבטים וכבר איני תמימה כמו פעם

הטרדה באוטובוס? יש! גיל 17, נראה לי, אני עולה על אוטובוס לת”א ומתיישבת בספסל ריק. לידי מתיישב איש מבוגר וגדול (כשהיו עוד ספסלים ריקים רבים באוטובוס). הוא מתחיל שיחה, משהו על הבת שלו, שואל עליי, אומר שאני נחמדה. כבר לא זוכרת בדיוק את רצף הארועים אבל הוא ניסה או ביקש לאחוז בידי – וסרבתי. לא … המשך

לפעמים נדמה לי שהטרדות מיניות זה השם השני שלי

לפעמים נדמה לי שהטרדות מיניות זה השם השני שלי. כמו שאמרה ההיא מ”היפה והחנון” “ביום מינימליסטי מתחילים איתי (בפראפרזה שלי – מטרידים אותי) 5 גברים”. אני ירושלמית. לא מבטן ולידה אלא ב-3 השנים האחרונות. לפעמים אני תוהה אם ההטרדות יבריחו אותי מכאן בסוף או שלא כי זו לא פונקציה של עיר. וכשנתקלתי באתר המדהים הזה … המשך

כשאתה נועץ בי מבט זה גורם לי להרגיש חסרת אונים

על מה אדבר? על המבט שלך. היה או לא היה? היה, ללא ספק היה. כשאתה מפשיט אותי במבטים (לא, אל תטעה, זה לא נקרא להסתכל) – זה לא מחמיא לי. זה גורם לי להרגיש מאויימת (ולא בגלל שאני “בכיינית” או “רגישה”). אתה פולש למרחב האישי שלי. אתה מחטט בעיניים שלך וזה ממש לא משנה לך … המשך

הפגישה המשיכה כאילו כלום לא קרה

אני מעצבת פנים במקצועי. לפני כשנה הייתי בפגישת-פיקוח באתר בניה. הפגישה נקבעה עם החשמלאי והמפקח. בעודנו עוברים על כמה מחדלים שיש לתקן, הגיע הקבלן הראשי של הבניין. הוא הצטרף לפגישה. ציינתי את העובדה שיש רטיבות רצינית שחוצה את כל תקרת חדר המגורים. ללא כל התראה, הקבלן התחיל לספר בדיחה גסה, אשר עיקרה – רטיבות איבר … המשך

רק כדי להיות אובייקט: על הציווי לחייך

לסיפור הזה אין תאריך או מקום קבועים. הוא חזר ונשנה כל-כך הרבה פעמים בכל-כך הרבה מקומות שונים שאין טעם לכך, בעיניי. אבל היכן שלא התרחש, הנוסחה היתה קבועה: “איפה החיוך שלך, נשמה?”/”תני חיוך, מותק!”/”נו? למה את לא מחייכת?”. במילים אחרות: זה יכול לקרות פעם ביום, זה יכול לקרות פעם בשבוע, זה יכול לקרות פעם בחודש. … המשך

“וואי איך הייתי מת לזיין עכשיו איזה מישהי…”

לפני כמה שבועות הלכתי לחברה שלי שמגרש כדורגל מפריד בין הבית שלי לבית שלה ולפעמים במקום לעשות את כל הסיבוב אני פשוט עוברת בתוך המגרש. באותו יום שיחקו שם חבורה של בנים בגילאים שבין 13-16. תוך כדי שהלכתי שם פתאום מישהו מהם צעק אלי בהתרסה “וואי איך הייתי מת לזיין עכשיו איזה מישהי…”. בשניה ששמעתי … המשך

“את רק מדמיינת”

כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה, או את נגזרותיו השונות: “לא צריך לפרש את זה כהטרדה“, “לא היתה להם כוונה רעה“, “הוא בעצם התכוון להחמיא לך“. בדרך כלל, המשפט הזה נאמר על ידי גבר מחוג מכריי, אדם ישר והגון, שלא היה מעלה בדעתו להטריד בחורה שהולכת ברחוב. אדם שלא חווה הטרדה באופן קבוע, מעצם היותו … המשך

מכתב פתוח: התנהגות במרחב הציבורי

“וואי וואי, מה הייתי עושה לך!” (צעקה ברחוב, היום) אל: הבחור במכונית הירוקה. או זה שיושב בקבינה של המשאית. או נשען על הברזלים עם חברים שלו. או סתם מעשן סיגריה בכיכר ציון. או מחכה עם הקטנוע ברמזור או סתם מעמיס ארגזים בפינת הרחוב. מאת: בוהן סגולה, אבל יש סיכוי שאני מדברת בשם עוד כמה נשים. … המשך

לא אשתוק

אנחה רפה נפלטה מפי כשקראתי על האתר. קצת מביך שזה מביך אותי להגיד את זה (הו, עד מתי יימשך מעגל הבושה שכולא בתוכו את הנפגעים אך לעולם לא את הפוגעים?), אבל רק בשנה האחרונה הפסקתי לחשוב ש”זאת אני שמגזימה” כשחשתי מדוכאת, מושפלת ומותקפת אחרי הטרדת רחוב כזו או אחרת. לא עוד. אחרי קריאת דיווחים ותגובות … המשך