Category: ירושלים

מוכר הספרים

עבדתי בסידור ספרים בחדר אחורי של חנות ספרים בירושלים. המוכר היה אדם בשנות הארבעים לחייו, שניהל וגם עבד בחנות הספרים. הוא התעניין אודותי, וגילה שאני לבד בירושלים. בלי הורים, בלי משפחה, אפילו בלי חברים לעת עתה. זה היה החודש הראשון שלי בירושלים. היה חורפי. לא היה לי הרבה כסף וגרתי במעונות תיירים בעיר העתיקה. כששמע את … המשך

I Know What it Feels Like for a Girl in This World

כשגרתי בירושלים, בתור סטודנט, הייתי מופיע לפעמים בדראג. זאת הייתה אמנות פוליטית שאהבתי לעשות, ובאותה תקופה, גם מצאתי אותה שימושית. הרבה אנשים היו מגיעים להופעות האלה, שהיו נערכות ב”שושן”, שהיה הבר הלהטב”קי היחיד בעיר, ומשך אליו את כל גווני האוכלוסיה – יהודים חילוניים, דתיים וחרדים, ערבים מוסלמים ונוצרים, תיירים ומקומיים. את הבגדים הייתי בוחר בקפידה, … המשך

הוא פשוט ניצל את ההזדמנות כדי לבהות בתחת שלי

זה קרה בערך חצי שנה אחרי שעברתי לירושלים. חיפשתי עבודה, ובתור בחורה מאוד צעירה וכמעט נטולת ניסיון, מה שהצלחתי למצוא היה דיילת מכירות בסופר מרקט. המיקום שלי היה באיזור המקרר של הבשר והסלטים. למותר לציין שהייתי לבושה בטישירט לבן ורפוי ובפירוש לא נראיתי טוב במיוחד. באחד מימי המשמרת שלי הגיע גבר די מבוגר, דומני שבעשור … המשך

הרגשנו שבחוץ יש המון בנים שאורבים לנו

ביום ההולדת 15 שלי, יצאנו לקנות בגדים במרכז העיר בירושלים. ליד המדרחוב, צעדנו אני וחברתי מ’ (בת 16.5). לפתע פתאום רכב עצר לידנו, הוא היה מלא גברים, נפתח החלון שליד הנהג והוא צעק לנו “רוסיות מהתחת!”. היושבים ברכב צחקו בקול רם, החלון הוגף והם נסעו משם בחריקה. חברתי ממוצא רוסי. לכן שאלתי אותה מיד: “זה … המשך

אז למדתי מה זה לרצות למות בו במקום

כשהתיישבתי לכתוב, לא הצלחתי לבחור על איזו חוויה לספר. יש כל כך הרבה. את רובן אני לא זוכרת. אני זוכרת בעיקר את התגובה הפיזית של חוסר אונים, השפלה, כעס. אז נתחיל מהתחלה? אני בת 14, או אולי 15, נסעתי לקניות בחיפה. אני יוצאת מהחנות, חולפת על פני קבוצה של בנים בגילי, אולי קצת יותר, שיושבים … המשך

דברים שבמשך שנים פחדתי להודות בהם

כשהייתי בת 14, אולי 15, נסענו לחופשה בטורקיה. בדיעבד אני לא זוכרת את החופשה ההיא כדבר מאוד מוצלח, פשוט כי שנה אחר כך אבא שלי עזב את הבית ואת הסימנים ראינו כבר אז, אבל חוויה אחת מאותו טיול אני לא אהיה מסוגלת לשכוח לעולם. הסתובבנו באחד השווקים, ונעצרנו ליד דוכן עם חרבות וסכינים שלא ממש … המשך

הם אמרו שזה קורה מדי פעם

היי, קוראים לי ניבה, אני סטודנטית באוניברסיטה העברית. לפני כשבועיים ישבתי ללמוד בספרייה הלאומית. יש שם בכל אולם קריאה גלריה עליונה עם כמה שולחנות מבודדים. שקט שם וחמים יותר אז אני אוהבת לשבת שם. בשלב מסויים רחש התחיל להפריע לריכוז המופלא שלי. רחש של דפדוף נמרץ בעיתון. הבטתי אחורה וראיתי בשולחן מאחוריי גבר מדפדף בקדחתנות … המשך

הפחד המלווה אותי בדרכי מהרכב אל הקולנוע

זה מספר חודשים שאני נמנעת להגיע לסינמטק בגפי. נסיון אחד, אזרתי אומץ, הזמנתי כרטיס וויתרתי. החוויה מאיימת מדי, לא נעימה, פוגעת, מעליבה. לא חווית הצפייה בסרט לבד היא כזו – נהפוך הוא. אני מדברת על תחושת הפחד המלווה אותי בדרכי מהרכב אל הקולנוע, ובחזרה. מתחם זה הפך, מסתבר, לקרקע פוריה לצעירים שהבילוי המועדף עליהם הנו … המשך

בדרך כלל אני לא מספרת על זה כששואלות אותי על הנשיקה הראשונה שלי

סוף סוף מקום לכתוב. אותי מטרידים מינית? מה פתאום. אני לא נותנת לזה לקרות לי. אני אישה חזקה, תוקפנית אפילו. אין לי מה לפחד, אני קשוחה ואימתנית. עד שאני לא. הייתי ילדה בגן ציבורי, בת 11 אולי, כשניגש אלי גבר צעיר והתחיל לדבר איתי. ואז לגעת בי. לצעוק? לקרוא לעזרה? לא יפה, הוא מבוגר ממני. … המשך

“אל תדאגי, אני לא אאנוס אותך”

חמישי בלילה. יוצאים. אני שמחה כי חברים טובים בדיוק חזרו מחו”ל וסוף סוף נפגשנו. הלילה מתקדם, ובערך ב-2.30 ואנחנו נכנסים לבר אחד שאני אוהבת במיוחד. מקום די מוכר בסצינת האלטרנטיב הירושלמית. בר/מוזיקה/אמנות שכזה, די מוצלח בתחומו. אני אומרת שלום לשניים מהברמנים. אני הרי באה לכאן לעתים מספיק קרובות כדי להכיר כמה מהם. די מהר החברה … המשך